וצריך לגמור ההלל קודם חצות משום דחיישינן לדברי ראב"ע דסתם לן תנא כוותיה בפ"ק דברכות (ב' א') ובפרק איזהו מקומן (זבחים נ"ו ב') דתנן הפסח אינו נאכל אלא עד חצות, ואע"ג דבפ"ב דמגילה (כ"א א') סתם כר"ע דס"ל עד שיעלה עמוד השחר, הכא תרתי והתם חדא, ואע"ג דבמסכת יבמות (ק"א ב') אמרינן מה לי חדא סתמא מה לי תרתי סתמי, כיון דלא ידעינן הי מינייהו בתרייתא נקטינן לחומרא, כן כתבו התוספות, אבל הגאונים ז"ל פוסקים כרבי עקיבא דהלכה כמותו מחבירו, ועוד דסתם לן תנא בהדי הילכתא פסיקתא בפ"ב דמגילה, ואעפ"כ ראוי לחוש, דבפרק איזהו מקומן (זבחים נ"ז ב') משמע דמודה ר' עקיבא דהפסח אינו נאכל אלא קודם חצות מדרבנן, ואמרינן בפרק ערבי פסחים (פסחים ק"כ ב') דמצה בזמן הזה כמו פסח בזמן הבית ולראב"ע לא יצא אחר חצות, ויש לומר ג"כ שחושש לו רבי עקיבא מדרבנן, וגם בקריאת ההלל החמירו בו בתוספות, ואע"פ שאינו חמור יותר מקריאת שמע לרבן גמליאל דפסקינן כוותיה (ברכות ח' ב'), ועוד דעיקר ההלל במצרים מחצות ואילך היה, אעפ"כ ראוי להחמיר לכתחילה ואין אומרים אותו אלא עד חצות, וכן עיקר.