Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 688
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**סעיף א'**כרכים המוקפין חומה מימות יהושע בן נון וכו'. נ"ב הנה מקור דין זה בש"ס דמגילה בפיסקא כרכים המוקפין חומה מימות יהושע וכו' מנא ה"מ וכו' עד סוף הסוגיא. ולתנא דידן מי ניחא כיון דאית ליה פרזי פרזי מדינה ומדינה ל"ל ע"ש. והנה בהיותי בזה קשה לי על הש"ס דמה פריך כיון דאית ליה פרזי פרזי מדינה ומדינה ל"ל לפי מה דמפורש בש"ס לקמן והכי קי"ל בספק מוקף חומה קורא בשניהם בי"ד ובט"ו וא"כ הרי במס' סוטה רמי ר"ג כתיב כל טהור יאכל בשר טהור ודאי הוא דיאכל הא ספק לא יאכל וכתיב וכל טמא וכו' טמא וודאי הוא דלא יאכל הא ספק יאכל ומשני כאן בטומאת בשר וכו' א"כ משמע דהיכי דהכתוב פורט הדבר מיירי רק מוודאי ולא מספק ואם כן י"ל אם הוי כתיב רק פרזי לבד הו"א דוקא פרזי וודאי קורא בי"ד הא ספק פרזי קורא בט"ו. ובפרט כיון דילפינן בגז"ש מערי הפרזי הרבה מאוד והרי התם לא הוי ספק דבימי משה ויהושע עצמו הרי ראו אם הי' מוקף חומה או פרזי ובימי יהושע עצמו לא הוי שייך ספק רק וודאי מוקף או וודאי פרזי. ולכך אם הוי ילפינן רק פרזי פרזי הוי ס"ד דוקא פרזי קורא בי"ד הא ספק פרזי קורא כמוקף בט"ו ולכך כתיב מדינה ומדינה דהיינו ללמוד דמדינה ודאי פרזי קורא בי"ד ומדינה וודאי מוקף קורא בט"ו הא ספק קורא בשניהם דאין לו' דספק לא קרא כלל דאטו לאו ישראל נינהו ועוד מהודו ועד כוש כתיב כדפריך הש"ס לעיל. ולכך בע"כ דדרשינן כך דפרזי וודאי קורא בי"ד לבד ומוקף וודאי קורא בט"ו לבד הא ספק קורא בשניהם משא"כ אם לא הוי נכתב מדינה ומדינה רק פרזי הו"א דוקא פרזי וודאי קורא בי"ד אבל ספק פרזי נידון כוודאי מוקף וקורא בט"ו לבד וצ"ע ודו"ק ועיין בט"ז ס"ק א' מה שיישב דברי הר"ן בפירוש פירכת הש"ס אלא שושן דעבדא כמאן ע"ש. והוא תמוה דבש"ס מפורש בפירוש לא כפרזים ולא כמוקפין. שוב ראיתי בפרי מגדים בשם חמד משה שהרגיש בזה. ואני תמה עוד יותר מזה דאם כפירוש הט"ז תקשה גם למ"ד מימות אחשורוש כן ובש"ס מוכח להדיא דפריך רק למ"ד מוקפת חומה מימות יהושע ב"נ ע"ש ודו"ק ועיין בחיבורי על או"ח משנת תר"א בתשובתי לק"ק הרימלאב להלכות נ"א סי' קל"א מ"ש לפלפל בזה בעזה"י בביאור הסוגיא דיבמות בפ"ק במה דפריך מגלה נקראת בי"ד אקרי כאן לא תתגודדו וכו' ובביאור הסוגיא בפ"ק דמגלה ע"ש בעזה"י ודו"ק: הנה בסי' זה הארכתי בחידושי בשני מקומות בסוגיא דאין בין אדר דאשון לשני ובסוגיא דחל להיות בע"ש ומני רבי הוא ע"ש ותמצא נחת בעזה"י: (שם באותו סעיף) והוא שהוקף ואח"כ ישב וכו'. נ"ב זה היא דעת מוהר"מ מהרי"ט שהביא הטור אך צ"ע על הפוסקים הראשונים והאחרונים מ"ט לא הביאו בזה דעת התוס' שחולקים בפירוש על זה בד"ה כרך שישב ולבסוף הוקף שהקשו למה לי קרא דאשר לו חומה פרט לשור איגר וכו' תיפוק ליה דבכה"ג הוי ישב ולבסוף הוקף וכו' ואם כדברי מוהר"מ מה קושיא הרי עכ"פ בזה הוי ישב ע"ד להקיפו וזה הוי בהוקף ולבסוף ישב ובע"כ דס"ל דבעינן דוקא הוקף ממש ולא ישב על דעת להקיפו וא"כ למה לא הביאו דעת התוס' החולקים בזה וצ"ע: והנה בהיותי בזה ראיתי בפנ"י בחידושיו שהקשה דמה נ"מ במימרא זו כיון דבעינן מוקף חומה מימות יהושע ב"נ וא"כ ממ"נ אם הוקף אחר יהושע ב"נ בלא"ה לא מהני ואם כוונתו דהוקף מימות יהושע ב"נ היאך משכחת לה ישב תחלה הרי ס"ל להר"ן דישיבת נכרים לא הוי ישיבה ע"ש. ולפענ"ד נראה דהא דס"ל להר"ן דישיבת נכרים לא הוי ישיבה היינו רק אחר שבאו ישראל לארץ וזכו בה אז לא הוי ישיבת נכרים ישיבה אבל קודם שבאו ישראל לארץ והיה הארץ שלהם אז נחשב ישיבת נכרים ישיבה. ומקרא מלא הוא בתורה כמה פעמים שקראם יושבי הארץ כמ"ש בפרשת משפטים ופרשת מסעי. ולכך קודם שזכו ישראל היה ישיבת עכו"ם ישיבה אך כיון שזכו בה ישראל לא הוי ישיבת עכו"ם ישיבה ולכך הר"ן מיירי לענין בית שני ושפיר משכחת לה לו' דישיבת עכו"ם אינו ישיבה. אבל ריב"ל מיירי מקדושה ראשונה מימות יהושע ב"נ ולכך שפיר קמ"ל דוקא הוקף ולבסוף ישב אך ישב ולבסוף הוקף אף בישיבת נכרים נחשב ישיבה ולא נחשב מוקף חומה מימות יהושע בן נון וזה פשוט ונכון ודו"ק:
(שם סעיף ד') כרך שהוא ספק אם הוקף בימי יהושע אם לאו קורין בי"ד ובט"ו וכו'. נ"ב כתב המרדכי בפ"ק דמגלה ומה שלא נהגו לקרות המגלה יום י"ד וט"ו מספק בזה"ז וכו' עד א"נ יש כאן משום בל תוסיף דהא זמניה הוא או מתרמי לי' מפני המוקפין חומה והי' יכול להוציאם יי"ח וכו'. ונשאלתי מחכם אחד הרי מפורש בירושלמי הובא בפוסקים דאין בן כרך יכול להוציא לבן עיר ולא בן עיר לבן כרך שאינו מחוייב בדבר והיאך כתב המרדכי שיכול להוציא בן כרך. והשבתי דלק"מ דדוקא אם הבן עיר הוא פטור לגמרי וכן הבן כרך בזה אינו יכול להוציא אחר המחוייב בדבר אבל היכי שהבן עיר נמי הוי ומחוייב בדבר מספק עכ"פ נחשב למחוייב בדבר ויכול להוציא אפילו את הוודאי. ודומה למ"ש הכ"מ והובא באהע"ז סי' מ"ד במקדש יבמה לשוק לאחר שיחליץ להיבמה כיון דתפסה בה קידושין מהשתא מספק לא נחשב דשלב"ל ע"ש. א"כ ה"נ בזה כיון דהוא חייב מספק יכול להוציא את חבירו הוודאי לכך שפיר כתב המרדכי דאם היינו מתקנין לחוש לספיקא בזה ממילא הוי מחויב בדבר מספק ואז היה יכול להוציא חבירו הוודאי וממילא היה עובר בולא יעבור או בבל תוסיף ואתי שפיר כנלפענ"ד נכון ופשוט ודוק: והנה הר"ן כתב בשם הגאונים שאין קורין רק בי"ד וכתב ב' טעמים. אחד דאזלינן בתר רוב העולם. ועוד דבאמת ראוי לומר ספק דרבנן להקל רק א"כ יפטרו לגמרי וזה א"א לכך יקראו בי"ד דהוה קודם דמצוה הבאה לידך אל תחמיצנה וכו'. והנה מ"ש דאזלינן בתר רוב העולם קשה דהרי קבוע כמחצה על מחצה דמי וכאן יש כמה קביעות הידועים דהם מוקפין והוי ניכר הקבוע. לכך העיקר כטעם השני: והנה המשלמ"ל בפ"א מהלכות מגלה הקשה דברי הר"ן אהדדי דכאן כתב דדי ביום י"ד ובפרק ערבי פסחים גבי היסיבה בד' כוסות כתב דבעינן היסיבה בשניהם. ותירץ דבד' כוסות אי נימא דשניהם לא בעו היסיבה מיעקרא תקנת חז"ל לגמרי לכך צריך בשניהם. אבל במגלה כיון דלא מיעקרא תקנת חז"ל לגמרי לכך די ביום י"ד ע"ש. והנה בזה ראיתי ליישב בפ"ד דפסחים דף נ"ד ע"ב דקא' שם דמה דתנא זה ספיקו אסור וזה ספיקו מותר היינו לקבוע דירחא. והנה רש"י פירש לעשות שני ימים והתוספות הקשו דהרי אמרינן סוף מסכת ר"ה דאין עושין יוה"כ רק יום אחד. והנה מה שתירצו התוספות דהכוונה למי שהולך במדבר אינו נראה דלשון לקביע דירחא לא משמע כן. לכך נראה דהכוונה כך דאם מ"ש רש"י לעשות ב' ימים וודאי הוא תמוה מן הש"ס הנ"ל. מכל מקום כוונת הש"ס נראה כך בעזה"י די"ל דדוקא במגלה או בהיסיבה כיון דאפשר להחמיר ולעשות ב' ימים ולכך כיון דסתרי אהדדי והיה אפשר להחמיר ולעשות ב' ימים. ולכך ניהו דאין עושין ב' ימים חייבין לעשות עכ"פ יום אחד. אבל היכי דאי אפשר לעשות ב' ימי' בשום אופן שוב אמרינן ספק דרבנן להקל ומותר לגמרי. וזה דקא' הש"ס דהכוונה לקבוע דירחא או יוה"כ דהוי ספק תורה מחוייב לעשות עכ"פ יום אחד וזה הוי ספיקו אסור עכ"פ יום אחד ובט"ב ספיקו מותר בשניהם כיון דשני ימים אי אפשר לעשותו כמו ביוה"כ משום חיי נפש כמ"ש ספ"ק דר"ה שוב הוי ספיקא דרבנן להקל ומותר לגמרי וזה ספיקו מותר ודוק ואתי שפיר בעזה"י ועיין בתוספות שם ד"ה לאו דשרי בה"ש דידיה וכו' שהקשו הרי יוה"כ נמי בתוספות דתוספות יוה"כ דאורייתא ותירוצם דחוק ע"ש. ולפענ"ד שזה יהיה ראיה להרמב"ם דספיקא דאורייתא לקולא מן התורה דהנה האחרונים כתבו דהיכי דאיתחזיק איסורא כמו בחתיכה משתי חתיכות מודה הרמב"ם דהוי מן התורה. ודינה בין השמשות דהוי ספק אם הוי מן יום זה או מזה הוי כחתיכה משתי חתיכות ומזה יהיה מוכח דספק דרבנן באתחזיק איסורה מותר דאל"כ למה אמרינן דבט"ב בה"ש שלו מותר מכח ספק דרבנן הרי הוי אתחזיק איסורא. ובע"כ דגם בזה ספק דרבנן להקל. הן אמת דלפי"ז קשה לי מה פריך הש"ס על שמואל ור' יוחנן מן הך ברייתא הרי בזה בספק דרבנן באיתחזיק איסורא אם הוי לחומרא או לקולא פליגי ר"מ ור' יוסי בעירובין וע' באחרוני' ביו"ד סי' ק"י סעיף א' וא"כ דלמא הך ברייתא דספיקו מותר אתיא כר"מ דס"ל דדרבנן באיתחזיק איסורא נמי לקולא ושמואל ור' יוחנן ס"ל כרבי יוסי דספיק אלחומרא באיתחזיק איסורא וצ"ע. עכ"פ בה"ש הוי ספק באיתחזיק איסורא. ולכך אתי שפיר דאם הוי יוה"כ ספיקו מותר מכח דבאיתחזיק איסורא נמי ספקו לקולא שוב ניהו דתוספת יוה"כ אסור מכל מקום היה מותר לעשות הבה"ש לתוספת כיין דספיקו לקולא אם כן שוב יכול להיות הבה"ש לתוספות ולכך קמ"ל דיוה"כ ספיקו אסור מדינא מכח דספק תורת לחומרא מכח איתחזיק איסורא ושוב אין יכול זה לעשותו תוספות ושוב אסור בי' גם תוספת ואתי שפיר בעזה"י ודו"ק: