ויותרנראה בזה ע"פ מאי דבלא"ה צריך ביאור מה שכתב רבינו הגאון ז"ל על הפרשיות **חקים ומשפטים להם נקראו.**ומי הוא שקראן כן. והיכן מצינו שנקראו בשם זה. ולא מצינו שנקראו חקים ומשפטים אלא במקצתן כמו שיתבאר בכל אחת מהן בפנים. ונראה דמקורו הוא מדאמרינן במכילתא (בשלח. מסכת דויסע פ"א) שם שם לו חק ומשפט וגו' ר"א המודעי אומר חק אלו עריות שנאמר לבלתי עשות מחקות התועבות. ומשפט אלו דיני אונסין ודיני קנסות ודיני חבלות עיי"ש. ולכאורה קשה מאי דמייתי ראי' מקרא המאוחר דלבלתי עשות וגו'. ולא מייתי מקרא דכתיב לעיל מיניה בההיא פרשה ושמרתם את חקותי וגו' ולא תעשו מכל התועבות האלה וגו'. אבל נראה דהיינו משום דאין הכוונה במה שאמרו חק אלו עריות לעיקר איסור עריות שבתורה. אלא לשניות לעריות שגזרו חכמים. שדרשו מרישא דהך קרא בתרא דכתיב ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות וגו'. כדאמרינן (פ"ב דיבמות כ"א ע"א) רמז לשניות לעריות ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי עיי"ש. והכי נמי איתא בספרא (סו"פ אחרי) ושמרתם את משמרתי שמרו לי משמרת. ושמרתם משמרתי להזהיר ב"ד על כך עיי"ש ובפי' הר"ש משאנץ ז"ל שם. ועל זה הוא שאמרו במכילתא שם. חק אלו עריות. וכן משמע בהדיא במכילתא דרשב"י שם. דהתם איתא חק אלו העריות שנאמר ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות מחקות וגו' עיי"ש. הרי דמייתי לה מרישא דהך קרא. ובמדרש שכל טוב שם הגירסא חק אלו אזהרות עריות. וכן כתוב עוד שם לקמן ושמרת כל חקיו אלו אזהרות של עריות עיי"ש. ולשון זה משמע יותר על השניות לעריות שהן כמו אזהרות לעריות עצמן שלא יכשלו בהן:

והנהביבמות שם על האי דמייתי ר"כ רמז לשניות לעריות מדכתיב ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי. פרכינן הא דאורייתא היא. ומשני דאורייתא ופירשוה רבנן. ופריך תו כל התורה נמי פירשוה רבנן. ומסיק אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא עיי"ש. ונראה ודאי דאע"ג דמסקינן דאסמכתא בעלמא היא. היינו דוקא לענין עיקר איסור דשניות. דמדאורייתא שריין. ורבנן הוא שגזרו עליהן משום סייג וגדר לעריות אבל ודאי עיקר הך דרשא דדריש ושמרתם את משמרתיעשו משמרת למשמרתי. דרשא גמורה היא מדאורייתא. וכדדריש לה נמי בספרא שם. והיא מצוה להב"ד לתקן תקנות ולגזור גזירות לאיסורין שבתורה למנוע בכך מלהכשל בהן. וכדאמרינן בספרא להזהיר ב"ד על כך. וכן כתב הרמב"ם ז"ל (בהקדמתו לפיה"מ סדר זרעים) בהדיא וז"ל הגזירות שתקנו הנביאים והחכמים בכל דור ודור כדי לעשות סייג לתורה ועליהם צוה הקב"ה לעשותם. והוא מה שאמר במאמר כללי ושמרתם את משמרתי. ובאה הקבלה בו עשו משמרת למשמרתי וכו' עכ"ל עיי"ש. וכן כתב בפירושו (ריש פ"א דאבות) ובהקדמת חבורו הגדול עיי"ש. וכן מבואר בדברי הרמב"ן ז"ל (בסה"מ. סוף שורש ראשון) שכתב וז"ל ואלו השניות ג"כ לא נסמכו וכו' שאין להם ענין במשמעות הכתוב. ואין חכמים יכולין לכלול אותן באיסור תורה. אלא הן וכיו"ב נסמכו למצות עשה ושמרתם את משמרתי ודרשו עשו משמרת למשמרתי וכו' עכ"ל עיי"ש. הרי דס"ל דעיקר קרא דושמרתם את משמרתי מצות עשה גמורה היא מדאורייתא לעשות משמרת למשמרת. אלא דאיסור השניות אסמכתא על הך עשה היא. ואינן אלא מדבריהם. דאע"ג דמצוה דאורייתא להב"ד לגזור סייגים לאיסורין שבתורה. מ"מ איסור סייגים אלו אינם אלא מדרבנן. ועי' מש"כ במג"א שם לדעת הרמב"ם ז"ל ובשאר אחרונים שם ואכמ"ל בזה. וכן מתבאר מדברי רבינו יונה ז"ל (שערי תשובה שער שלישי סי' ז'). והביאו ג"כ הר"ן ז"ל בדרשותיו (דרוש שביעי) עיי"ש: