**סעיף ג'**אין עומדין וכו' אלא מתוך דבר הלבה פסוקה וכו', נ"ב הנה ראייתי בשו"ת תרומת הדשן (סימן מ"א) שהרגיש למה בתפלה אסרו חז"ל לעמוד אלא מתוך הלכה פסוקה ולמה לא אסרינן כן במרחץ שלא ילך אלא מתוך הלכה פסוקה. והנה מ"ש לתרץ דבמרחץ כיון דאין בו קדושה הוא עצמו לא אתי להרהר והביא ראיה ממ"ש בש"ס פ"ק דפסחים דאמרינן הוא עצמו מחזר עליו לשורפו מיכל קאכיל מיניה ע"ש. והנה במחכת"ה ראיה זו תמוה ולא דמי כעוכלא לדנא דשם מחזר אחר זה גופא לבערו ולא חיישינן שיעשה להיפוך מדעתו. אבל כאן אטו הולך למרחץ כדי שלא ילמוד זה ודאי אינו הוא הולך שם להנאתו ולא כדי שלא יהיה מעיין ואדרבא אם היה מותר גם שם היה מעיין וגם אטו בע"ה עסקינן הרי ת"ח יודע דאסור לעיין בתפלה ויותר פונה מכל מחשבותיו בתפלה מהליכה לבית המרחץ. אבל באמת אין התחלה לקושיא זו דבשלמא בתפלה אף אם יבוא לו באונס איזה עיון מ"מ יתבטל מן התפלה ומה מהני בזה טענת אונס אבל במרחץ הרי מפורש בש"ס זבחים ובש"ע דמחמת אונס מותר א"כ ממ"נ ברצון ודאי לא יעיין ואם ע"י אונס אין איסור בדבר. ועוד דבתפלה כיון דאין לו היכר שעומד בתפלה כלל ולכך חיישינן דאתי לעיוני וישכח שהוא עומד בתפלה אבל במרחץ הרי המרחץ לפניו ועומד ערום א"כ לא שכח שהוא במרחץ ואם יודע שהוא במרחץ ודאי יסיר העיון תורה ויסלקנו מלבו וז"ב ופשוט ודו"ק היטב:

**(שם) סעיף ד'**העוסק בצרכי ציבור כעוסק בתורה דמי וכו'. נ"ב הנה מדברי התוס' בסנהדרין [דף י"ז ע"א] ד"ה והם כלים שכתבו שם על מה דאמרינן בפסוק אדוני משה כלאם שא"ל אדוני משה הטל עליהם צורכי ציבור והם כלים מאיליהם וכתבו שם התוס' פירוש נביאתם כלה דאין השכינה שורה מתוך עצבות אלא מתוך שמחה ע"ש. א"כ מפורש יוצא מהם דעסק צרכי ציבור נחשב עצבות ולא שמחה ובע"כ לא ס"ל כפירוש הפוסקים דהוי שמחה לו רק ס"ל כפירוש השני כדעת הי"א שהביא הש"ע בזה ודו"ק. עיין במג"א ס"ק ה' מה שהסכים להדרישה דלא כט"ז דגם אונס נחשב פטור ועיין בחבורי לאו"ח משנת תר"ט הלכות ר"ה סי' תקפ"ו מה שהוכחתי מדברי הרמב"ם הלכות פסולי המוקדשים פ"ג הלכה כ"ה שם הוכחתי דהרמב"ם ס"ל דאונס לא נחשב פטור רק נשאר בחיובו כדעת הט"ז ע"ש ועיין בחבורי לתורה משנת תר"י פ' וארא מ"ש ג"כ כן ע"ש ודו"ק היטב: