ואםזה הוא גורל עיקר ספר הלכות גדולות. מה נאמר ומה נדבר עוד על מנין המצות שלו. אם בעיקר ספר הלכות גדולות הכולל הלכות בודדות. כל הלכה והלכה ענין מיוחד היא לעצמה. וכל הוספה או גרעון תקון או קלקול שבהלכה אחת לא ירע ולא ישחית מאומה באחרות ברובן. רבתה הרעה ע"י המעתיקים והמגיהים ברבות הימים. מה נאמר ומה נדבר עוד על אודות מנין המצות. אשר מלבד כי הידים הממשמשות בו רבו גם רבו עוד יותר ויותר כמובן. נוסף על זה עוד כי מנין המצות מצד טבע ענינו הוא עלול לקלקול והשחתה עוד הרבה יותר. כי כפי הנודע ומבואר לכל מעיין בענין זה. כל מצוה הנכנסת בכלל המנויות. אי אפשר לה מבלי גדרים ותנאים ידועים כי הלא זולת זה לא יתכן לצמצם המספר לחשבון תרי"ג. וגדר או תנאי אחד כולל הרבה מצות יחד אשר נערכו ונמנו גם המה רק ע"פ גדר או תנאי זה עצמו. ומובן מאיליו כי כל תוספת או גרעון או חלוף אף היותר קטן מהרס וסותר הגדר כולו. אבל הסופרים המעתיקים והמגיהים לא שמו לבם לזה. ועשו בחפצם וכדרכם. וכבר בימים מקדם מזמן הגאונים והלאה רבו הנוסחאות בדברי הבה"ג ז"ל. שאפי' בחיבורי הגאונים המאוחרים להלכות גדולות כבר היו בהם נוסחאות נוסחאות עוד בזמן הגאונים האחרונים. כמו בהלכות רב יהודאי גאון ז"ל המאוחר בזמן להבה"ג. כמבואר בספר הקבלה להראב"ד ז"ל. וכבר היו בהן נוסחאות שונות. כמבואר בתשו' הגאונים זכרון לראשונים (סי' ע"ג). והיא תשובת רבינו האי גאון ז"ל הביאה הרמב"ן ז"ל (בפרק בתרא דהלכות בכורות שלו) עיי"ש. וכתבו שם השואלים וז"ל והם הכי אשכחנן לרב יהודאי גאון דאם לענין חמש סלעים וכו'. ואשכחן משמיה בנוסחא אחרינא לישנא אחרינא אמר בה הכי סלע בכמה וכו' עיי"ש. וגם בסדורו של רבינו סעדיה גאון ז"ל שמאוחר עוד הרבה יותר כתוב בתשובות הגאונים ז"ל (שם סי' ר"ח) וז"ל כתב אדוננו ראש הישיבה אלפיומי ז"ל בסדור שחבר שבתורה כ"א פסוקים שלא מתרגמין וכו' וכן מצאנו בנוסחאות הסדור הנמצאות אצלנו בלא תוספות וגרעון וכו'. ויודיענו אדוננו יחזקהו ה' אם זה מטעות המעתיק וכו'. התשובה. כבר נשתבשו בנוסח דברי הגאון אלפיומי נ"ע כמה שבושים בשם הגאון נ"ע ראשונה וכו' כן בנוסחתכם. ובה נמצאו גם כן שבושים שלא אמרם הגאון נ"ע וכו' ובכל נוסחאות הסדור כתוב רק ועתה וכו' ויחסר מנוסחתכם ויאמר להם למי. אף שנמצא בכל נוסחאות סדור הגאון ז"ל שראינו וכו'. וכתבתם שבכל נוסחאות סדור הגאון אצלכם כתוב שבואלה שמות י"ג וחקרנו הרבה נוסחאות סדור הגאון ונמצא בהן י"ו בואלה שמות. וזה באור בסדר דברי הגאון כמו שאמרם. ואיזה שבושים נמצאו בנוסחאות אצלכם וכו' עכ"ל עיי"ש. ועי' ג"כ בתשובות גאונים קדמונים (סי' פ"ז). הרי דגם בספרים שנתחברו אחר הלכות גדולות כבר היו גם בזמן הגאונים ז"ל נוסחאות רבות שונות ומתחלפות זו מזו. ואף דלדעת הרב המאירי ז"ל (בפתיחתו לאבות) והר"י ז"ל די לאטיש (בשערי ציון) רב יהודאי גאון ז"ל בעל הלכות פסוקות והר"ש קיירא ז"ל בעל הלכות גדולות היו כמעט בזמן אחד. ור"י גאון ז"ל היה עוד כשנתים קודם בעל הלכות גדולות עיי"ש בדבריהם. וקצת מהאחרונים מאחרים זמנו של בעל הלכות גדולות עוד יותר הרבה. אף שאין דבריהם נראין. ורוב האחרונים דחו דעתם זו והסכימו לדברי הראב"ד ז"ל בקבלתו שמקדים זמנו של בעל הלכות הרבה קודם לבעל הלכות פסוקות. מ"מ גם לדעת המקדימים מנו של ספר הלכות פסוקות להלכות גדולות הלא לפי תשובת גאון ז"ל שהביא באור זרוע (ח"ב סי' תל"א) לא נראה ולא נמצא ספר. הלכות קטנות כלל עד כשיעור מאה שנה אחרי מותו עיי"ש. וא"כ עכ"פ הלכות פסוקות יצאו לאור בזמן מאוחר להלכות גדולות. ואעפ"כ כבר נמצאו מהם נוסחאות מנוסחאות שונות עוד בזמן הגאונים ז"ל. ובפרט סדורו של רבינו הגאון ז"ל שלכל הדעות זמנו מאוחר הרבה לזמנן של הלכות גדולות ופסוקות. וכבר היו ממנו בזמנו של רבינו האי גאון ז"ל נוסחאות רבות שונות ומתחלפות. וא"כ כ"ש להלכות גדולות שקדמו הרבה יותר. שאין ספק שכבר עוד בימי הגאונים ז"ל וכ"ש אחריהם. היו בו כמה נוסחאות שונות ע"י תוספות ומגרעות של המעתיקים בזמנים ההם. אשר מלאכת הדפוס עוד לא נודעה ע"פ תבל. וכל ספר וספר יחידי יצא מתחת ידי סופר אחר. כמעט הוא מהנמנעות שלא יוסיף או יגרע מעט מהנוסח אשר לפניו. ומזה מובן מאיליו כי אין בזה שום תמהון ודבר מפליא אם נמצא דברים קשים וסותרים זא"ז במנין המצות להבה"ג. אשר הוא ענין שאי אפשר לו מבלי שיהיה כולו מצומצם ונערך ע"פ שיטה אחת ידועה ויסודות קבועים בל ימוטו:

וכברהראיתי לדעת בהרבה מקומות בפנים כי כמעט בל אחד מרבותינו גדולי הראשונים ז"ל שעסקו ושקלו וטרו בזה הענין היתה לפניהם נוסחא אחרת מדברי הבה"ג ז"ל. כמו שהראתי לדוגמא במבוא (סי' ג') שהרמב"ם ז"ל יצא בקול רעש גדול נגד הבה"ג שמנה מחלל שבת במנין העונשין שבסקילה. ושוב חזר ומנה במנין הלאוין גם לאו דלא תעשה מלאכה. ולעומתו יצא הרמב"ן ז"ל בקול תלונה עזה והתפלא הפלא ופלא על הרמב"ם ז"ל שלא השגיח בדברי הבה"ג שלפניו שלפי לשון הבה"ג שם אין מקום כלל להשגתו. ובאמת גם דברי הרמב"ם גם דברי הרמב"ן צדקו יחדיו. כי בלא ספק הרמב"ם ז"ל היתה לפניו כנוסחת הבה"ג כת"י רומי. דלפי נוסחא זו יפה תמה הרמב"ם בזה. אבל הרמב"ן ז"ל היתה לפניו נוסחת הבה"ג שלפנינו. וע"פ נוסחא זו צדקו דבריו שאין כאן מקום גמגום כלל בדברי הבה"ג ז"ל. וכמו שביארנו שם עיי"ש. וכן מש"כ הרמב"ן ז"ל (שורש י"ד) שבכל חייבי מיתה וכרת נזהר הבה"ג ז"ל שלא למנות הלאוין שלהם במנין הלאוין אחר שמנאן במנין העונשין עיי"ש. בודאי כן היה בנוסחת הבה"ג שלפניו. אבל באמת בנוסחת הבה"ג שלפנינו וכן בה"ג כת"י רומי. הננו רואים במנין הלאוין נמנין כמה לאוין כאלו. וכמו שכתבנו לעיל בפתיחתנו להעונשין ושאר מקומות בפנים. וכן מה שכתב הרמב"ן ז"ל (סוף לאו קס"ג) שהבה"ג לא מנה במנין הלאוין שלו שני הלאוין דאת ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום עיי"ש. ובנוסחת הבה"ג שלפנינו נמנו שני לאוין אלו עיי"ש. אבל אין ספק דבנוסחת הבה"ג שהיתה לפני הרמב"ן ז"ל לא נמנו שני לאוין אלו. וכן הוא באמת בנוסחת הבה"ג כת"י רומי עיי"ש. ורבות כהנה גם בשאר ראשונים ז"ל מחברי האזהרות ע"פ מנין הבה"ג ז"ל. כמו שביארנו בפנים במקומות הרבה. ואם במנין הלאוין והעשין כן. על אחת כמה וכמה במנין הפרשיות שהדברים סתומים מאוד וקצרים ביותר. אשר לכן יש בהן מקום יותר לתקונים או לקלקולי הסופרים או תלמידים שלא שמשו כל צרכן. שהוסיפו וגרעו ככל העולה על רוחם. עד כי אין בידינו עוד כהיום להציל דבר אמת בהבנת דבריו ז"ל. ומאוד יש להתפלא הפלא ופלא על רבינו הרמב"ם ז"ל שהרבה לשפוך בוז וקיקלון על כבוד גאון קדמון זה. ולא מצא לו שום זכות. ותחת כי היה לו להציב למטרה את הסופרים שלא עשו מלאכתם באמונה. וחכמים נגד פניהם שקלקלו והשחיתו את דבריו. הפך פניו לעומתו ודבר דברים אשר פרצו ועברו כל גבול. ולא כן נהגו רבותינו הגאונים ז"ל עם הבה"ג ז"ל. ראה מה שכתב רבינו שמואל בן חפני גאון ז"ל (תשובות הגאונים זכרון לראשונים סי' שי"ב) ואנחנו נסמוך על זה שאמר בעל הלכות כי היה בקי בדבר הלכה וכוונתו לשמיםעכ"ל. וגם במקום שהשיגו עליו נזהרו מאוד בלשונם. כמו שתראה שם (סי' רל"ב) שכתב גאון וז"ל וששאלתם הא דאשכחנן בהלכות גדולותיתומין שהוציאו וכו' (כוונתו למש"כ לפנינו בה"ג דפוס ווארשא דף ק"ה ע"ד). לאו הילכתא הכין ודברים בטלים הן ואין לסמוך עליהן וכו' הילכך הא מילתא דאשכחתון בהלכותשלא כדין היא ולא תסמכון עלה וכו' עכ"ל עיי"ש. נזהר שלא להזכיר הדברים בשם אמרם הר"ש קיירא ז"ל בעל הלכות גדולות כמו שכתב שם לקמן (סי' שע"ו). אף דגם שם לא הזכיר השואל אלא הלכות גדולות סתם עיי"ש. וכן בתשובות גאונים קדמונים (סי' פ"ז) עיי"ש. אלא דקדק בלשונו וכתב הא מילתא דאשכחתון בהלכות גדולות שלא כדין היא וכו'. משום שלא היה ברור להגאון ז"ל ולא להשואלים אם יצאו דברים אלו מאת בעל הלכות גדולות. ומיהו אפשר שהיה ברור לו שאינו אלא תוספת המעתיק על דברי בה"ג ז"ל. אלא שלא רצה להאריך בזה ולהודיע להשואל משום שאין זה נוגע לגוף הענין. ובאמת מדברי בעל התרומות (שער כ"א ח"א סי' ד') מבואר דס"ל שאין זה אלא מדברי רב שר שלום גאון ז"ל. ולכן לא הביא דברים אלו בשם בה"ג אלא משם רב שר שלום גאון עיי"ש. אלא דהרב העיטור ז"ל (אות ח' חוב. ובאות מ' מחילה) משום שראה הדברים כתובים גם בה"ג הביאם גם בשם ר"ש קיירא עיי"ש. וכן בתשובות הגאונים חמדה גנוזה (סי' קכ"ח) כתב גאון וז"ל וזה שחקקתם לפנינו בהלכות קטועות לא יחיד יחיד ממש וכו' (לפנינו כתובים דברים אלו בה"ג הלכות לולב עיי"ש) אל תטעו באותן הלכות קטועות שאם כתוב בהן כך שלא כהלכה הוא וטעות הוא. ושמא הסופר טעה ולא הרבעכ"ל רב צמח גאון ז"ל עיי"ש. הרי שלא רצה הגאון ז"ל להאשים בטעות את בעל ההלכות עצמו אלא תלה בסופר. וכיו"ב תמצא ג"כ בתשובת רבינו שרירא גאון ז"ל בשערי צדק (שער שלישי סי' י"א) עיי"ש. וגם בדברים שהיו מקובלים להם בשם בעל הלכות גדולות. אף במקום שלא נתכוונו אצלם להלכה. מ"מ לא פלטה קולמסם נגדו דברים הפוגעים בכבודו חלילה. כמבואר בכמה מקומות בתשובות הגאונים ז"ל. ורבינו יצחק הלוי ז"ל שהי' כמעט בזמן אחד עם אחרוני הגאונים ז"ל כתב (במעשה הגאונים סי' צ"ג) וז"ל ואותו אדם הגדול שסידר ההלכות גדולות חכם מופלא. אבל לא יכולנו לעמוד על דעתו בכמה מקומותשכתב וכו'. אבל אין משיבין את הארי לאחר מותווכו' עכ"ל עיי"ש. וכ"ש בדברים שנראה קרוב יותר לומר שיד הסופרים היתה במעל. ובפרט במנין המצות שהדברים ניכרים ובולטים לעין כל שאי אפשר ולא יתכן כלל לומר שכן יצאו מאת בעל הלכות גדולות כמו שהם נמצאים לפנינו בה"ג. וכמו שנתבאר לעיל. ואין להאריך בזה יותר: