Chomat Anakh on Daniel Chapter 2
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
להגיד למלך חלומותיו. יש מי שפירש שאמר לשון זה סתם ויש במשמע כי מה שרוצה הוא פתרון החלום. ולא פירש דשכח החלום דאז אפשר היו בורחים או מטמינים עצמם:
To tell the king his dreams." Some interpret this language as mere expression, while others understand that what he wants is the interpretation of the dream. And it does not explain that he forgot the dream because then they could flee or hide themselves:
ענו תנינות ואמרין מלכא חלמא יאמר לעבדוהי. אפשר דחששו דשמא הוא זוכר החלום אך רוצה לדעת אם פתרונם אמיתי ולכן אמר שיגידו לו החלום. ובראותו שיגידו לו החלום מזה ידע כי חכמים הם והפתרון אמת. ולכך חזרו לומר שיאמר להם החלום רמזו לו שאם כל עצמו על הפתרון יש תקון הטב לומר הפתרון וישבעו לו שפתרו הטב לפי כללי וסודי הפתרון שקבלו מרבותיהם הבקיאים:
The wise men answered and said to the king." It is possible that they feared that he might remember the dream but wanted to know if their interpretation is true. Therefore, he said that they should tell him the dream. And when he sees that they tell him the dream, from this he knows that they are wise and the interpretation is true. And therefore, they reiterated that he should tell them the dream, hinting to him that if he relies solely on the interpretation, there is a better correction to say the interpretation, and they would swear to him that they interpreted well according to the rules and secrets of interpretation that they received from their knowledgeable predecessors.
כל קבל דנה מלכא בנס וקצף שגיא ואמר להובדה לכל חכימי בבל. יש לתמוה על נבוכדנצר מאי דעתו אטו כל שאינו נביא חייב מיתה והרי הוא עצמו כאשר דניאל הגיד לו החלום והפתרון לדניאל סגיד ומנחה וניחוחין אמר לנסכה לה שחשב לעובדו עבודת אלהות אלמא היה פלא גדול בעיניו מאד ומאחר שכן אמאי רצה לקטלא לחכימי בבל על לא חמס בכפם. אמנם ראיתי לרש"י ז"ל שכתב ומדרש ר' תנחומא ואחרן לא איתי ואהרן לא איתי כהן הלובש אורים ותומים אינו כאן שיגיד לך אמר להם כ"כ היה כח באותו בית ונתתם לי עצה להחריבו מיד כעס וציוה להרגם עכ"ל ובהא ניחא. ואפשר שכבר ידע הוא מזה מקודם שהגיד לו איזה אדם אחר החרבן והיה בלבו ולכן תכף בתחילה אמר הדמין תתעבדון וכו' וטעמו שיעצו להחריב הבית. ואח"כ שהם אמרו לו בפירוש אז גם הוא גלה סודו שעל זה חייבים מיתה:
ובעו דניאל וחברוהי להתקטלה. הגם שלא היה להם שייכות בזה וכ"ש לפי האמור שעיקר הטעם על שיעצוהו להחריב הבית ודניאל וחברוהי לא יש להם בזה שום דבר. מ"מ כיון שהגזרה כל(י)לית מאת המלך להובדה לכל חכמי בבל. הגוים בקשו להרוג דניאל וחברוהי שאמרו שהם בכלל הגזרה של המלך:
ודניאל על וכו' ופשרא להחויה למלכא. פירוש שיאמר החלום ופתרונו ונקט העיקר:
רזא גלי. אפשר לרמוז כי תיבות רזא גל"י גימטריא בב"א גבריא"ל כי על ידי גבריאל היה כמפורש בזהר הקדוש ח"א דף קצ"ו ע"א ושאר דוכתי:
יהב חכמתא לחכימין וכו' הוא גלה עמיקתא וכו'. אפשר דבאומרו יהיב חכמתא לחכימין אפשר להבין דכונתו דהוא חכם ועל כן נתן לו חכמה לזה אמר הוא גלה עמיקתא וכו' כלומר מה שאדם מבין מדעתו הוא חכמה ועל זה אמרתי יהיב חכמתא וכו' אבל זה אינו חכמה שהבנתי מדעתי רק גלוי סוד וזה אפשר על ידי מי שאינו חכם שכך רצה הקב"ה וברוך שם כבודו אשר גלה סודו כן יתן לידידו כי לעולם חסדו:
ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא. אפשר במ"ש רבינו האר"י ז"ל דהנשמות הקדושות העשוקות ביד הקליפות שולח להם חיות שם בסט"א וז"ש ידע מה בחשוכא הם הנשמות הקדושות אשר בחשך בסט"א ונהורא עמיה שרא ומשם שולח להם חיות:
מהודא ומשבח אנה די חכמתא וגבורתא יהבת לי. אעפ"י שאיני כדאי וכען הודעתני די בעינא מנך ולכן חיובא עלי רמיא להודות לשבח לשמך ולזכרך. א"נ אפשר דכל מ"ש הוא כפשטו יהב חכמתא וכו' כמ"ש הרב הכותב בעין יעקב פ"ק דברכות על מ"ש דוד הע"ה שמרה נפשי כי חסיד אני דמדבר עם השי"ת והוא יתברך יודע האמת כי חסיד הוא ואין בזה שום צד להסתיר עניניו כי קמיה שמיא גליא ע"ש וכן נאמר גבי דניאל שמדבר נכח פני ה' והוא יודע האמת:
רזא די מלכא שאל לא חכימין וכו'. הוא ילי"ץ על חכימי בבל אשר לא עשו כדבר המלך כי הוא דבר נעלם ולא היה אפשר להם ולא לשום אדם להגיד:
ואנה לא בחכמה דאיתי בי וכו' להן על דברת די פשרא למלכא יהודעון וכו'. כלומר מה שהגידו לי אינו מצד חשיבותי רק מחשיבות המלך דמן השמים רוצים להודיעך ואלמלא זה גם אני כאחד העם ולא אדע כלום:
ובכל די דיירין וכו' והשלטך בכולהון וכו'. כמו שאמרו רז"ל שרכב על ארי וקשר תנין בראשו:
והיא תקום לעלמיא. הוא מלכות המשיח שיתגלה ב"ב ורמוז בתיבת והיא ששמו וכסאו יהיה שלם ויתגלו אורות החכמה הרומז ליו"ד וזהו והיא ו"ה משמו ויוד רמז לחכמה וא' שלמות הכסא והיא תקום לעלמיא:
ומנחה וניחחין אמר לנסכא ליה. אך דניאל לא קבל ואמר ולא עשה מעשה כמו שאמרו רז"ל. אדהכי והכי נתקיימו חכמי בבל והגם שכעס על שיעצוהו להחריב בית המקדש חמת המלך שככה וזכר כי כך היה רצון הקב"ה. ולמה שהיה מצטער על החלום כבר רצה הקב"ה והודיע הסוד לדניאל:
And the meal offerings and pleasantness," he said to the libation for it. But Daniel did not accept and said, "I did not make a deal," as our Sages said. Nevertheless, the sages of Babylon were fulfilled thus. Even though he was angry that they advised him to destroy the Temple, the king's wrath was such, and he remembered that this was the will of the Lord. And why was he troubled by the dream? The Lord already desired it and revealed the secret to Daniel.