תוס' בד"ה דברי ר"מ כו' דכל המתלקט מברר דבריו בפירוש כצ"ל ונמחק ועומד להתברר ע"י תנאי. ונ"ב טעות הוא כי אינו עומד להתברר בודאי דלמא לא יבא לידי חילול לעולם ודו"ק וכן בכל התוס' [דבמרובה] אינו וק"ל:

בא"ד אף אחרון אינו פוסל. נ"ב דין האחרון שנוי במשנה:

בא"ד דלמא אדמייבם חד מיית אידך כו'. נ"ב ומדינא לבתר דחליץ הראשון מצי אידך ליבומי דהשתא מקיימא מצות יבומי בתרתי אלא גזירה דלמא אתי ליבומי ברישא רש"י:

בא"ד וסוגיא דשמעתין דפ"ב דיבמות כאביי כו'. נ"ב פי' דמשני התם אדמייבם חדא מיית אידך כו' דמשמע מינה דחיישינן לשמא ימות לזמן מרובה ואע"פ דרבה הוא דמשני התם מ"מ משמע דאביי קבלה מיניה מדהקשה לו אביי ורבה השיב לו כך ושתק משמע דקבלה וק"ל:

בד"ה ר' יהודה ור' יוסי כו' בין תולה בדעת עצמו כו' נ"ב פי' דבתולה בדעת עצמו לא אמרי' ברירה ובתולה בדעת אחרים אמרי' ברירה: