וזהושכתב רבינו הגאון ז"ל כאן **חקים ומשפטים להם נקראו.**וממילא מתבאר שלא הוצרך להוסיף ולכתוב עוד שהן מצות המסורות לצבור. דהרי לפי המתבאר היינו הך. דחקים ומשפטים נקראו רק אותן המצות המסורות לצבור. אם מצד שהן מצות שלא נתחייבו בהן אלא הצבור בלבד ולא היחיד. או מצד שאין עשייתן בפועל אלא ע"י הצבור והב"ד שבראשם ע"י כפייה והכרח. והיינו דאמרינן (פ"ק דסנהדרין ז' ע"ב) ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. אשר תלמדם מיבעי לי'. אר"י אלו כלי הדיינין מקל ורצועה עיי"ש. והיינו משום שכל המשפטים דמיירי בההיא פרשה. דהיינו משפטי העבדים והניזקין והשומרים והקנסות וכיוצא בהן. רק עד האלהים יבא דבר כולם. ואין נידונין אלא בכפייה והכרח. וזה לא יתכן אלא ע"פ הצבור והב"ד שבראשם. כן נראה לי בכוונת רבינו הגאון ז"ל בזה ובכוונת הבה"ג ז"ל וסייעתו. ומקום הניחו לי רבותינו גדולי הראשונים זצ"ל להתגדר בו. ולהסיר המסכה הפרושה על פני הענין הזה. אשר היה נעלם וערפל חתולתו מימי רבותינו הגאונים זצ"ל עד עתה. ברוך פוקח עורים ונותן ליעף כח:

הצעיר באלפי יהודה ירוחם פישל בכמהרא"ץ זצ"ל פערלא. ווארשא. בששה עשר לחמשי ש' ב' נותן ל"כ ולא"א ע"י לפ"ק.