ראו שפטיהם ושוטריהםוכו'. היא פרשת סנהדרי גדולה וקטנה שמנאוה הבה"ג וסייעתו ז"ל ג"כ בראש מנין הפרשיות שלהם. אלא שבאזהרות הר"א הזקן והר"ש בן גבירול ז"ל נטו בזה מסדרו של הבה"ג ז"ל עיי"ש. ורבינו הגאון ז"ל קרא פרשה זו בלשון הכתוב שופטים ושוטרים. ונמשך אחריו בזה גם באזהרות הר"ש ב"ג ז"ל. אבל הבה"ג קראה בלשון התלמוד סנהדרין גדולה וקטנה. ונמשכו אחריו הר"י אלברגלוני ז"ל ור"ש הגדול ז"ל באזהרות אתה הנחלת והר"א הזקן ז"ל. ולפי הנראה בכונה נטה רבינו הגאון ז"ל בזה מלשון הבה"ג ז"ל. כדי לכלול במצוה זו גם ב"ד של שלשה בעיר שאין בה מאה ועשרים אנשים. או אפי' יש בה הרבה יותר. אלא שאין בה שנים חכמים גדולים לדבר ולשמוע. שאין מושיבין בה סנהדרין. ומ"מ המצוה היא עכ"פ להעמיד בה ב"ד של שלשה. וכמש"כ ג"כ הרמב"ם ז"ל בסה"מ (עשין קע"ו) דגם זה הוא בכלל המצוה עיי"ש. וכן כתב בחבורו הגדול (פ"א מהלכות סנהדרין הלכה ד') עיי"ש. וכ"כ בסמ"ג (עשין צ"ז) ובחנוך ( מצוה תצ"א ) עיי"ש. והנה מקורו של הרמב"ם ז"ל בזה לא נתבאר. והכ"מ (פ"א מהלכות סנהדרין שם) כתב בזה. וז"ל נלמד מדתנן כמה יהא בעיר ותהי' ראויה לסנהדרין. ק"כ. והא פשיטא שאין מניחין אותה בלא ב"ד. ופחות שבבתי דינין הוא של שלשה עכ"ל עיי"ש. מבואר דס"ל דמסברא הוא דנפק"ל להרמב"ם ז"ל דבר זה. ולענ"ד דבריו אלו תמוהים הם אצלי. דמלבד דאין סברא זו מוכרחת כלל דודאי אפשר לומר דאין הכי נמי דעיר כזו אין מחייבין אותה להעמיד ב"ד כלל. אפי' ב"ד של שלשה. ואינה נידונית בכל דיניה אלא ע"פ דייני העיר הגדולה יותר הסמוכה אליה שיש בה סנהדרי קטנה. ובודאי פשיטא שהרשות בידם להעמיד להם שלשה דיינים לדון להם ולעשות כל הראוי ליעשות ע"פ ב"ד של שלשה. אבל מצוה וחובה מהיכא תיתי. בלא"ה מדברי הרמב"ם (בסה"מ שם) מבואר דגם זה הוא בכלל המצוה שנצטוינו למנות שופטים ושוטרים עיי"ש. ומנ"ל הא. ובאמת דגם מדבריו שבחבורו הגדול שם הכי משמע עיי"ש. וא"כ נהי דמסתברא דגם עיר כזו אין להניחה בלא ב"ד כלל. מ"מ הרי אין לנו בזה מצוה בקרא. וכי היכי דאין עיר כזו בכלל המצוה להושיב בה סנהדרי קטנה. הכי נמי ב"ד של שלשה לא שמענו:

אמנםלענ"ד נראה דדברי הרמב"ם בזה מבוארים בהדיא בברייתא (פ"ק דסנהדרין ט"ז ע"ב) דתניא מניין שמעמידין שופטים לישראל ת"ל שופטיס תתן וכו'. שופטים לכל עיר ועיר מנין ת"ל שופטים לשעריך וכו' עיי"ש. וכן (סופ"ק דמכות) תנו רבנן והיו אלה לכם לחקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם למדנו לסנהדרין שנוהגת בארץ ובחוץ לארץ. א"כ מה ת"ל בשעריך. בשעריך אתה מושיב בתי דינים בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר. ובחו"ל אתה מושיב בכל פלך ופלך. ואי אתה מושיב בכל עיר ועיר עיי"ש. וכן הוא בתוספתא (סופ"ג דסנהדרין) עי"ש. ובירושלמי (סופ"ק דמכות) ובספרי שופטים (פיסקא קמ"ד) עיי"ש. ומדקתני בכולהו הנך דוכתי שהמצוה היא להושיב ב"ד בכל עיר ועיר ודריש לה מדכתיב בכל שעריך. ודאי משמע דבכל העיירות כולן נצטוינו להושיב ב"ד אין קצבה למספר יושביה. וע"כ מאי דקתני במתניתין דרפ"ק דסנהדרין כמה יהא בעיר ותהא ראויה לסנהדרין וכו'. היינו דוקא לענין הסנהדרין בלבד. אבל מיהת ב"ד של שלשה חייבין להושיב בכל עיר ועיר. ואין חילוק בין רב למעט. כדכתיב בכל שעריך. אלא דלענין סנהדרי קטנה ס"ל מסברא דאין עיר ראויה לסנהדרין בפחות ממספר זה מטעמא דמפרשינן בגמרא (שם י"ז ע"ב) עיי"ש. וראיתי להרמב"ן ז"ל שכתב (ריש פרשת שופטים) וז"ל צוה בתורה עד אלהים יבא דבר שניהם (שמות כ"א. כ"ב) ונתן בפלילים (שם כ"ב. ח'). א"כ מצוה שיהיו לישראל פלילים. וביאר כאן שישימו השופטים בכל עריהם כאשר יתן להם ה' הארץ. כי בחוץ לארץ אינם חייבים למנות להם ב"ד. אבל כאשר יצעק המעוות יעמדו עליו הראוים לשפוט ובמשפטיהם ישפטוהו. או יעלה לארץ בזמנה ושם ישפטוהו במקום המשפט וכו' עכ"ל עיי"ש. מבואר מדבריו ז"ל דס"ל דעיקר המצוה למנות דיינים ושופטים כבר שמענו מקרא דונתן בפלילים. ומקרא דעד האלהים יבא דבר שניהם. אלא דכאן (בפרשת שופטים) ביאר הכתוב תנאי המצוה ודקדוקיה. וכדדריש בספרי שם ובגמרא שם. והשתא לפ"ז כיון דהנך קראי דונתן בפלילים ועד האלהים יבא דבר שניהם. בדיני ממונות כתיבי. דלא בעו יותר משלשה. הרי מבואר בקרא דמצוה להעמיד ב"ד של שלשה. וזו היא עיקר המצוה. אלא דגלי קרא דמתנאי המצוה גם כן להעמיד ב"ד הגדול במקדש וסנהדרי קטנה במקומות ידועים. וא"כ עכ"פ במקום שאינו ראוי לסנהדרין ודאי איכא מצות עשה למנות ב"ד של שלשה. וגם מבואר מדברי הרמב"ן ז"ל אלו שאין מקום לסברת הכ"מ שהבאתי. ואפי' בכל הכרכים ועירות הגדולות שבחו"ל רצה לומר שאין מצוה מן התורה להעמיד שופטים. וכ"ש שאפשר לומר כן בעיר קטנה שבא"י וכמו שביארנו לעיל. אבל מקורן של דברי הרמב"ם ז"ל וסייעתו הוא כמו שביארנו:

ומעתהנראה דזו היא ג"כ דעת רבינו הגאון ז"ל. ולכן לא כתב אלא שופטים ושוטרים סתם. שכולל גם ב"ד של שלשה. וא"כ דברי הבה"ג וסייעתו ז"ל שדקדקו וכתבו פרשת סנהדרי גדולה וקטנה. דמשמע דס"ל דב"ד של שלשה אינו בכלל מצוה זו. צ"ע טובא אצלי. וראיתי לרבינו ירוחם ז"ל (במישרים נתיב ראשון סוף ח"ד) שכתב וז"ל מצוה מדרבנן למנות שופטים בכל עיר ועיר. אף ע"ג דאין לנו סמיכה עתה. כדמוכח בסנהדרין עכ"ל עיי"ש. ומבואר מדבריו דבזמן הבית מיהת איכא מצוה מן התורה למנות גם ב"ד של שלשה במקום הצריך. שהרי בב"ד של שלשה מיירי. דבזה"ז ליכא ב"ד אחר. ודוקא משום דבזה"ז ליכא סמיכה ואין דנין אלא מתקנתא דרבנן דעבדינן שליחותייהו. וכמש"כ הרמב"ן ז"ל (פ' שופטים) שם ושאר ראשונים. להכי כתב שאין המצוה אלא מדרבנן. וכמתבאר מלשונו. אבל בזמן שהיתה סמיכה בישראל מצוה דאורייתא היא. וכדעת רבינו הגאון ז"ל וסייעתו. אלא שיש לתמוה במש"כ דהמצוה היא למנות שופטים בכל עיר ועיר. והרי להדיא מבואר בברייתא (סופ"ק דמכות) דבחו"ל אין מצוה להושיב ב"ד אלא בכל פלך ופלך ולא בכל עיר ועיר. וכן הוא בתוספתא (סופ"ג דסנהדרין) ובירושלמי (סוף פ"ק דמכות) עיי"ש. וא"כ תיפוק ליה דאפי' היתה לנו עתה סמיכה ליכא מצוה מדאורייתא לדידן למנות שופטים בכל עיר ועיר. דהרי אפי' בזמן הבית לא נצטוינו בכך בחוץ לארץ. ואולי אפשר לומר דמשום ארץ ישראל נקט הך טעמא בכל עיר ועיר. וכן כתב הרמב"ן ז"ל (ריש פ' שופטים). ולפי הנראה משם נובעים דברי רבינו ירוחם אלו עיי"ש. אבל בחו"ל ודאי בלא"ה ליכא מצוה למנות שופטים בכל עיר ועיר. דמעיקרא לא נצטוו בכך:

ועכ"פמבואר מדברי רבינו ירוחם ז"ל דגם הוא ס"ל דב"ד של שלשה נמי בכלל מצות עשה דשופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך. ומדברי הרמב"ן ז"ל שם לקמן מתבאר עוד דגם בערים שהיו בהן סנהדרי קטנה. נתמנו ג"כ מלבד זה גם ב"ד של שלשה לדיני ממונות עיי"ש. וכן ביאר הר"י אברבנאל ז"ל שם בארוכה עיי"ש בדבריו. וא"כ בב"ד של שלשה היתה המצוה למנות בכל עיר ועיר ממש. בין שמספר אנשיה מרובה או מועט. ועפ"ז מדוקדקים יותר דברי רבינו ירוחם ז"ל כמבואר. ועכ"פ מבואר דכולם לא ס"ל כדעת הבה"ג ז"ל וסייעתו. ואמנם לכאורה יש להביא ראיה לדעת הבה"ג מדאמרינן (פ"ק דסנהדרין ט"ז ע"ב) עלה דתנן התם אין עושין סנהדריות לשבטים אלא ע"פ ב"ד של שבעים ואחד. מנא לן. כדאשכחן במשה דאוקי סנהדראות. ומשה במקום שבעים וחד קאי עיי"ש. הרי דלא קאמר אלא דאוקי סנהדראות. ומשמע דב"ד של שלשה אינו בכלל המצוה. דאל"כ הו"ל למימר דאוקי שופטים או בתי דינים. דגם ב"ד של שלשה בכלל. אלא ודאי אין המצוה אלא במינוי סנהדראות בלבד. וכדעת הבה"ג ז"ל וסייעתו. איברא דא"כ איכא לאקשויי הכי גם ממתניתין מדלא קתני אלא אין עושין סנהדראות לשבטים וכו'. ואמאי לא קתני שופטים סתמא או בתי דינים. שיהיו גם ב"ד של שלשה בכלל. אלא ודאי אין המצוה אלא בסנהדראות. וכדעת הבה"ג וסייעתו ז"ל. ומיהו לכאורה היה אפשר לומר דגם ב"ד של שלשה בכלל סנהדרין סתם. כמו שתרגם המתרגם (תהלים ק"ז ל"ב) ובמושב זקנים יהללוהו. ובסנהדרין דחכימיא ישבחון יתי'. ובפרק בתרא דברכות (נ"ד ע"ב) אמרינן ותרי מינייהו רבנן שנאמר ובמושב זקנים יהללוהו עיי"ש. וכן פירש"י בתהלים שם עיי"ש. ועי' ג"כ בערוך (ערך סנהדרין). אבל הבה"ג שכתב בלשונו סנהדרי גדולה וסנהדרי קטנה. ודאי משמע דסנהדרין ממש קאמר. וס"ל דאין המצוה אלא להעמיד סנהדרין גדולה וקטנה. ולא ב"ד של שלשה. אלא דאין זה מספיק דודאי בכל מקום שנזכרו בתלמוד ובמשנה סנהדרין. היינו סנהדרין ממש. ולשון תרגום לחוד ולשון התלמוד לחוד. וא"כ ודאי הקושיא במקומה עומדת. וראי' מוכחת מזה לכאורה לדעת הבה"ג ז"ל וסייעתו:

איבראדלכאורה ע"כ בלא"ה מוכרח לומר דגם ב"ד של שלשה בכלל סנהדרין דמתניתין. ובכלל מאי דאמרינן בגמרא שם דאשכחן במשה דאוקי סנהדראות. דהרי לפי מה שפירש"י שם מאי דאמרינן דאשכחן במשה דאוקי סנהדראות. היינו בפרשת ואתה תחזה. בעצת יתרו עיי"ש. וכן פירש הרמ"ה ז"ל שם שכתב וז"ל כדאשכחן במשה כו' דכתיב ויבחר משה אנשי חיל וגו' וכו' עכ"ל עיי"ש. וכן איתא בהדיא במדרש תנחומא (פ' שופטים) ומניין שהושיב משה סנהדרין שנאמר ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל וגו' עיי"ש. והך קרא הוא בפרשת ואתה תחזה. ובפסיקתא זוטרתא (יתרו. י"ח כ"ב) אי' וכל דבר הקטן אלו דיני ממונות שהן בשלשה עיי"ש. ואף דזה לא כתיב אלא בעצת יתרו. מ"מ הרי כתיב שם וישמע משה לקול חותנו ויעש כל אשר אמר ויבחר משה וגו'. הרי מבואר דאוקי משה גם ב"ד של שלשה. ועוד דאמרינן (פ"ד דסנהדרין ל"ד ע"ב) דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה. מנה"מ אר"ח בר פפא דאמר קרא ושפטו את העם בכל עת וכו' עיי"ש. וכן איתא בירושלמי (פ"ד דסנהדרין ה"ה) עיי"ש. ובמכילתא דר"ש בן יוחאי (יתרו כ"ג) ושפטו את העם בדיני ממונות הכתוב מדבר וכו' עיי"ש. הרי דאוקי משה גם שופטים לדיני ממונות שאינם ביותר משלשה. וכן מוכרח מדאמרינן (סופ"ק דסנהדרין י"ח ע"א) תנו רבנן ושמת עליהם שרי אלפים וגו' נמצאו דייני ישראל שבעת ריבוא ושמונת אלפים ושש מאות עיי"ש. וכן הוא בירושלמי ובמכילתא שם עיי"ש. ואם איתא דלא אוקי משה אלא סנהדראות ממש בלבד. ומלבד זה הוקמו בתי דינים של שלשה שלשה. במקומות שלא היו ראוים לסנהדרין. או גם במקומות שהיו סנהדרין לדעת הרמב"ן ז"ל וסייעתו כמשכ"ל. נמצא שהיו דייני ישראל הרבה יותר מסכום זה. ולא היה לו לומר אלא נמצאו דייני ישראל שהוקמו ע"י משה כך וכך. אלא ודאי לא הוקמו דיינים יותר ממה שהוקמו ע"י משה שכולם לא אוקי אלא משה בלבד. ובפרט לפי הגירסא שבמכילתא ובמדרש שכל טוב נמצאו כל דייני ישראל וכו' עי"ש. ומבואר מזה דגם בתי דינים של שלשה שלשה אוקי משה. וע"כ מאי דקאמר התם דאשכחן משה דאוקי סנהדראות. היינו גם בתי דינים של שלשה. שגם הם בכלל סנהדרין. וממילא מבואר דגם מאי דתנן במתניתין אין עושין סנהדראות אלא ע"פ ב"ד של שבעים ואחד. כולל גם בתי דינים של שלשה שלשה. וא"כ אדרבה גם מההיא דהתם מוכרח כדעת רבינו הגאון ז"ל וסייעתו. ושלא כדעת הבה"ג ז"ל וסייעתו. וכן כתב בהדיא בספר והזהיר (פ' משפטים) וז"ל והזהיר הקב"ה את ישראל למנות שלשה דיינים שיש בהם חכמה תבונה ויראת חטא שכך שנו חכמים במשנה דיני ממונות בשלשה וכו' עכ"ל עיי"ש. הרי דס"ל ג"כ דגם ב"ד של שלשה בכלל המצוה דשופטים ושוטרים תתן לך:

אמנםראיתי בפירש"י במתניתין (רפ"ק דסנהדרין) על מאי דתנן אין עושין סנהדריות לשבטים אלא ע"פ ב"ד של שבעים ואחד. שכתב וז"ל סנהדריות שהיו מושיבים סנהדרי קטנה של כ"ג בכל עיר ועיר כדכתיב תתן לך בכל שעריך. וצריכין ב"ד הגדול שבלשכת הגזית לצאת ולהושיבם עכ"ל עיי"ש. הרי דס"ל דבסנהדרין דוקא מיירי. וכן מבואר בדברי הרמב"ם ז"ל (פ"ה מהלכות סנהדרין ה"א) שכתב וז"ל אין עושין סנהדרי קטנה לכל שבט ושבט ולכל עיר ועיר אלא ע"פ ב"ד של ע"א עכ"ל עיי"ש. הרי דמפרש מתניתין כפשטה בסנהדרי קטנה ממש דוקא. והשתא כיון דהרמב"ם ז"ל גופיה ס"ל דגם ב"ד של שלשה בכלל מצות עשה דשופטים ושוטרים תתן לך וכמשכ"ל. א"כ לדידיה גופי' הקושיא במקומה עומדת מדלא קאמרינן דאוקי משה אלא סנהדריות. וכן במתניתין דלא נקט אלא דין מנייה דסנהדרין בלבד. משמע דבב"ד של שלשה ליכא מצוה למנות. וראיתי להרב קה"ע בש"ק בירושלמי (פ"ק דסנהדרין ה"ה) שהקשה על הרמב"ם שם דהא לא תנן אלא שאין עושין סנהדריות לשבטים אלא ע"פ ב"ד של ע"א. אבל של כל עיר ועיר לא הוזכר במתניתין. ועוד דאמרינן בגמרא טעמא כדאשכחן משה דאוקי סנהדריות ומשה במקום ע"א קאי. והא משה לא אוקי סנהדריות אלא לשבטים ולא לעיירות. דהא לא הוה להו עיירות בזמן ההוא. וכי תימא מדכתיב ואשים עליהם שרי אלפים וגו' משמע דגם לעיירות הושיב סנהדרין. א"כ ניבעי נמי ע"א בב"ד של שלשה. דמשמעות הכתוב שהעמיד שופטים לדיני ממונות. והניחה בקושיא. ומסיק שם שלא כדברי הרמב"ם ז"ל. ולא העמיד משה אלא לשבטים בלבד אבל לעיירות העמידו הם עצמם עליהם. ואין צריך ב"ד של ע"א אלא לסנהדריות של שבטים ולא לשל עיירות. ומדוקדק לישנא דמתניתין עיי"ש בדבריו שהאריך בזה. ולא ידענא אמאי לא הקשה קושייתו על פירש"י גם כן. ועיקר קושייתו לק"מ. דאפי' את"ל שלא עשה משה אלא סנהדריות לשבטים ולא לעיירות. משום שלא הוצרך לכך לפי שלא היו להם עיירות. מ"מ ודאי דין זה נוהג גם בסנהדריות של עיירות. דכיון דאמרינן אליבא דרבנן (פ"ק דסנהדרין י"ז ע"א) דילפינן סנהדרי גדולה מסנהדרי קטנה עיי"ש. כ"ש דאיכא למילף לכ"ע סנהדרי קטנה מסנהדרי קטנה. ואין שום סברא לחלק בזה בין סנהדרי קטנה לסנהדרי קטנה. ואין רמז לחילוק זה בשום דוכתא. וגם מלישנא דמתניתין לא משמע מידי. דמאי דקתני מתניתין אין עושין סנהדריות לשבטים. משמע דהיינו לצורך שבטים. כלומר לצורך חלוקות ישראל. ולאפוקי סנהדרי גדולה שהיא לכל עם ישראל כולו. דאם הכוונה לב"ד של כל שבט ושבט הכי הו"ל לומר אין עושין סנהדריות לכל שבט ושבט וכו'. ואין להאריך בזה דבלא"ה דבריו שם מגומגמים. ומ"מ ע"פ דבריו ממילא מבואר דגם קושייתנו להרמב"ם ז"ל לאו פירכא היא. דאע"ג דס"ל דגם ב"ד של שלשה בכלל העשה. מ"מ לא קתני ליה במתניתין משום דאין צריך למנותו ע"פ ב"ד של שבעים ואחד. אלא העיר עצמה מעמדת ב"ד של שלשה. ולא ס"ל כדעת הרמב"ן ז"ל וסייעתו דגם במקום שהיתה בו סנהדרי קטנה עשו בו מלבד זה גם ב"ד של שלשה. אלא רק בעיר שאינה ראויה לסנהדרין הוא שהעמידו בה ב"ד של שלשה. כמתבאר מדברי הרמב"ם ז"ל (פ"א ה"ד) שם עיי"ש. וא"כ בזמן שהיו ישראל במדבר דלא הוו להו עיירות. לא הוצרכו לב"ד של שלשה כלל. ושלא כדברי הפסיקתא זוטרתא שהבאתי לעיל. וא"כ לא אשכחן דאוקי משה אלא סנהדריות בלבד. וא"כ אח"כ אע"פ שנצטוו ג"כ למנות סנהדרי קטנה בכל עיר ועיר. וכשאינה ראויה לסנהדרין נצטוו למנות בה עכ"פ ב"ד של שלשה. מ"מ בני העיר עצמן הם שממנים ב"ד זה. וכדס"ל להרב קה"ע לענין סנהדרי קטנה של עיר ועיר. וא"כ לק"מ לדעת הרמב"ם ז"ל:

שובמצאתי לאחד מהאחרונים ז"ל שכבר עמד על דברי הרמב"ם ז"ל דס"ל שגם ב"ד של שלשה בכלל מצות מינוי שופטים. א"כ אמאי לא קתני ליה במתניתין שאינו נעשה אלא ע"פ ב"ד הגדול. וכתב לתרץ ע"פ גירסת הגר"א ז"ל בספרי (פ' שופטים) ושפטו את העם זה מינוי הדיינין. וא"כ מינוי ב"ד של שלשה מצוה בפ"ע היא. והילכך מינוי סנהדריות דנפק"ל מדכתיב שופטים ושוטרים תתן לך. בעינן שיתמנו ע"פ ב"ד הגדול כדאוקי משה. אבל ב"ד של שלשה במקום שאינו ראוי לסנהדרין דנפק"ל מקרא דושפטו את העם דלא אשכחן דאוקי משה אין צריך ב"ד הגדול. זהו תורף דבריו. והם דברים בטלים. ואינם מועילים כלום. דממנ"פ אם לא אשכחן דאוקי משה אלא בסנהדריות. א"כ אפילו אם ליכא מצוה בפ"ע לב"ד של שלשה. אלא הו"ל ג"כ בכלל עשה דשופטים ושוטרים תתן לך. נמי אין ב"ד של שלשה צריך להתמנות ע"פ ב"ד הגדול. שהרי גם סנהדרי קטנה אינה צריכה מינוי ע"פ ב"ד הגדול אלא משום דאשכחן דאוקי משה. וא"כ ב"ד של שלשה דלא אשכחן מהיכי תיתי לן להצריך ב"ד הגדול למינויו. ואם הוה משכחינן דאוקי משה גם ב"ד של שלשה. ודאי גם אם נאמרה בו מצוה מיוחדת בפ"ע צריך שיתמנה ע"פ ב"ד הגדול דוקא. ועיקר הדבר מעיקרא ליתא. דהדבר פשוט דגם לגירסת הגר"א ז"ל בספרי אין פירושו שהיא מצוה בפ"ע למנות דיינין. דא"כ הו"ל למימר בהדיא בית דין של שלשה. אבל סתם דיינין שייך גם בסנהדרין כמבואר בכמה דוכתי. וגם על מינוי דיינים לא שייך כלל לישנא דקרא דכתיב ושפטו את העם. אבל הדבר פשוט דמאי דקאמר בספרי זה מינוי הדיינים. היינו לומר דהך קרא קאי על מצות מינוי הדיינים דלעיל מיניה בקרא דשופטים ושוטרים תתן לך וגו'. וקאמר קרא דמינוי דיינים שצויתי לך היינו דיינים כאלו שישפטו את העם משפט צדק. וכדפי' רש"י שם. וכן מבואר בהדיא בדברי הגר"א ז"ל (באדרת אליהו שם) עיי"ש בדבריו. וכפי הנראה מקור הגהתו בספרי הוא מפירש"י ז"ל. דמשמע מדבריו שזו היא גירסתו עיי"ש. וא"כ אין כאן שום מצוה בפ"ע אלא הוא פירושא דרישא דקרא דשופטים ושוטרים תתן לך. ואין כאן אלא מצוה אחת כללית לכל מיני השופטים כולן. והוא פשוט אין כדאי להאריך בו יותר:

ועכ"פמבואר דדברי רבינו הגאון ז"ל מדוקדקים היטב במה שלא הזכיר כלל סנהדרין. כלשון הבה"ג וסייעתו. אלא כתב בדרך כלל **שופטים ושוטרים.**כדי לכלול כל מיני השופטים כולן. שכולם בכלל מצות עשה זו להעמיד שופטים. אבל באזהרותיו שע"פ עשרת הדברות (דבור לא תשא) כנראה נמשך ג"כ אחר הבה"ג ז"ל. שכתב שם וז"ל **נתן הוד לשרי אלפים ומאות בהתהלכי בישימון דוהב. ושתי סנהדריות בארץ. הדר שופטים ושוטרים צוהב.**עכ"ל שם. ורצה לומר שכבר נתן הוד לשרי אלפים ומאות בהיותנו עוד במדבר ע"פ עצת יתרו. כדכתיב (בפרשת ואתה תחזה) ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל ויתן אותם ראשים על העם שרי אלפים שרי מאות וגו' והיא הסנהדרין הראשונה בישראל. ומש"כ נתן הודוכו'. הדר שופטיםוכו'. כוונתו שנתן להם הוד והדר. וזה ע"פ מה שאמרו במדרש תהלים (ק"ד ה') הוד והדר לבשת. בשר ודם וכו' אבל הקב"ה וכו' ויש לו שני דברים הוד והדר. ונתן ההוד למשה וכו' ונתן ההדר ליהושע וכו'. אמר הקב"ה לעתיד לבא אני נותנם למלך המשיח שנאמר וכו'. ולא למלך המשיח בלבד הוא נותנם אלא לכל מי שהוא יגע בתורה. שנאמר גדולים מעשה ה' וגו'. ואין מעשה ה' אלא תורה שנאמר וכו'. ומה שכרו הוד והדר פעלו. הוי הוד והדר לבשת עיי"ש. ולשונו זה מכוון עם לשונו גם כאן שכתב **מה נהדרו במראם.**נשתמש גם כאן בלשון הדר על השופטים. אלא דכאן לא הזכיר לשון נתינת הוד. ונראה דכוונתו כאן למה שאמרו בפסיקתא דר"כ (פסקא כ"ח) ובויקרא רבה (פ"ל) פרי עץ הדר. זו סנהדרי גדולה של ישראל שהידרם הקב"ה וכו' עיי"ש. ומש"כ **בהתהלכי בישימון דוהב.**רצה לומר זה היה כשהלכנו בישימון דוהב. וזה ע"פ מה שדרשו (ברכות ל"ב ע"א) על קרא דבמדבר בערבה וגו' ודי זהב. מאי ודי זהב. אמרי דבי ר"י וכו' בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די וכו' עיי"ש. והוא מלשון הכתוב (ישעי' י"ד ד') שבתה מדהבה. עי' במפרשים שם. ולפי שהיו במדבר בישימון. אע"פ שלא חסר להם כלום. מ"מ לא היו במקום ישוב. וכולם היו מקובצים יחד. ולכן לא היה להם אלא מין אחד של סנהדרין. אבל כשנכנסו לארץ ונתפזרו למושבותיהם בעריהם. אז הוא שנצטוו להעמיד שתי סנהדריות. אחת גדולה של שבעים ואחד במקדש בלשכת הגזית. וקטנה של עשרים ושלשה בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר. וגם בירושלים על פתח הר הבית ועל פתח העזרה היו יושבים שתי סנהדריות קטנות. כדתנן פרק הנחנקין (סנהדרין פ"ו ע"ב) עיי"ש. וזהו שכתב **ושתי סנהדריות בארץ. הדר שופטים ושוטרים צוהב.**ר"ל שהדרם צוהב. שיש לו ברק ומפיץ אור כזהב. והוא מלשון הכתוב (עזרא ח' כ"ז) נחושת מוצהב. וזו היא פרשת שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך וגו':

ומ"ממבואר דשם נמשך אחר הבה"ג ז"ל שלא כתב בענין מצוה זו דהעמדת שופטים אלא סנהדרי גדולה וקטנה בלבד ולא ב"ד של שלשה. וקצת היה מקום לומר שאין דבריו סותרים זה את זה. דגם כאן כוונתו כדעת הבה"ג ז"ל. אלא דנקט לישנא דקרא כדרכו ז"ל בשאר דוכתי בכל מקום שאפשר. אלא דכיון דגם שם כתב כלישנא דקרא שופטים ושוטרים. ומ"מ לתוספת ביאור כתב ג"כ שתי סנהדריות. דמשמע כדי לאפוקי ב"ד של שלשה שאינו בכלל עשה זו. וכאן סתם דבריו ולא כתב אלא שופטים ושוטרים סתם. משמע שחזר בו כאן. ונטה מדעת הבה"ג ז"ל. וס"ל דגם ב"ד של שלשה בכלל מצוה זו ומטעם שביארנו. ובלא"ה דברי רבינו הגאון שם צ"ע שלא כתב מצות עשה זו אלא לעשותה בארץ. והרי להדיא מבואר במתניתין (סופ"ק דמכות) דסנהדרין נוהגת בארץ ובחוץ לארץ. ובגמרא אמרינן עלה מנה"מ דתנו רבנן והיו אלה לכם לחקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם. למדנו לסנהדרין שנוהגת בארץ ובחו"ל. א"כ מה ת"ל בשעריך. בשעריך אתה מושיב בתי דינים בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר. ובחו"ל אתה מושיב בכל פלך ופלך ואי אתה מושיב בכל עיר ועיר עיי"ש. וכן הוא בירושלמי שם. ובתוספתא (סופ"ג דסנהדרין) עיי"ש. ואע"פ שאפשר שלא כתב שם בארץ אלא לאפוקי בהיותם במדבר. וכמו שביארנו לעיל. מ"מ כיון דעכ"פ לא הזכיר מצות עשה זו אלא בארץ בלבד. משמע ודאי דס"ל דאינה נוהגת בחוץ לארץ. וזה תמוה טובא:

וראיתילהרמב"ן ז"ל (ריש פ' שופטים) שכתב וז"ל ובאר בכאן שישימו השופטים בכל עריהם כאשר יתן להם השם את הארץ. כי בחוץ לארץ אינם חייבים למנות להם ב"ד אבל כאשר יצעק המעוות יעמדו עליו הראויים לשפוט ובמשפטיהם ישפטוהו. או יעלה לארץ בזמנה ושם ישפטוהו במקום המשפט וכו'. ולפ"ז אין ישראל שבחוצה לארץ מצווים למנות להם דיינים. וכן כתב הרב רבי משה (הרמב"ם) אבל במס' מכות שנו והיו אלה לכם וגו' מלמד שסנהדרין נוהגת בארץ ובחו"ל וכו'. ואי אתה מושיב בכל עיר ועיר. ונראה מזה שחייבין למנות סנהדרין בחו"ל. ולא בכל עיר ועיר כא"י אלא פלכים פלכים וכו' עכ"ל עיי"ש. ומתבאר מדבריו דלדעת הרמב"ם ז"ל ליכא בחו"ל שום מצוה למנות שופטים כלל. וכן היתה דעת הרמב"ן ז"ל גופי' מתחילה. (ומש"כ לפנינו בדברי הרמב"ן ולפ"ז אין ישראל שבחו"ל מצווים למנות להם דיינים בעיירות. הך תבת בעיירות. ט"ס הוא. כמבואר להדיא בדברי הרמב"ן שם תחלה. וכן מתבאר להדיא מסוף דברי הרמב"ן ז"ל. דמעיקרא הוה סבר שבחו"ל ליכא שום מצוה למנות דיינים כלל עיי"ש. וכן מבואר להדיא בפי' בעה"ט הארוך שם שהביא דברי הרמב"ן אלו. ושם ליתא תבת בעיירות עיי"ש. והוא מוכרח) אלא דאח"כ חזר בו משום הברייתא דסופ"ק דמכות דמבואר שם דרק בעיירות לא נצטוו להושיב דיינים בחו"ל. אבל בפלכים גם הם נצטוו על כך. ודברי הרמב"ם שהביא הם בפ"א מהלכות סנהדרין ה"ב. שכתב שם אבל בחוצה לארץ אין חייבין להעמיד ב"ד בכל פלך ופלך. שנאמר תתן לך בכל שעריך וגו' עיי"ש. ובכ"מ וגם בלח"מ שם עמדו על דברי הרמב"ם אלו מברייתא דסופ"ק דמכות שם. ומסיק בכ"מ דעכצ"ל או דט"ס הוא בדברי הרמב"ם. וצ"ל אבל בחו"ל אין צריך להעמיד ב"ד אלא בכל פלך ופלך ולא בכל עיר ועיר. או שגירסא אחרת היתה לו בגמרא שם עיי"ש. ובלח"מ שם החליט דט"ס הוא. וצריך לשבש דברי הרמב"ם. וצ"ל כדאיתא בגמרא שם. אלא דאח"כ כתב עוד וז"ל אבל לא נראה כן מדברי הרמב"ן ז"ל בפי' התורה. דנראה מדבריו דס"ל דרבינו (הרמב"ם) פליג על הברייתא השנויה במס' מכות וצ"ע עכ"ל עיי"ש. ואמנם דברי כולם תמוהים מאד לכאורה. שהרמב"ן ז"ל וגם הכ"מ והלחם משנה לא הוקשה להם אלא מברייתא דסופ"ק דמכות. וביותר הלח"מ שכתב דלהרמב"ן ז"ל הרמב"ם ז"ל פליג על הברייתא השנויה במס' מכות. וזה מתמיה דתיפוק להו דמשנה ערוכה היא סופ"ק דמכות. דבהדיא תנן התם דסנהדרין נוהגת בארץ ובחוצה לארץ. והדבר נפלא ביותר על הרמב"ן ז"ל שלא חזר בו ממאי דהוה ס"ל מעיקרא דבחו"ל לא נצטוו למנות דיינים כלל אלא משום ברייתא דמכות שם. וממשנה זו המפורשת להדיא איפכא לא הוקשה לו כלום:

ומלבדזה יש לתמוה על הרמב"ן ז"ל. ואחריו גם על הכ"מ והלח"מ. שהרי בהדיא כתב הרמב"ם ז"ל (פ"ד מהלכות סנהדרין הי"ב) וז"ל ב"ד שנסמכו בארץ ישראל ויצאו חוצה לארץ. הרי הם דנים דיני קנסות בחו"ל כדרך שדנים בארץ. שסנהדרין נוהגת בארץ ובחוצה לארץ. והוא שיהיו סמוכים עכ"ל עיי"ש. הרי שכתב בהדיא שסנהדרין נוהגת גם בחו"ל. והיאך החליט הרמב"ן ז"ל בדעת הרמב"ם ז"ל שאין מצוה זו נוהגת כלל בחו"ל. וגם הכ"מ והלח"מ איך נסתפקו בזה בדעת הרמב"ם ז"ל. והרי כאן מפורש בהדיא שפסק כסתם משנתנו (סופ"ק דמכות) שנוהגת בארץ ובחו"ל. איברא דדברי הרמב"ם אלו צריכים ביאור. דהרי בדיני קנסות מיירי. ומאי ענין סנהדרין לכאן. אטו דיני קנסות צריכין סנהדרין. הא בהדיא תנן (רפ"ק דסנהדרין) דדיני קנסות בשלשה. וכן פסק הרמב"ם ז"ל (פ"ה מהלכות סנהדרין ה"ח). אלא שצריכין סמוכין. ומאי טעם הוא זה שכתב שסנהדרין נוהגת בארץ ובחו"ל. והנה מקור דברי הרמב"ם ז"ל אלו הוא מסוגיא דפ"ק דסנהדרין (י"ד ע"א). דגרסינן התם אמר ריב"ל אין סמיכה בחוצה לארץ. מאי אין סמיכה. אילימא דלא דייני דיני קנסות כלל בחו"ל. והא תנן סנהדרין נוהגת בין בארץ ובין בחו"ל. אלא דלא סמכינן בחו"ל עיי"ש. והן הן דברי הרמב"ם ז"ל. אלא דהדבר קשה דלכאורה עכצ"ל דהכי פריך דכיון דמצות העמדת סנהדרין נוהגת גם בחו"ל. א"כ עכצ"ל שהן דנין שם דיני נפשות וכ"ש דיני קנסות. דאל"כ לאיזה ענין נצטוו להעמיד סנהדרין. אלא דלא משמע הכי מפשטא דסוגיא. דא"כ הו"ל למיפרך הכי בהדיא והא תנן סנהדרין נוהגת בארץ ובחו"ל. ואם איתא דאין דנין דיני קנסות כלל בחו"ל וכ"ש דיני נפשות סנהדרין למאי בעו. וכאורחא דתלמודא בכל דוכתי. אבל מדסתים וקפריך והא תנן סנהדרין נוהגת בארץ ובחו"ל. משמע ודאי דמגופא דמתניתין פריך. כאילו מיירי מתניתין בהך דינא גופא ומפורש בה דדנין דיני קנסות בחו"ל. וזה קשה שהרי מתניתין לא מיירי בהכי כלל. אלא במצות העמדת סנהדרין הוא דמיירי. אבל במה שהם דנין לא קמיירי. וגם דברי הרמב"ם ז"ל אינם מובנים לפ"ז במה שכתב בטעם הדבר שדנין דיני קנסות בחו"ל משום שסנהדרין נוהגת בארץ ובחו"ל. ואיזה טעם יש בזה. ומאי ענין סנהדרין לכאן. ולא היה לו לומר זה אלא בדרך הוכחה וראי' לדבר. והכי הוא דהו"ל לומר שהרי אפילו סנהדרין נוהגת בחו"ל:

ואמנםראיתי להרמ"ה ז"ל שם שכתב וז"ל אמר ריב"ל אין סמיכה בחו"ל. ודייקינן עלה מאי אין סמיכה אי לימא דלא דיינינן דיני קנסות בחו"ל. והיינו דקאמר אין סמיכה דלא מהניא סמיכה בחו"ל למידן דיני קנסות. והתנן סנהדרין נוהגת. כלומר תורת סנהדרין נוהגת בין בארץ ובין בחו"ל. דכל דאיתינהו לסנהדרי יכלי למידן דיני נפשות. ואין צריך לומר דיני קנסות וכו' עכ"ל עיי"ש. הרי דמפרש דבאמת בהך דינא גופא הוא דמיירי מתניתין. דמאי דתנן סנהדרין נוהגת בארץ ובחו"ל. היינו לומר שתורת סנהדרין לדון מה שהם דנין נוהגת אפילו בחו"ל אם נמצאו שם. וא"כ לא מיירי במצות העמדת סנהדרין כלל. אלא בתורת סנהדרין לדון. ואפשר דמיירי בסנהדרין שבארץ ישראל כשיצאו לחוצה לארץ. דכל עיקרו לא אתי אלא לאשמעינן שיש להם תורת סנהדרין גם בהיותם בחוצה לארץ. וכן מתבאר להדיא גם מדברי הרמב"ם ז"ל (בפיה"מ סופ"ק דמכות) שכתב על הך מתניתין דהתם. וז"ל כבר ביארנו בפרק ראשון ממס' סנהדרין כי הסמיכה בארץ ישראל ויש להם רשות לדון בארץ ובחוצה לארץ דיני קנסות ודיני נפשות וכו' עכ"ל עיי"ש. וכן כתב בפיה"מ (פ"ק דסנהדרין משנה ג') עיי"ש. מבואר בהדיא שמפרש משנתנו כפי' הרמ"ה ז"ל. וכן פירש בסמ"ג (עשין צ"ז) עיי"ש. וכן פירש הרע"ב ז"ל שם. וז"ל סנהדרין נוהגת בארץ ובחו"ל סנהדרין הסמוכים בארץ יש להם רשות לדון דיני קנסות ודיני נפשות בין בארץ ובין בחוצה לארץ וכו' עכ"ל עיי"ש. וכן מתבאר מדברי הריטב"א ז"ל (בפ"ק דמכות שם). שמפרש כן עייש"ה. ולפ"ז ניחא שפיר סוגיא דסנהדרין שם. דודאי עיקר הך דינא מפורש במתניתין דהתם שדנין בחו"ל אפילו דיני נפשות ואין צריך לומר דיני קנסות. ובהכי גופא הוא דמיירי מתניתין. וגם דברי הרמב"ם ז"ל שם מדוקדקים היטב דברים כמשמען:

ומעתהממילא מבואר דאין כאן מקום תימא על הרמב"ן ז"ל לא ממשנתנו ולא מדברי הרמב"ם ז"ל שם. שהרי לא מיירי התם כלל במצות העמדת סנהדרין בחוצה לארץ. אלא בתורת סנהדרין לדון. ואפי' בסנהדרין שבארץ ישראל. דסנהדרין דחוצה לארץ לא נזכרה בהך מתניתין כלל. וגם לא בדברי הרמב"ם ז"ל שם. וא"כ שפיר אפשר לומר כמש"כ הרמב"ן ז"ל לדעת הרמב"ם ז"ל דמצות העמדת שופטים ושוטרים אינה נוהגת כלל בחו"ל. וכנוסחת הרמב"ם שלפנינו. וכן נראה להדיא מדברי הרמב"ם ז"ל בסה"מ (סוף עשה קע"ו) שכתב וז"ל ודע אלו המנויין כולם. כלומר סנהדרי גדולה וקטנה וב"ד של שלשה וזולתם מן המנויין. אמנם יהיו כולם בארץ ישראל. וכשנתקיימה הסמיכה בארץ ישראל אז אפשר לסמוכים ההם שישפטו בארץ ובחוצה לארץ וכו'. ולשון ספרי באמרו מכה נפש בשגגה והיו אלה לכם אמרו בכל מושבותיכם בחוצה לארץ. יכול אף ערי מקלט יהיו נוהגות בחו"ל. ת"ל אלה. אלה הדינין נוהגין בין בארץ בין בחו"ל. וערי מקלט אינן נוהגות אלא בארץ עכ"ל עיי"ש. נראה בהדיא מדבריו אלו דמצות עשה דמינוי כל השופטים כולן אינה נוהגת אלא בארץ בלבד. אלא שהשופטים של ארץ ישראל אפשר להם שישפטו גם בחוצה לארץ. ועל זה הביא ג"כ דברי הספרי דדריש מדכתיב והיו אלה לכם וגו'. אלה הדינין נוהגין בין בארץ בין בחו"ל וכו'. דמשמע ג"כ דרק אלה הדינין. דהיינו דיני נפשות דמיירי בהו בההיא פרשה. אבל לא מצות מינוי השופטים. והנה לשון זה ליתא לפנינו בספרי. אלא שבילקוט (פ' מסעי) הביא ג"כ כן בשם הספרי. אלא דשם הגירסא אלה הדיינין. והרמב"ם ז"ל גריס אלה הדינין עיי"ש שיש שם עוד קצת שינויים מגירסת הרמב"ם. ומ"מ מתבאר להדיא מדברי הרמב"ם ז"ל אלו כמו שהבין הרמב"ן ז"ל בדעתו. וכ"כ בחינוך (מצוה תצ"א). וז"ל ונוהגת מצוה זו (ר"ל מצות מינוי שופטים ושוטרים). כלומר סנהדרי גדולה וקטנה וב"ד של שלשה בארץ ישראל שיש שם סמיכה. אבל לא בחו"ל שאין סומכין בחו"ל. אבל מ"מ כל הנסמך בארץ ראוי לשפוט אף בחו"ל. וזה מה שאמרו. ז"ל סנהדרין נוהגת בארץ ובחו"ל וכו' עכ"ל עיי"ש. הרי בהדיא דס"ל שאין מצוה זו נוהגת אלא בארץ ישראל בלבד. ומאי דתנן סנהדרין נוהגת בארץ ובחו"ל. מפרש ג"כ רק לענין תורת סנהדרין לדון. לומר שראויין לדון מה שהם דנים בין בארץ ובין בחו"ל. אבל המצוה למנותן. אינה נוהגת אלא בארץ. ויש לתמוה על הכ"מ והלח"מ שלא ראו דברי הרמב"ם בסה"מ שם ודברי החנוך. שמתבאר משם להדיא כנוסחא שלפנינו בדברי הרמב"ם ז"ל שהיא ג"כ נוסחת הרמב"ן ז"ל. וקצת יש מקום לצדד דמש"כ הרמב"ם בסה"מ שם אלו המנויין כולן וכו' יהיו כולם בא"י וכו'. אין כוונתו אלא על סמיכתן בלבד. שאין סמיכה בחו"ל. אבל אין זה נכון כלל. ואין משמעות דברי הרמב"ם ז"ל כן שם. ובפרט דא"כ היה לו לבאר שם דגם בחו"ל נוהגת מצוה זו עכ"פ בכל פלך ופלך. אלא ודאי הדברים כפשטן ומשמען דס"ל דאין מצוה זו נוהגת בחו"ל כלל:

הןאמת שיש לי מקום עיון בזה ממש"כ הרמב"ם ז"ל (סופ"ט מהלכות מלכים) וז"ל וכיצד מצווין הן (בני נח) על הדינין. חייבין להושיב דיינין ושופטים בכל פלך ופלך לדון בשש מצות אלו וכו' עכ"ל עיי"ש. והנה מקור דבריו אלו הוא מדאמרינן (פרק ארבע מיתות נ"ו ע"ב) אר"א ב"י לא נצרכה אלא להושיב ב"ד בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר. ופריך והא בני נח לא איפקוד והתניא כשם שנצטוו ישראל להושיב בתי דינין בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר כך נצטוו בני נח להושיב בתי דינין בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר וכו' עיי"ש. וא"כ יש לתמוה אמאי השמיט הרמב"ם ז"ל בכל עיר ועיר. ולא כתב אלא בכל פלך ופלך. ולא ראיתי כעת מי שהרגיש בזה. אבל נראה דטעמו משום דס"ל דע"כ הך לישנא גבי בני נח לאו דוקא. דהא גם ישראל לא נצטוו להושיב שופטים בכל עיר ועיר אלא בארץ ישראל בלבד. אבל בחו"ל לא נצטוו אלא על כל פלך ופלך. ולא בכל עיר ועיר. וא"כ בני נח דאין ארץ ישראל ארץ אחוזתם. ולדידהו אין מקום לחלק בין ארץ ישראל לחו"ל. גם בארץ ישראל ודאי אין לחייבם יותר מלישראל בחוצה לארץ. דהיינו דוקא בכל פלך ופלך ולא בכל עיר ועיר. ועכצ"ל דאיידי דנקט בישראל בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר. נקט נמי הכי גבי בני נח ולאו דוקא הוא. דודאי לא שייך בהו אלא כל פלך ופלך בלבד. ולכן שפיר דקדק הרמב"ם ז"ל והשמיט גבי בני נח כל עיר ועיר. ולא כתב אלא כל פלך ופלך. וכן ראיתי להרמ"ה ז"ל בסנהדרין שם שלא נקט גבי בני נח אלא פלך ופלך בלבד עיי"ש. ומעתה א"כ לפ"ז מבואר דע"כ גם להרמב"ם ז"ל נצטוו ישראל מיהת על כל פלך ופלך גם בחו"ל. דאם איתא דבחו"ל לא נתחייבו להושיב בתי דינים כלל אפי' בכל פלך ופלך. א"כ גבי בני נח מהיכא תיתי לן לחלק בין כל פלך ופלך לכל עיר ועיר. דלדידהו כיון דארץ ישראל נמי לא עדיפא מחוץ לארץ. דמהאי טעמא לא נתחייבו על כל עיר ועיר אפי' בא"י. הו"ל למיפטרינהו לגמרי אפי' בכל פלך ופלך. כמו בחו"ל לדידן. אלא ודאי ע"כ לדעת הרמב"ם ז"ל גם בחו"ל נצטוו ישראל להושיב שופטים מיהת בכל פלך ופלך. וא"כ לפי הנוסחא שלפנינו. שהיא ג"כ נוסחת הרמב"ן ז"ל בדברי הרמב"ם ז"ל (בהלכות סנהדרין שם) דבריו סותרים זה את זה:

איבראדלפ"ז גם על שאר ראשונים ז"ל יש לתמוה בזה. דמדברי הרמב"ן ז"ל (בפרשת וישלח). ורבינו יונה והר"ן ז"ל בחי' לסנהדרין שם. והרב המאירי ז"ל הובא בחמרא וחיי שם. מבואר דס"ל כפשטא דברייתא בסנהדרין שם דבני נח נצטוו להושיב בתי דינים גם בכל עיר ועיר עיי"ש בדבריהם. והדבר תמוה דכיון דודאי לגבי בני נח ארץ ישראל לא עדיפא מחוצה לארץ לדידן. א"כ ודאי לא משכחת בהו חיובא אלא בכל פלך ופלך ולא בכל עיר ועיר. מיהו נראה דאפשר דס"ל דודאי לישנא דברייתא דוקא הוא. והיינו משום דארץ אחוזתם לדידהו כארץ ישראל לדידן. וכי היכי דאנן בארץ אחוזתנו. דהיינו ארץ ישראל. נצטוינו להושיב ב"ד בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר. הכי נמי אינהו בארצותיהם כגון בני עשו בארץ שעיר. דכתיב ירושה לעשו נתתי את הר שעיר. וארץ בני עמון דכתיב לבני לוט נתתיה ירושה וכל כיו"ב. נצטוו להושיב בתי דינין בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר. ובודאי דחוצה לארצות אחוזותיהם. אפי' בעריהם שבארץ ישראל. לא נצטוו הם אלא להושיב בתי דינים בכל פלך ופלך בלבד. כמו אנן בחו"ל. וזה מדוקדק היטב בלשון התוספתא (פ"ט דע"ז). דקתני התם כשם שישראל מצווין להושיב בתי דינין בעיירות שלהן כך בני נח מצווין להושיב בתי דינין בעיר שלהם עיי"ש. ומלישנא דבעיר שלהם דקתני משמע ודאי בכל עיר ועיר. והרד"פ ז"ל בחסדי דוד הגיה דצ"ל בכל עיר עיי"ש. ואין צורך כ"כ דבלא"ה משמע הכי. ויותר נכון להגיה בעיירות שלהם. כדקתני ברישא. ומ"מ מדקתני בעיר שלהם משמע בארץ אחוזתם וכמו שביארנו:

אלאדמ"מ הרמב"ם ז"ל שהשמיט גבי בני נח כל עיר ועיר. ולא כתב אלא כל פלך ופלך. עכצ"ל דלא ס"ל הכי. אלא בני נח אפי' בארצות אחוזותיהם ס"ל דלא עדיפי מחוצה לארץ לדידן. וא"כ לפי נוסחא שלפנינו בדברי הרמב"ם (בהלכות סנהדרין פ"א שם). שהיא ג"כ נוסחת הרמב"ן ז"ל. נמצאו דבריו סותרים זה את זה. וראיתי להסמ"ג (עשין קכ"ב) שאף ע"פ שברוב המקומות דרכו לימשך אחר לשון הרמב"ם ז"ל. כאן עזב לשון הרמב"ם. וכתב כלשון הברייתא שבגמרא שם בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר עיי"ש. אבל דברי הרמב"ם ז"ל תמוהים בזה. אלא דמ"מ אין מזה הכרע כדברי הכ"מ והלח"מ דשם בהלכות סנהדרין ט"ס הוא ונגד נוסחת הרמב"ן ז"ל שהיא הנוסחא שלפנינו. דאפשר דשם הדברים מתוקנים וכאן בהלכות מלכים ט"ס הוא. וצ"ל בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר. ובפרט שכן מתבאר מדברי הרמב"ם בסה"מ שכן דעתו ז"ל כמו שנתבאר. מיהו עכ"פ לפי דברי הרמב"ן ז"ל גופיה דכאן (ריש פרשת שופטים) מבואר שהיתה לפניו הנוסחא בדברי הרמב"ם בהלכות סנהדרין כדאיתא לפנינו. וביאר בהדיא שכן דעת הרמב"ם דבחו"ל אין מצוה זו להושיב בתי דינין נוהגת כלל. ושם (בפרשת וישלח) הביא ג"כ דברי הרמב"ם בהלכות מלכים כנוסחא שלפנינו עיי"ש. ודאי נמצאו דברי הרמב"ם ז"ל סותרין זה את זה כמו שביארנו. ואי אפשר לקיים שניהם. והדבר צ"ע כעת. ואין להאריך בזה:

ואמנםעיקר הדבר צ"ע טובא דלפי המתבאר דעת הרמב"ם והחינוך דהמצוה להושיב בתי דינים אינה נוהגת כלל בחו"ל. ומאי דתנן (סופ"ק דמכות) סנהדרין נוהגת בארץ ובחוצה לארץ. היינו רק לענין תורת סנהדרין לדון דיני נפשות וכיו"ב. וכמו שפירשו הרמב"ם ז"ל והחינוך ושאר ראשונים כמש"כ לעיל. קשה טובא לכאורה מאי דאמרינן עלה (סופ"ק דמכות שם) מנה"מ דתנו רבנן והיו אלה לכם לחקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם. למדנו לסנהדרין שנוהגת בארץ ובחוצה לארץ. א"כ מה תלמוד לומר בשעריך. בשעריך אתה מושיב בתי דינים בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר. ובחו"ל אתה מושיב בכל פלך ופלך ואי אתה מושיב בכל עיר ועיר עיי"ש. והדבר תמוה דהרי מאי דיליף מקרא דוהיו אלה לכם וגו' בכל מושבותיכם דסנהדרין נוהגת בארץ ובחו"ל. היינו רק לענין תורת סנהדרין. שיכולין לדון בחו"ל כמו בארץ. אבל לא מיירי כלל לענין להושיב סנהדרין בחו"ל. וגם עיקר קרא דוהיו אלה לכם וגו'. לא מיירי בהכי כלל. אלא לענין עיקר דיני נפשות הוא דמיירי בכולה ההיא פרשה. וא"כ מאי האי דקאמר בברייתא א"כ מה תלמוד לומר בשעריך וכו'. מאי ענין זה לכאן. הרי הך קרא לא מיירי אלא במצות עשה להושיב שופטים. כדכתיב שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך וגו'. ועל זה שפיר קאמר קרא דאין מצוה זו אלא בכל שעריך וגו'. דהיינו בארץ ישראל דוקא. אבל מ"מ סנהדרין שהושיבו בארץ ישראל שפיר יש לומר שהם יכולין לדון גם כשיצאו לחו"ל כל הדינים שנדונים ע"פ סנהדרין בארץ. כדילפינן מקרא דוהיו אלה לכם לחוקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם דתורת סנהדרין נוהגת בארץ ובחוצה לארץ. ואין לומר דהיינו גופא מאי דקא משני בשעריך אתה מושיב וכו'. דהוה ס"ד מעיקרא דקרא דבשעריך אתי נמי למעוטי תורת סנהדרין בחו"ל. דאין תורת סנהדרין לגמרי אלא בארץ בלבד. שאפי' סנהדרין של ארץ ישראל אין להם תורת סנהדרין אלא בארץ. אבל בחו"ל אין יכולים לדון. והיינו דפריך א"כ מה תלמוד לומר בשעריך. ועל זה משני בשעריך אתה מושיב בתי דינים וכו'. כלומר דלא קאי מיעוטא דבשעריך אלא לענין מצות הושבת בתי דינים בלבד. ולא לענין תורת סנהדרין. דודאי תורת סנהדרין נוהגת בחו"ל כבארץ. דזה ליתא. דא"כ למה לו להאריך כ"כ ולומר בשעריך אתה מושיב בתי דינים בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר. ובחו"ל אתה מושיב בכל פלך ופלך ואי אתה מושיב בכל עיר ועיר. ומאי ענין כל זה לכאן. הרי הכא לא מיירי בהכי כלל. אלא בתורת סנהדרין הוא דמיירי. ובסנהדרין של ארץ ישראל שיכולין לדון אף בחו"ל. אלא דמעיקרא הוה ס"ד דמיעוטא דבשעריך על הך מילתא נמי קאי. ועל זה הוא דהו"ל לשנויי דליתא דהך מיעוטא לא קאי אלא על מצות העמדת סנהדרין בלבד. למעוטי בשעריך אתה מושיב בתי דינים בכל עיר ולא בחו"ל. אבל תורת סנהדרין נוהגת גם בחו"ל. אלא ודאי עכצ"ל דמשום דלא תקשה דאם מיעוטא דבשעריך מיעט חו"ל ממצות העמדת שופטים. א"כ קרא דוהיו אלה לכם לחוקת משפט וגו' בכל מושבותיכם. דמרבינן מיני' חו"ל שנוהגת בו סנהדרין כבארץ במאי מיתוקים. ועל זה משני דמיתוקים לענין להושיב מיהת בתי דינים בכל פלך ופלך. דלא ממעטינן מקרא דבשעריך אלא שאין צריך להושיב בכל עיר ועיר בחו"ל. אבל ודאי מיהת בכל פלך ופלך מושיבין גם בחו"ל. והיינו דהוצרך להאריך כל כך לומר בשעריך אתה מושיב בתי דינים בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר. ובחו"ל אתה מושיב בכל פלך ופלך ואי אתה מושיב בכל עיר ועיר. כלומר לא קאי מיעוטא דבשעריך אלא לכל עיר ועיר. וריבויא דבכל מושבותיכם לא ריבה חז"ל אלא לכל פלך ופלך. והשתא א"כ ממילא מבואר מזה דגם לקושטא דמילתא מאי דמרבינן מקרא דוהיו אלה וגו' בכל מושבותיכם לסנהדרין שנוהגת בארץ ובחו"ל. היינו לענין העמדת סנהדרין בחו"ל. וא"כ הדק"ל. דלפי מה שפירשו הרמב"ם ז"ל ושאר ראשונים שהבאתי לעיל הא דסנהדרין נוהגת בארץ ובחו"ל מילתא אחריתא היא לגמרי. ומעיקרא ליכא מקום קושיא כלל מה ת"ל בשעריך. דאינם ענין זה לזה כלל וכמו שנתבאר. ועל הברייתא גופא קשה דהרי ודאי קרא דוהיו אלה וגו' לא קאי אלא על עיקר דיני נפשות בלבד. דבההיא פרשה לא מיירי כלל במצות העמדת בתי דינים וכמשכ"ל. ואין זה ענין כלל לקרא דבשעריך דלא קאי אלא על מצות העמדת בתי דינים. וגם כבר נתבאר לעיל דמסוגיא דפ"ק דסנהדרין מתבאר בהדיא דמאי דתנן סנהדרין נוהגת בארץ ובחו"ל. היינו לענין תורת סנהדרין. וא"כ מבואר כדברי הראשונים ז"ל. ואין הקושיא אלא על עיקר הברייתא עצמה. ולכן היה נראה לומר דמוכרח מזה דעיקר הגירסא בההיא ברייתא היא כך. ובחו"ל אי אתה מושיב בכל פלך ופלך ואי אתה מושיב בכל עיר ועיר. וכמו שרצה לומר בכ"מ שם (פ"א מהלכות סנהדרין) דזו היתה גירסת הרמב"ם ז"ל עיי"ש. ועפ"ז אתי שפיר. דודאי מעיקרא הוה ס"ד דממעוטא דשעריך אימעיטא נמי תורת סנהדרין לגמרי בחו"ל. שאפי' יצאו סנהדרין של ארץ ישראל לחו"ל אין להם תורת סנהדרין שם לדון מה שאינו נדון אלא ע"פ סנהדרין. והיינו דהוקשה לו לתנא א"כ מה ת"ל בשעריך. ומסיק דודאי תורת סנהדרין נוהגת גם בחו"ל כדדרשינן מקרא דוהיו אלה לכם בכל מושבותיכם. וסנהדרין שיצאו מארץ לחו"ל שפיר יכולין לדון שם כמו בארץ. וקרא דבשעריך לא אתי למעוטי חו"ל אלא ממצות שופטים ושוטרים תתן לך בלבד. וממילא מבואר דלפ"ז הוה אתי שפיר דברי הרמב"ם ז"ל והחנוך. דס"ל דאין מצוה זו נוהגת בחוצה לארץ כלל. וגם דברי רבינו הגאון ז"ל באזהרותיו שם הוה אתי שפיר דקאי נמי בשיטה זו:

אלאדבירושלמי (סופ"ק דמכות) ובתוספתא (סופ"ג דסנהדרין) מבואר ג"כ כגירסא שלפנינו בההיא ברייתא (סופ"ק דמכות). והדבר מבואר דאי אפשר כלל לתלות בגירסא אחרת בכל המקומות הללו. ובפרט שאין לנו שום סעד ומקור לגירסא אחרת בההיא ברייתא. והשתא א"כ הקושיא בהך ברייתא במקומה עומדת. אלא שאפשר לדחוק ולומר דודאי אין ה"נ דהא גופא קא משני דמיעוטא דשעריך לא קאי למעוטי חו"ל אלא ממצות שופטים ושוטרים תתן בכל עיר ועיר בלבד. וקרא דבכל מושבותיכם לא ריבה חוצה לארץ אלא לתורת סנהדרין בלבד שיכולין לדון שם כמו בארץ ישראל. דבהכי הוא דמיירי בההיא פרשה. והא דקתני שבחו"ל מושיבין בתי דינים בכל פלך ופלך. לא אתי למימר דבהכי מיתוקים קרא דבכל מושבותיכם. דודאי הך קרא לא מיירי כלל בהכי. אלא קושטא דמילתא קאמר. שלא תאמר דלגמרי אימעיט חוצה לארץ ממצוה זו. אלא מלהושיב בכל עיר ועיר לחוד הוא דאימעיט. משום דשעריך לא משמע אלא עיירות. אבל מיהת בכל פלך ופלך גם בחוצה לארץ נוהגת מצוה זו:

איבראדאכתי קשה לכאורה לפ"ז למה לי קרא דבכל מושבותיכם לרבות חוצה לארץ לתורת סנהדרין. תיפוק ליה דכיון דגם בחוצה לארץ נצטוו עכ"פ להושיב סנהדרין בכל פלך ופלך פשיטא דתורת סנהדרין נוהגת גם בחו"ל. דאי לא תימא הכי סנהדרין בכל פלך ופלך למה להו. ואמאי נצטוו להושיב שם סנהדרין כיון שאין תורת סנהדרין נוהגת בחו"ל. וגם קשה למה לי קרא דשעריך למעוטי שאינה נוהגת בחו"ל בכל עיר ועיר. תיפוק ליה משום שאין תורת סנהדרין נוהגת בחו"ל כלל ואין המקום ראוי לדון שם. אלא ודאי ע"כ מוכרח מזה דתורת סנהדרין נוהגת גם בחו"ל. ולמה לי קרא דבכל מושבותיכם להכי. מיהו לזה אפשר לומר דאי לאו דגלי קרא דבכל מושבותיכם דתורת סנהדרין נוהגת אף בחו"ל הוה אמינא דודאי אין חו"ל ראוי לסנהדרין כלל. אלא דמ"מ כי היכי דבארץ ישראל בעיר שאין בה ק"כ אנשים אע"פ שאינה ראויה לסנהדרין. מ"מ נצטוו להושיב בה מיהת ב"ד של שלשה. הכי נמי בחו"ל אע"פ שאינה ראויה לסנהדרין. נצטוו מיהת להושיב בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר שבה בתי דינים של שלשה שלשה. ולהכי אתי קרא דבכל שעריך ומיעט חו"ל דאין צריכין להושיב אפי' בתי דינים כאלו בכל עיר ועיר אלא בכל פלך ופלך בלבד. אבל השתא דגלי קרא דבכל מושבותיכם דאף חו"ל תורת סנהדרין נוהגת בה. ממילא שמעינן דאף חו"ל בכלל עשה דשופטים ושוטרים תתן מיהת בכל פלך ופלך. ואין חילוק לענין זה בין ארץ ישראל לחוצה לארץ:

ומ"מדברי הרמב"ם ז"ל והחנוך תמוהים מאוד בזה. דהא בהדיא מבואר בברייתא בתלמודין ובירושלמי ובתוספתא דגם בחו"ל נוהגת מצוה זו להושיב בתי דינים עכ"פ בכל פלך ופלך. ודברי הרב החנוך שם (מצוה תצ"א) בלא"ה הם דברי תימא אצלי במש"כ שם וז"ל ונוהגת מצוה זו כלומר (להושיב) סנהדרי גדולה וקטנה וב"ד של שלשה בארץ ישראל שיש שם סמיכה. אבל לא בחוצה לארץ. שאין סומכין בחוצה לארץ וכו' עכ"ל עיי"ש. ודבריו אלו תמוהים מאוד במה שתלה הדבר בסמיכה. ומאי ענין זה לזה. נהי דאין סמיכה בחו"ל כדאמר ריב"ל (פ"ק דסנהדרין י"ד ע"א). מ"מ הרי שפיר אפשר לקיים מצוה זו גם בחו"ל להעמיד שופטים מחכמים שנסמכו כבר בארץ ישראל. וכמש"כ בחינוך גופי' שם. שכל הנסמך בארץ ישראל ראוי לשפוט אף בחו"ל. וזהו מה שאמרו סנהדרין נוהגת בארץ ובחו"ל עיי"ש בדבריו. וא"כ היכי יתכן לומר דמשום שאין סומכין בחו"ל אין מצוה זו דהעמדת סנהדרין ובתי דינין של שלשה נוהגת בחו"ל. ומיהו נראה בדעת הרב החנוך בזה דס"ל דמאי דקאמר ריב"ל התם דאין סמיכה בחו"ל ולא נתבאר שם טעמא מאי. גם להראשונים ז"ל לא ראיתי שום טעם לדבר זה. וגם באחרונים לא כתבו בזה כלום זולת בתו"ח שם שכתב קצת טעם לזה בדרך דרוש. ואין דבריו מספיקים עיי"ש. ונראה דס"ל להחנוך דהיינו טעמא משום דעיקר ענין סמיכה היינו שממנים אותו לדיין ושופט. וכמש"כ הרמב"ם ז"ל בפיה"מ (פ"ק דסנהדרין מ"ג). וז"ל סמיכת זקנים הוא מינוי הדיינים. והרמז על זה מה שנאמר ויסמוך את ידיו ויצוהו וגו' וכו' עכ"ל עיי"ש בכל דבריו. הרי דסמיכה היינו מינוי. וכן כתב בחבורו הגדול (פ"ד מהלכות סנהדרין ה"ג) וז"ל אין סומכין סמיכה שהיא מינוי הזקנים לדיינות אלא בשלשה וכו' עכ"ל עיי"ש. וכן מבואר בדבריו שם לעיל (סופ"ג ה"י) עיי"ש ובכ"מ שם ובשאר דוכתי. וכן פירש בערוך (ערך סמך הראשון) מה שאמרו (בחולין קכ"ד ע"ב) אני היום סמכוני. אותו היום סמכוהו בישיבה והושיבוהו בראש עיי"ש. וכן פי' הרע"ב ז"ל (פ"ק דסנהדרין מ"ג) עיי"ש. ולפ"ז כי היכי דמי שאינו מחוייב חטאת או אשם ואמר על הבהמה הרי זו חטאתי או אשמי לא אמר כלום. כדתניא (פ"ק דנדרים ו' ע"א) ובחולין (סוף פ"ב) עיי"ש. הכי נמי סמיכה בחו"ל כיון שלא נצטוו על כך למנות להם שופטים ודיינים. כשסמכו שם אין הסמיכה כלום. דהו"ל כמי שאינו מצוה ועושה. שהרי לא נתחייבו שם בכך. וכמו פירות חו"ל שהפריש מהן תרומה ומעשרות דמה"ת לא עשה כלום. ולא חיילא קדושה עלייהו כלל. משום שלא נתחייבו שם בכך. וכן חלת חו"ל מותרת לזר מדאורייתא מהאי טעמא. ומהאי טעמא כשכבר נסמך בארץ ישראל ויצא לחו"ל ראוי לדון שם דיני קנסות. וסנהדרין של ארץ ישראל שיצאו לחו"ל דנין דיני נפשות שם. כמו התם דפירות ארץ ישראל שיצאו לחו"ל בטבלן או עיסת א"י בחו"ל. אם כבר נתחייבו בארץ חייבים גם בחו"ל. ודוקא כשלא נתחייבו עדיין בא"י אז הוא שפטורים בחו"ל ודינם כפירות חו"ל. כדתנן (רפ"ב דחלה) עיי"ש. וברמב"ם (פ"א מהלכות תרומות הכ"ב) עיי"ש. ובמש"כ הרב מל"מ שם. ובלא"ה כשכבר נסמך. וכ"ש סנהדרין. הו"ל כתרומת ארץ ישראל שכבר הופרשה בארץ דפשיטא דזר חייב עלי' מיתה אפילו בחו"ל:

אלאדלפ"ז הדבר קשה דהרי אפילו בחו"ל נהי דלא נצטוו למנות שופטים ובתי דינים בכל עיר ועיר. הרי עכ"פ כיון שנתחייבו למנות מיהת בכל פלך ופלך הו"ל בני חיובא בעיקר המצוה. ואמאי אין סמיכה בחו"ל. ונראה דמה"ט ס"ל להחנוך דע"כ ריב"ל דאמר אין סמיכה בחו"ל פליג אברייתא דסופ"ק דמכות. וס"ל דאין מצוה זו למנות בתי דינים נוהגת בחו"ל כלל. דריב"ל תנא הוא. כמש"כ הרמב"ם ז"ל (בהקדמתו לפיה"מ) עיי"ש. וליכא למיפרך עלי' מברייתא. ופסק הלכה כריב"ל דקיי"ל כוותי' בהא כדמוכחא סוגיא דפ"ק דסנהדרין שם עיי"ש. ובפרט לפי דעת הגאונים ז"ל (בסדר תנאים ואמוראים) דהלכה כריב"ל בכל מקום. והובא בתוס' (חולין צ"ז ע"א) ד"ה אמר רבא וכו' ובשאר דוכתי. ונכונים דברי החנוך דתלי להך מילתא במאי דאין סמיכה בחו"ל. והנה זו היא שיטת החנוך בכמה דוכתי. כמש"כ (מצוה מ"ז). וז"ל שנצטוינו להמית העוברים על קצת מצות שבתורה בחנק וכו'. ומצוה זו אינה נוהגת אלא בארץ ישראל שאין דנין דיני נפשות אלא בארץ וכו' עכ"ל עיי"ש. וכן כתב עוד (מצוה נ"ב) וז"ל שלא לאכול בשר שור הנסקל אפילו נשחט וכו'. ונוהגת מצות איסור בשרו בזכרים ונקבות ובארץ ישראל דוקא נוהג דין שור הנסקל ע"פ סמוכין ובב"ד של כ"ג וכו' עכ"ל עיי"ש. וכ"כ עוד לקמן (מצוה ס"ב) וז"ל שלא נחיה מכשפה וכו'. ונוהגת מצוה זו וכו' ודוקא בארץ ישראל ובסמוכין וכו' עכ"ל עיי"ש. וכן כתב בעונש בן סורר ומורה (מצוה רמ"ח). וז"ל ונוהגת בארץ ישראל בלבד שאין דנין דיני נפשות אלא שם ובב"ד של כ"ג וכו' עכ"ל עיי"ש. וכל זה תמוה מאוד לכאורה דהרי ודאי דיני נפשות נוהגים גם בחו"ל דהא משנה ערוכה דסנהדרין נוהגת בארץ ובחו"ל. ועוד דמצוה למנות שופטים ושוטרים נוהגת עכ"פ בכל פלך ופלך בחו"ל כמו בארץ. וא"כ היה להם סנהדרין גם בחו"ל. ואמאי כתב שנוהגת בארץ ישראל בלבד. אבל ע"פ מה שנתבאר דבריו מבוארים דלטעמי' אזיל דס"ל דמצות עשה דשופטים ושוטרים תתן לך אינה נוהגת בחו"ל כלל אפילו בפלכים. אלא בארץ ישראל בלבד. וא"כ ליכא סנהדרין בחו"ל. ואע"ג דכשיצאו סנהדרין של ארץ לחו"ל דנין דיני נפשות אפילו בחו"ל. מ"מ לא משכחת לה אלא דרך מקרה בעלמא דלא שכיחא כלל. ולזה הוא שכתב שנוהגת בארץ ישראל בלבד. וכן מתבאר בהדיא ממש"כ לקמן בסמוך (מצוה רמ"ט). וז"ל והעובר עלי' ועשה שום מעשה ע"פ הנחש בעדים והתראה לוקה. ודוקא בב"ד של כ"ג בכל מקום כמש"כ במה שקדם. ובמה שנכתוב לוקה הכוונה היא בארץ הקדושה שהיא מקום המשפט של כ"ג שאין דנין דיני נפשות בחו"ל עכ"ל עיי"ש. והנה מש"כ דבעינן במלקות סנהדרין כבר ביארנו לעיל בסוף מנין העונשין עיי"ש. אבל בלא"ה דבריו תמוהים לכאורה שם שסותרים זא"ז. דמתחילה כתב שלוקה בב"ד של כ"ג בכל מקום. ושוב כתב בארץ הקדושה ולא בחו"ל. אבל הדבר מבואר דכוונתו דודאי מעיקר דינא משכחת לה בכל מקום בב"ד של כ"ג. וכגון שיצאו מארץ ישראל לחו"ל. דודאי סנהדרין נוהגת בארץ ובחו"ל. אלא דמ"מ מסתמא דמילתא לא משכחת דיני נפשות אלא בארץ ישראל. דאין סנהדרין אלא שם כמו שביארנו. ועי' ג"כ במצוה רס"א דגם שם דברי החנוך הם ע"פ שיטתו וכמו שביארנו:

ועכ"פמבואר דדעת הרמב"ם ז"ל והחנוך דאין מצות עשה דשופטים ושוטרים תתן לך וגו' נוהגת אלא בארץ בלבד. אבל בחו"ל אינה נוהגת כלל. וזו היתה ג"כ שיטת רבינו הגאון ז"ל באזהרותיו שע"פ עשה"ד שם. אבל נראה דכאן חזר בו מדעתו זו. וס"ל כדעת רוב הראשונים ז"ל שפסקו כברייתא דסופ"ק דמכות (בבבלי. ובירושלמי) ובתוספתא כמשכ"ל. ולכן סתם כאן. ולא רמז כלל שלא תנהוג בחו"ל. ומשמע ודאי דס"ל שנוהגת בכל מקום. וע"פ מה שביארנו הדבר מבואר מעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר. ואין להאריך יותר בזה. אלא דעדיין צריך ביאור מש"כ רבינו הגאון ז"ל שם באזהרותיו **ושתי סנהדריות בארץ.**והא שלש סנהדריות הן. סנהדרין גדולה בלשכת הגזית. וסנהדרי קטנה בכל פלך וסנהדרי קטנה בכל עיר. ואע"ג דאיכא נמי סנהדרי קטנה של כל שבט ושבט. כדקתני בברייתא (פ"ק דסנהדרין ט"ז ע"ב). ובספרי (פיסקא קמ"ד. פ' שופטים) עיי"ש. מ"מ בזה איכא למימר כמש"כ הרב לח"מ (פ"א מהלכות סנהדרין ה"א) לדעת הרמב"ם ז"ל דפלך ושבט אחד הם. ופלך לא כתיב בקרא אלא לשבטיך. דהיינו לכל שבט ושבט עיי"ש בדבריו שם שהם נכונים ומוכרחים. וא"כ עכ"פ קשה דהא שלש הן. וכבר ביאר הרמב"ן ז"ל (ריש פרשת שופטים) דסנהדרין של שבטים היה ממונה על הסנהדרין של העיירות. כמו סנהדרי גדולה על כל הסנהדרין של כל ישראל כולן. שחייב הכתוב למנות ב"ד על כל השבט. והוא ישפוט את כולם. ואח"כ נמנה ב"ד בכל עיר ועיר שישפוט את העיר. והגדולים בחכמה יתמנו על כל השבט. ותחתיהם לכל עיר ועיר. ואם נסתפקו בתי דינים של העיירות בדין מהדינים. יבואו לפני ב"ד הגדול של השבט וישאלו. ואם הוצרכו לתקן ולגזור דבר על שבט שלהם ב"ד של השבט גוזרין ומתקנין. והיא לשבט כגזרת סנהדרי גדולה על כל ישראל עיי"ש בדבריו ז"ל. וא"כ שלש מדרגות של סנהדרין הן. ולא שתי סנהדריות. אלא שלש הן:

ואע"גדגם הבה"ג וסייעתו ז"ל לא כתבו אלא סנהדרי גדולה וקטנה. דמשמע שתים ולא שלש. מ"מ כיון שלא כתבו בפירוש שתים. אלא סתמו דבריהם וכתבו קטנה. אפשר שכללו של שבט ושבט עם של עיר ועיר יחד. משום ששוים הם במספרם. אע"פ שכל אחד כתוב בפ"ע בקרא. דבשל כל עיר ועיר כתיב בכל שעריך. ובשל שבטים כתיב לשבטיך. ובפרט להבה"ג וסייעתו לשיטתייהו דגם במנין המצות כל הפרטים שנפרטו במצוה אחת אינם מונים אלא מצוה אחת. אבל רבינו הגאון ז"ל שכתב בהדיא שתי סנהדריות. הדבר קשה לכאורה דכי היכי דסנהדרי גדולה וקטנה חשיבי שתים. הכי נמי של כל פלך ושל כל עיר חשיבי שתים. והו"ל שלש. אלא דכל זה רק לפי דברי הרמב"ן ז"ל. אבל לא מצינו שום מקור לדבריו בזה. וכפי הנראה מדברי הרמב"ם ז"ל (פ"א מהלכות סנהדרין) ובסה"מ (עשין קע"ו) לא ס"ל הכי עיי"ש. והחילוק שבין כל פלך ופלך ובין כל עיר ועיר. היינו רק לענין שאם עיר אחת נחלקה לשני שבטים מושיבין בה שתי בתי דינים. דהו"ל כשתי עיירות. וכמש"כ התוס' (פ"ק דסנהדרין ט"ז ע"ב) ד"ה שופטים עיי"ש. וכ"כ רבינו יונה ז"ל בחי' שם עיי"ש. וגם הרמב"ן ז"ל כתב כן שם בתחילה. אלא שאח"כ כתב שיתכן לומר בענין אחר עיי"ש בדבריו. ומבואר דלא ברירא ליה הכי. וזו היא ג"כ דעת הסמ"ג (עשין צ"ז). כמו שביאר דבריו בדינא דחיי שם עיי"ש בדבריו. וכן ביאר בפי' בעל הטורים הארוך בדעת רש"י ז"ל (פרשת שופטים) עיי"ש. ובלא"ה לפי דעת רוב הראשונים ז"ל דס"ל דגם בחו"ל נצטוו מיהת להושיב שופטים בכל פלך ופלך. נראה דבאמת אין שום חילוק כלל בין סנהדרין שבכל עיר ועיר לסנהדרין שבכל פלך ופלך. ולא היתה בארץ ישראל אלא סנהדרין בכל עיר ועיר בלבד. ולא נזכרו פלכים בארץ ישראל אלא משום חוצה לארץ. דשם לא היו מושיבין סנהדרין אלא בכל פלך ופלך ולא בכל עיר ועיר. אבל בארץ ישראל כיון שמושיבין סנהדרין בכל עיר ועיר הרי הפלכים בכלל שאין פלך אלא הרבה עיירות יחד בגבול ידוע. ולא הושיבו סנהדרין בפלכים בפ"ע. וכן משמע בהדיא מלשון התוספתא (סופ"ג דסנהדרין) והירושלמי (סופ"ק דמכות) דגרסינן התם ומה ת"ל שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך בערי ארץ ישראל. אלא שבערי ישראל מושיבין דיינים בכל עיר ועיר ובחוצה לארץ מושיבין אותן פלכים פלכים עיי"ש. הרי שלא הזכירו כלל פלכין בארץ ישראל אלא בחו"ל בלבד. והכי נמי משמע בברייתא דפרק הנחנקין (סנהדרין פ"ח ע"ב) ובתוספתא (פ"ב דחגיגה ובפ"ז דסנהדרין) עיי"ש. ובהכי מתורץ בפשיטות מה שהוקשה לו להרמב"ן ז"ל שם והוצרך לחדש משום זה מה שחידש בתורת סנהדרין של פלכים עיי"ש. ולפ"ז מאי דקתני בברייתא (פ"ק דסנהדרין ט"ז ע"ב) שופטים לכל שבט ושבט מנין ת"ל לשבטיך שופטים לכל עיר ועיר מנין ת"ל לשעריך עיי"ש. לפמש"כ בלח"מ דשבטים היינו פלכים. נראה דמאי דקתני שופטים לכל שבט ושבט. היינו במקום שאין סנהדרין בכל עיירות. דהיינו בחו"ל. אבל ודאי בארץ ישראל שמעמידין שופטים בכל עיר ועיר לא צריך יותר. ולשון הספרי (פרשת שופטים) מדוקדק יותר. דהתם קתני תחלה ומנין שממנים ב"ד לכל עיר ועיר ת"ל שופטים בכל שעריך. והדר קתני ומנין שממנים ב"ד לכל שבט ושבט וכו' עיי"ש. וגם בקרא כתיב בכל שעריך. והדר כתיב לשבטיך. ובהכי ניחא שפיר מאי דלא קתני בהך ברייתא ולא בספרי שם החילוק שבזה בין ארץ ישראל לחו"ל. ולא הזכיר דין חו"ל כלל. ובהכי ניחא נמי קושית רבינו יונה ז"ל שם. ולקושיא זו נתכוונו גם התוס' שם (בד"ה שופטים) עיי"ש. ולפמש"כ ניחא בפשיטות כמבואר. ואין להאריך:

ומהשהביא הרמב"ן ז"ל שם מההיא דתנן (סופ"ק דהוריות ה' ע"א) הורו ב"ד של אחד מן השבטים ועשה אותו השבט על פיהם. אותו שבט חייב ושאר השבטים פטורין עיי"ש. נראה שאין משם הכרח לומר דגם בארץ ישראל נתמנה ב"ד לכל שבט מלבד הב"ד שבכל עיר ועיר. דאפי' אם תמצא לומר דתנא בארץ ישראל קאי. מ"מ אפשר לומר דמאי דקתני ב"ד של אחד מן השבטים. לא מיירי בב"ד הגדול הממונה על כל אותו השבט כולו. דב"ד כזה לא היה בארץ ישראל כלל. אלא הכי קאמר הורו כל הב"ד של אחד מן השבטים. דהיינו כל בתי הדינים של כל עיר ועיר של אותו השבט בהסכמה אחת. והכי משמע ודאי מלישנא דמתניתין. דאם איתא שהיה להם ב"ד אחד גדול הממונה על השבט כולו מלבד בתי הדינים שבכל עיר ועיר שלהם. לא הו"ל לתנא למיסתם ולמיתני הורו ב"ד של אחד מן השבטים. דהא ודאי גם כל ב"ד שבכל עיר ועיר של אותו השבט נקרא ב"ד של אותו השבט. והו"ל למיתני בהדיא הורו ב"ד הגדול של אחד מן השבטים. או הורו ב"ד השבט של אחד מן השבטים דהוה משמע ב"ד הממונה על כל השבט כולו. אלא ודאי כדכתיבנא. ובלא"ה כן נראה מוכרח לפמש"כ הרמ"ה ז"ל (פ"ק דסנהדרין ט"ז ע"ב) עלה דההיא דתניא התם מניין שמעמידין שופטים לכל ישראל. ת"ל שופטים תתן וכו'. שופטים לכל שבט ושבט מניין. ת"ל שופטים לשבטיך וכו'. שופטים לכל עיר ועיר מניין. ת"ל שופטים לשעריך וכו'. רבי יהודה אומר אחד ממונה על כולם שנאמר תתן לך וכו' עיי"ש בפירש"י ובתוס' שם. והרמ"ה ז"ל כתב שם וז"ל רבי יהודה אומר ב"ד אחד ממונה על השבטים כולן שנאמר תתן לך. אבל שופטים לכל שבט ושבט לית ליה. והני מילי למצוה אבל רשות אפי' רבי יהודה מודה. דאי בעו למנויי לכל שבט ושבט שפיר דמי עכ"ל עיי"ש. הרי דלרבי יהודה לא ס"ל כלל דאיכא מצוה למנות שופטים לכל שבט ושבט אלא לכל עיר ועיר בלבד. והשתא א"כ מתניתין דפ"ק דהוריות שם דקתני הורו ב"ד של אחד מן השבטים וכו' דברי רבי יהודה עיי"ש. כיון דרבי יהודה הוא דקאמר לה. ע"כ מוכרח דליכא לפרושי מתני' בב"ד שנתמנה על כל השבט כולו מלבד הב"ד של כל עיר ועיר. דהא אליבא דרבי יהודה קיימינן דס"ל שאין ממנים ב"ד אלא בכל עיר ועיר בלבד. ולא בכל שבט ושבט. וע"כ מוכרח לפ"ז שאין לנו לפרש מתניתין אלא כדכתיבנא. ואפי' את"ל דמיירי מתניתין דהתם בב"ד של כל השבט ובשמינוהו הם מעצמן עליהם. וכמש"כ הרמ"ה ז"ל דאפי' רבי יהודה מודה מיהת דהרשות בידם דאי בעו למנויי נמי לכל שבט ושבט שפיר דמי. מ"מ הרי גם לפ"ז עכ"פ אין שום הכרח מהך מתניתין דאיכא מצוה דאורייתא להושיב בארץ ישראל סנהדרין לכל שבט ושבט מלבד הסנהדרין שבכל עיר ועיר כמו שהוכיח הרמב"ן ז"ל. והשתא עפ"ז נראה דזו היא דעת רבינו הגאון ז"ל דאין המצוה להושיב סנהדרין קטנה בארץ ישראל אלא בכל עיר ועיר בלבד. ובחו"ל לא נצטוו על מצוה זו כלל לפי דעתו שם. ונמצא דליכא מצוה אלא בשתי סנהדריות. ולכן שפיר כתב שם באזהרותיו **ושתי סנהדריות בארץ.**וגם דברי הבה"ג ז"ל וסייעתו מדוקדקים היטב עפ"ז. ושפיר כתבו במצוה זו רק סנהדרי גדולה וקטנה. שלא נצטוו על סנהדרין יותר. ואין צורך למש"כ בזה לעיל בדוחק:

ועדייןצריך ביאור מה שמנה רבינו הגאון ז"ל כאן שופטים ושוטרים במצוה אחת. ולכאורה לפי שיטתו למנות כל פרט ופרט שנפרטו בעשה אחת או בלאו אחד. במצוה מיוחדת בפ"ע. הו"ל למנות גם כאן שופטים מצוה בפ"ע. ושוטרים בפ"ע. דלכאורה ענינים חלוקים הם דשופטים אינם שוטרים ולא השוטרים שופטים. אבל לק"מ דודאי שופטים ושוטרים ענינם אחד הוא. כמו שאמרו בספרי (פרשת שופטים פיסקא קמ"ד) שופטים ושוטרים ר"א בן שמוע אומר אם יש שוטרים יש שופטים. אם אין שוטרים אין שופטים עיי"ש. וביותר ביאור אמרו בתנחומא שם. שופטים אלו הדיינים. ושוטרים אלו פרנסים שמנהיגים את העדה. ר"א אמר אם אין שוטר אין שופט. כיצד כיון שנתחייב אדם בב"ד לחבירו. אם אין שם שוטר שיוציא ממנו כיון שפירש מן הדיין אין ספוק ביד הדיין לעשות לו כלום. אלא א"כ מוסרו ביד שוטר והשוטר מוציא ממנו עיי"ש. ואף ע"ג דמשמע לכאורה דת"ק פליג עליה דר"א בתנחומא שם. מ"מ אין זה מוכרח. דנראה דלא אתי ר"א אלא לפרושי דברי ת"ק. דמאי דקאמר שמנהיגים את העדה. היינו לומר שמנהיגים אותה בדרך הישרה ע"פ ב"ד. ולכ"ע לא נצטוו למנות שוטרים אלא כדי לסייע על ידי השופטים להוציא משפטם לאור. ועל ידי אלו ואלו יחד המשפט נגמר. ומעכבין זה את זה. וכן מבואר בפסיקתא זוטרתא ובפירש"י (ריש פרשת שופטים) וברמב"ם (פ"א מהלכות סנהדרין) ושאר ראשונים ז"ל. ולכן לכ"ע אין שניהם נמנין אלא במצוה אחת:

והנההדבר מבואר דמצוה זו מסורה לצבור. וע"פ ב"ד הגדול. כדתנן (רפ"ק דסנהדרין) אין עושין סנהדריות לשבטים אלא ע"פ ב"ד של שבעים ואחד עיי"ש. וכ"כ בחנוך (מצוה תצ"א) שמצוה זאת היא אחת מן המצות המוטלות על הצבור כולם שבכל מקום ומקום עכ"ל עיי"ש. וגם נקראת בקרא בפירוש חוקת משפט. כמו שאמרו בתוספתא (סופ"ג דסנהדרין) ובתלמודין ובירושלמי (סופ"ק דמכות) והיו אלה לכם לחוקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם. למדנו לסנהדרין שנוהגת בארץ ובחו"ל וכו' עיי"ש. ולכן נמנית במנין הפרשיות שנקראו חוקים ומשפטים המסורים לצבור. כמו שנתבאר בפתיחה: