הדבר אשר דיבר ה' אל ארץ כשדים וכו'. פי' הדבר דיבור קשה וגם נבואה זו בפני עצמה ובלשון מיוחד משא"כ בשאר אומות דהכא כתי' הדבר אשר דיבר ה' וגם כתיב ביד ירמיהו ששקולה מפלת בבל כנגד כל האומות ושמחו כל האומות וישראל ובפרט ירמיהו היה להם לנחת. מפרשים:

הוביש בל חת מרודך. שמות עצבי כשדים בל מרודך ולתפארת הלשון נקט בחד הוביש ובאידך חת וגמר אומר הובישו עצביה חתו גלוליה:

יבואו בני ישראל המה ובני יהודה יחדיו וכו'. כשנחרבה בבל ברשות מלך פרס הלכו ירושלם ומ"ש הלך ובכו ילכו רד"ק ז"ל פירש כי בכיה זו היה מהשמחה ויש מי שפירש דמי שראה הבית הראשון היה בוכה בראותו הבית שני ויותר נראה כפי פשט הכתוב שהיו יראים בדרך וכמ"ש בעזרא סי' ח' שהתענו על זה לשמרם בדרך כי נתבישו לשאול רכב ופרשים וז"ש הלך ובכו ילכו ואת ה' אלהיהם יבקשו ציון ישאלו דרך ופשט הכתוב כי הלוך ובכו היה על הדרך כמו שאמרנו:

ושובבתי את ישראל אל נוהו. אפשר רמז בהעלם שיקים סוכת דוד ועמה יפקון כמ"ש בזהר הקדוש וז"ש ושובבתי את הרומז לשכינה ואז ישובו ישראל. וגם אפשר לפרש ושובבתי על דרך שפירשו רז"ל ושב ה"א את שבותך ושב דייקא:

בימים ההם ובעת ההיא יבוקש את עון ישראל ואיננו. אפשר דעשו תשובה מיראה וזדונות נעשו כשגגות וז"ש יבוקש את עון ישראל ואיננו כי זדונות נעשו כשגגות ונמחו העונות. וגם חטאות יהודה השגגות ולא תמצאנה כי אסלח וכו' וכל זה מדבר כשיבא המשיח ב"ב.