Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 695
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**סעיף ב'**חייב אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. נ"ב עמ"ש לפרש זה בחיבורי על או"ח משנת תקפ"ט ד' רכ"ד ע"ב ובדרוש לפרשת זכור בשנת תקצ"ג בחידושי קהלת יעקב ע"ש ביאור נפלא לזה בעזה"י ודוק:
(שם סעיף ג') או' על הניסים בברכת המזון בברכת הארץ וכו'. נ"ב עיין במג"א סק"ט מ"ש לכן יברך ברכת המזון תחלה כדי להוציא עצמו מפלוגתא. הנה דבריו סתרי למ"ש בסי' תרצ"ג סק"א ששם כתב אפי' אם הזכיר אין מחזירין אותו: א"כ בשלמא בדבר שיש בו חשש איסור או הפסק שייך לו' כדי להוציא עצמו מפלוגתא. אבל בזה אף אם עבר והזכיר אין מחזירין א"כ מכ"ש בספק לא שייך בזה חשש פלוגתא ומ"ש למ"ש הט"ז בסי' תרצ"ג. והנה מדברי הט"ז סי' תרצ"ג למדתי לדין אם במוסף ר"ח או יו"ט הזכיר יעלה ויבוא דאין מחזירין אותו אף לדעת הט"ז בסי' ק"ח כיון דיו"ט הוי זמנו להזכיר יעלה ויבוא אף שבתפלה זו אין ראוי להזכירו לא נחשב הפסק לכ"ע וכן פסקתי מסברא. וכעת מצאתי סיוע לדברי בט"ז עצמו כאן וז"ב ונכון לדעתי ודוק: והנה עוד נראה דאם הוי ספק אם זכר על הניסים או לא. נראה דמחזירין אותו דהוי דברי קבלה וכד"ת דמיא וספיקא לחומרא. ואף דלגבי קריאת המגלה מספק מוקף חומה מדברי הראשונים משמע דלא אמרינן במגלה ספיקא לחומרא. נראה דיש לחלק בזה עפי"מ שמצאתי בפירוש רש"י מסכת תענית פ"א ובתוי"ט שם במשנה ובדברי קבלה הוא או' קרעו לבבכם דפירשו שם דלא נקרא דברי קבלה רק מה שנא' לצוות לישראל אבל מה שנא' דרך סיפור לא הוי דברי קבלה עש"ה. א"כ ה"נ לענין הך כללא דד"ק כד"ת הוי כן. ולכך לענין עשייה כיון דכתיב ותכתוב אסתר וגו' להיות עושים את שני הימים האלה גם כתיב קיימו וקבלו היהודים וגו' להיות עושים שני ימים וגו' וכיון דבעשייה כתיב ציווי וקבלה לכך נחשב דברי קבלה והוי כד"ת וספיקו לחומרא. אבל לענין זכירה לא כתיב ציווי וקבלה רק סיפור והימים האלה נזכרים ונעשים הוי רק דרך סיפור דברים זה לא הוי דברי קבלה ודינו רק כדרבנן והוי ספיקא לקולא. וזה כלל במקומות רבים לפענ"ד ודו"ק:
(שם סעיף ד') חייב לשלוח לחבירו שתי מנות וכו'. נ"ב נסתפקתי בשליחות מנות אם שולח לאדם חולה דבר איסור המותר לאכול לו כגון סתם יינם לחולה שאין בו סכנה או שאר איסור דרבנן או איסור תורה לחולה שיש בו סכנה אם יוצא בזה ידי משלוח מנות אם אזלינן בתר המקבל והרי ראוי לאכילה או אזלינן בתר הנותן ולדידיה אינו ראוי. והנה זה יש לפשוט מגוף הפסוק ממ"ש ומשלוח מנות איש לרעהו ותיבת איש מיותר והוי די לו' ומשלוח מנות לרעהו וכמ"ש בעזרא ושלחו מנות לאין נכון לו ומדקא' איש לרעהו בע"כ הכוונה שיהיה מנות איש הראוי לו זה ישלח לרעהו אבל מה דאין ראוי לו גם לחבירו אינו יוצא בזה. אך זה יש להסתפק דהנה אם שניהם חולים והותר להם לאכול דברים אסורים ויש ביד המשלח מנה אחת היתר ומנה אחת איסור ולחבירו אין לו שום דבר ואם ישלח לחבירו ההיתר יצטרך הוא לאכול האיסור בזה מה יעשה. הנה בעלמא בודאי אמרינן חייך קודמין ויאכל הוא ההיתר ולחבירו יתן האיסור כי קא מיבעיא לי במשלוח מנות בפורים כיון דהעליתי דהמשלח מנות צריך לשלוח הראוי לו אי נימא דאם יאכל הוא ההיתר א"כ הוי האיסור אין ראוי לו כיון דלו יש היתר אם כן לא יצא בזה ידי משלוח מנות וכיון דסוף סוף יהיה האיסור נאכל מוטב שיאכל הוא האיסור ולחבירו ישלח ההיתר ויקיים משלוח מנות או נימא דעכ"פ חייך קודמין ויאכל הוא ההיתר אף שלא יקיים ומשלוח מנות כגון דא צריכה רבא וצ"ע ודו"ק היטב: (שם סעיף ד' בהג"ה) ואם שולח מנות לרעהו והוא אינו רוצה לקבלם או מוחל לא יצא וכו'. נ"ב עיין בחיבורי על או"ח משנת תר"א בתשובה לק"ק קראקא קנה מקומה בהלכות יוה"כ סי' תרי"ח מ"ש בענין זה השייך לכאן ע"ש ודוק: