**(סעיף א')**ויברך מעומד וכו'. נ"ב עיין במג"א מה שהקשה מחלה דמברך מיושב. ולק"מ די"ל דחז"ל תקנו דבענין המצוה כן הוי הברכה דאם המצוה מיושב הוי הברכה נמי מיושב אבל אם המצוה מעומד אז גם הברכה תהיה מעומד. ובפרט לפמ"ש הרדב"ז הובא במג"א [סימן קפ"ד] דהיכי דהוי דאורייתא ודרבנן יחד מחמרינן אף בדרבנן מכח דלא ליתו לזלזולי בדרבנן א"כ ה"נ בזה היכי דהמצוה הוי מעומד אם יברך מיושב אתי לזלזולי בברכות דרבנן לכך תקנו דגם הברכה הוי מעומד:

**(סעיף ט')**קודם שיברך יעיין בחוטי חציצית וכו'. נ"ב הנה הטעם כתבו הפוסקים דאף לחשש ביטול מ"ע לא חיישי' דמוקמי' אחזקה מ"מ לענין חשש ברכה משום חומר לא תשא חיישינן. והנה נראה דזה דוקא להסוברים דאף דרך ברכה שייך לא תשא וכיון דהוי חשש איסור תורה כמו לענין ציצית ולא תשא חמור לכך לענין ברכה חיישי' ולדידהו באמת הנשים אסורין לברך על מ"ע שהז"ג. אבל לדידן לפמ"ש הרמ"א [סימן תקפ"ט] דהמנהג שנשים מברכות על מ"ע שהז"ג ובע"כ הטעם דקיי"ל דכל דרך ברכה ליכא איסור מן התורה וא"כ אף אם הוי ברכה לבטלה נמי הוי רק דרבנן ולכך אתי לענין חשש איסור תורה שילך בלי ציצית לא חיישי' וסמכינן אחזקה מכ"ש דלחשש ברכה דהוי רק דרבנן דאין לנו לחוש ולכך למנהגינו דהנשים מברכין על מ"ע שהז"ג יש מקום להקל לברך בלי עיון בציצית ויש סמך בזה להקל למי שהוא טרוד ונחפז ואין לו פנאי לענין שיוכל ללבוש ולברך כך כנלפע"ד ודו"ק. ועיין בט"ז מה שמחלק בדין זה והמג"א חולק בזה ועיין בחבורי טוטו"ד על יו"ד מ"ד הלכות שחיטה סי' ח"י בתשובה לק' מאניסטריסץ מ"ש שם ראיה דלא כהט"ז ע"ש ודו"ק. ועיין במג"א [ס"ק י"א] ומה שהקשה עליו הנו"ב דבריו אהדדי למ"ש בסימן תל"ז ועיין בחבורי בהשמטות לספר סת"ם בתשובה לק"ק טשודנוב מ"ש ליישב ע"נ עודנו בכת"י בחבורי דע"ז ע"ש ודו"ק ועיין במג"א ס"ק הנ"ל מ"ש בשם הב"ח דהוי חזקה דתלוי במעשה ומה שהקשה עליו. ועיין בחבורי לאו"ח משנת תרט"ז דף נ"ד בתשובתי לק"ק ניקלשפורג קנה מקומו בהלכות שבת סימן שכ"ח מ"ש שם ליישב דברי הב"ח בעזה"י ע"ש ודו"ק:

**(סעיף י')**אם לובש וכו'. נ"ב עיין בט"ז מ"ש ליישב קושית הב"י מגר דמתחלה גברא לא חזי כמו גבי טבילת גר וכו'. ובאמת אחר מחכת"ה לא דמי זה לזה דבגר לא הוי אפשר בשום אופן להיות חזי בתחלה לכך נחשב זה עובר לעשייתן משא"כ הכא הרי אפשר שלא ילבישנו עד אחר שיטול ידיו ויברך עובר לעשייתן ממש וז"פ ונכון ושפיר הקשה הב"י וא"ש ודו"ק:

**(סעיף ט"ו)**אם נפלה טליתו וכו'. נ"ב הנה אם נפל ממנו מעט ונתנה עליו ואח"כ נפל ממנו מעט שני ונתנה עליו וכן אח"כ עד שבהצטרף יחד יהיה נחשב נפל כולה יש להסתפק בזה אם נחשב נפלה כולה וחייב לברך או לא ונראה לפשוט זה ממה דאיתא במס' עירובין [דף כ"ד ע"א] פרץ אמה וגדר אמה פרץ אמה וגדר אמה עד שהשלימו ליותר מעשר מהו וכו' עד ואמרת לן פנים חדשות בא לכאן ה"נ פנים חדשות בא לכאן ע"ש בסוגיא ופירש"י וקיי"ל כן לקמן [סימן שנ"ח] סעיף ב' וא"כ ה"נ ודאי אם לבש טלית בלא ברכה חייב לברך כל זמן שעודו עליו כמ"ש לעיל בש"ע וא"כ ה"נ אף דנפל מעט ונתנה עליו כיון דבצירוף הוי נפל כולה נחשב פנים חדשות בא לכאן והוי כלבוש טלית בלא ברכה וחייב לברך וה"ה נמי לדעת הט"ז [סי' ט"ז] בטלית שנחלקה לשנים וחזר ותפרו דחלק אחד מן הציצית נתבטל עכ"פ וצריך לעשות ציצית מחדש ב"י וא"כ ה"ה אם נחלק מעט ותפרו וחזר ונחלק מעט אחר ותפרו עד שבצירוף יהיה נחלק כולה ויהיה תפירה חדשה אחר עשיית הציצית הוי פנים חדשות בא לכאן וצריך לעשות מחדש בצד אחד הציצית שנית וה"ה דיש ללמוד מזה למ"ש בש"ע יו"ד [סי' רט"ז] בנודר מבית זה ונפל ובנאו שמותר לדור בו. וכן בש"ע אהע"ז (סימן צ"ה) לענין מדור אלמנה שאם נפל אזדא ליה א"כ נראה דה"ה אם בנה מעט מחדש וחזר ובנה מעט מחדש אף שבתחלה היה רובו קיים והיה נחשב בית הראשון מ"מ אם בהצטרף מעט מעט נעשה רובו חדש הוי פנים חדשות בא לכאן ומותר באיסור נדר ובמדור אלמנה פטורין היורשין ליתן לה מדור זה כנלפע"ד ברור ונכון. ומזה אפשר ללמוד לכל כיוצא בזה ואתי שפיר ודו"ק:

**(סעיף ט"ז)**הלן בטליתו וכו' נ"ב הנה אם היה דעתו בשעת ברכה שאינו פוטר הבגד רק עד חצות וכדומה אם מחוייב לברך אח"כ או לא. עיין במג"א הלכות סוכה (סימן תרל"ט ס"ק י"ז) שדעתו בפשיטות דא"צ לברך שנית אבל בא"ז ראיתי שכתב דאפשד באמת כן ולכך לדינא צ"ע כעת ודו"ק: