גמ' אמר להו רבי יוחנן כו'. נ"ב נ"ל דלא אמר כך ר' יוחנן בהדיא דא"כ מה צריכים התוס' לדקדק בפ' שני לעיל (יבמות דף כ"ג) מר' יוחנן דאמר וכולן לפסול כו' וכן משמע מפרש"י סוף פ"ק גבי ר' יוחנן וכולן לפסול וכן משמע מתום' דסוף פ"ק בד"ה קסבר עובד כוכבים ועבד כו' שכותבין וסוגיא דתלמודא אזלה דאית ליה לרבי יוחנן דולד ממזר משמע דלא אמר בהדיא אלא ממה שאמר לעיל הכל מודים כו' אבל לפי האמת לא ס"ל ע"ש בתום' וצ"ע מהפוך הדף שאמר ר' יוחנן הכריז על בניהם שהם ממזרים משמע שאיהו גופיה פסק כך הלכה למעשה ודו"ק:

שם אמר ליה אי הוי כיהושע בן נון כו' כצ"ל וכן אח"כ אי מר לא יהיב ליה כו' כצ"ל. ונ"ב פי' אי הוי גדול כיהושע בן נון לא הוה חושש במה שאין אתה נותן לו בתך שאפילו אם אין (אתה) מר נותן לו יהיה הרבה והרבה אחרים שיקפצו עליו ויתנו לו אבל האי פלוני שאינו גדול ואינו חשוב אי מר לא יתן לו שום אחר לא יהיב ליה:

רש"י בד"ה ואע"ג דקתני בפ' ר"ג אין ביאה כו' אבל לדידיה לא ס"ל אפ"ה כו' כצ"ל:

בד"ה אמרי אינשי כו' במלכות מדי וגוזמא. נ"ב פי' מלומדים הגמלים כך: