Commentary on Sefer Hamitzvot of Rasag, Communal Laws, Introduction
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ואמנםעיקר פרשיות הללו הן דבר מפליא ומתמיה מאוד מאז מעולם. וכל הראשונים והאחרונים ז"ל אחזו שער. ולא יכלו לרדת לסוף דעת הבה"ג ז"ל וכל סייעתו באלו הפרשיות שמנאום בפ"ע. ומה כוונתם במנותם אותן פרשיות פרשיות. וכולם שמו יד לפה ונתייאשו ממצא מענה מספקת לפתרון חידה זו הסתומה וחתומה מימות הגאונים ז"ל. ועשאוה כמילתא בלא טעמא. ואנכי הנני מוסיף לתמוה הפלא ופלא גם עליהם. מדוע לא נתעוררו להתפלא על הבה"ג ז"ל וכל סייעתו מה נשתנו מצות אלו המוטלות על הצבור משאר כל המצות עשין ול"ת שמנאום כל מצוה ומצוה בפ"ע ואלו המוטלות על הצבור מנו אותן פרשיות פרשיות. וראיתי להרמב"ם ז"ל (בסה"מ. שורש שביעי) אחר שהאריך לבאר שאין ראוי למנות דקדוקי ודיני המצוה במצוה בפ"ע. כתב וז"ל **וכבר התעורר בעל הלכות גדולות על קצת אלו הענינים. והלך סביבם. ומנה פרשיות. ואמר במנינם פרשת נחלות. פרשת נדרים ושבועות. פרשת מוציא שם רע. ומנה כמו כן פרשיות רבות. אבל לא נתברר לו זה הענין על השלמות. ולא הגיע אליו. ולכן מנה באותן הפרשיות מה שכבר קדם לו מנינו. והוא לא הרגיש.**עכ"ל עיי"ש. מתבאר מדבריו אלו שהבין בכוונת הבה"ג ז"ל בפרשיות אלו. כדי לכלול גם כל פרטי דקדוקי ודיני המצוה בכלל המצוה הנמנית. ולכוונה זו הוא שמנה אותן פרשיות פרשיות. כלומר כל הפרשה כולה עם כל פרטיה ודקדוקיה. ומה שכתב הרמב"ם ז"ל שלא נתברר לו(לבה"ג ז"ל) **ענין זה על השלמות. ולכן מנה באותן הפרשיות מה שכבר מנה.**דבריו מבוארים ביותר ביאור לקמן (שורש עשירי). שלאחר שביאר שם שאין ראוי למנות ההקדמות אשר הן לתכלית מעשה המצוה. כמו מה שכתוב ולקחת סולת ואפית אותה וגו'. שאין ראוי למנות לקיחת הסולת מצוה. ולעשותה לחם מצוה. אבל הנמנה אינו אלא ונתת על השולחן לחם פנים. שזו היא עיקר המצוה. אבל לקיחת הסולת ואפייתה בשתים עשרה חלות ושאר דקדוקיהם. אינם אלא הקדמה לתכלית עיקר המצוה. וכן אין למנות מש"כ קח לך סמים. אבל ימנה הקטרת קטורת בכל יום. ומה שכתוב קח לך סמים. אינו אלא הקדמה לבאר איך תיעשה המצוה הזאת. וכל כיו"ב. סיים וכתב שם וז"ל וזה דבר מבואר ואמנם זכרנוהו ועוררנו עליו בעבור שכבר טעו בו רבים. ומנו קצת הקדמות המצות עם המצוה עצמה בשתי מצות. כמו שיתבאר למי שיבין מנין הפרשיות שזכר רב שמעון קירא. הוא וכל הנמשכים אחריו שמזכירים הפרשיות במנינםעכ"ל עיי"ש. ומבואר מדבריו אלו דזו היתה כוונתו במש"כ לעיל (שורש שביעי) על הבה"ג ז"ל שמנה. באותן הפרשיות מה שכבר מנה. שרצה לומר בזה דאע"פ שכוונת הבה"ג במה שמנה הפרשיות היינו כדי לכלולו גם פרטי ודקדוקי המצוה עם עיקר המצוה כאחת. וא"כ כבר ירד לשורש זה. מ"מ מצינו במנין הפרשיות שלו שהוא מונה גם פרשיות שלא נאמרו בהן אלא ההקדמות ופרטי דיני ודקדוקי מצוה שכבר מנאה במקום אחר בפ"ע. והנה בעיקר השגה זו של הרמב"ם ז"ל על הבה"ג וסייעתו ז"ל. אין המקום כאן להאריך בזה. ויתבאר הדברים במקומן בס"ד. וכאן לא ירדנו אלא לברר דעת הרמב"ם ז"ל בכוונת הבה"ג וסייעתו ז"ל במנין הפרשיות שמנו. שלדעתו כוונתם בזה למנות כל הפרשה. שכוללת עיקר המצוה עם הקדמותיה ודקדוקיה ופרטי דיניה. במצוה אחת. וכמו שהשריש גם הרמב"ם ז"ל בשרשיו שם. אבל מאוד יש להתפלא הפלא ופלא על הרמב"ם ז"ל בזה. שאם זו היתה כוונת הבה"ג וסייעתו ז"ל. אמאי לא עשו כן אלא במצות אלו המוטלות על הצבור בלבד. ומדוע לא עשו כן גם בשאר כל המצות כולן למנותן פרשיות פרשיות מטעם זה עצמו. שהרי כולן שייך בהן שורש זה. וע"כ מוכרח מזה בלא שום ספק כלל דלא זו היתה כוונת הבה"ג וסייעתו ז"ל במנין ובשם הפרשיות הללו: