Commentary on Sefer Hamitzvot of Rasag, Laws of the Courts
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**המערה מקור נדה.**כתיב (פ' קדושים) ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגו' את מקורה הערה וגו' ונכרתו שניהם וגו'. והאזהרה מדכתיב (פ' אחרי) ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב וגו'. מנאה רבינו הגאון ז"ל לעיל (לאוין צ"ו) עיי"ש. ונראה שדקדק לכתוב המערה אע"ג דבקרא כתיב לשון שכיבה ואיש אשר ישכב וגו' והאזהרה כתיבא בלשון לא תקרב. משום דמדכתיב בה את מקורה הערה ילפינן כרת להעראה כבגמר ביאה. וזהו שכתב המערה מקור נדה. דהמערה כגומר. ומה שסיים וכתב כי היא זמה(והוא מלשון הכתוב. איוב ל"א י"א). נראה דכוונתו ע"פ מה שאמרו בספרא (קדושים פרק י"ב) את מקורה הערה מגיד הכתוב שעשה בה את המערה כגומר. אין לי אלא נדה שעשה בה את המערה כגומר. שאר כל העריות מנין. אמרת מה נדה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת עשה בה את המערה כגומר. אף כל ערוה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת נעשה בה את המערה כגומר. לא אם אמרת בנדה שיש בה טומאה לפיכך עשה בה את המערה כגומר תאמר בשאר כל העריות שאין בהן טומאה לפיכך לא עשה בהן את המערה כגומר. ת"ל כי את שארו הערה הרי אתה למד בבנין אב מבין שניהן וכו'. הצד השוה שבהן ערוה שחייבין עליה כרת וכו' אף כל ערוה וכו' נעשה בה את המערה כגומר עיי"ש. והנה גם בתלמודין (פרק הבע"י נ"ד ע"ב) בעי למילף מנדה ומאחות אב ואחות אם במה הצד. אלא דדחי לה התם מה להצד השוה שבהן שכן איסור הבא מאיליו עיי"ש. וכבר עמדו בזה הראב"ד והר"ש משאנץ ז"ל בפירושיהם שם. ותירצו דהאי תנא לא חשיב לה פירכא עיי"ש. ולענ"ד אפשר קצת לומר דההיא פירכא תליא בפלוגתא דר"י ור"ל (בפ"ג דשבועות כ"ג ע"ב). דהך פירכא ליתא אלא לר"ל דס"ל התם לחלק בהכי לענין איסור כולל. משום דס"ל דאיסור הבא מאליו חמיר טפי. אבל לר"י דלא מחלק התם בהכי. הכא נמי לא חשיבא לי' פירכא. ותנא מסייע לי' לר"י עיי"ש היטב ואכמ"ל בזה. ומ"מ למסקנא דסוגיין דיבמות שם ילפינן לענין העראה כולהו עריות מנדה בהיקישא דרבי יונה עיי"ש. ונראה דמהאי טעם הקדים רבינו הגאון ז"ל כאן עונש כרת דנדה קודם לכל שאר עריות. משום דלענין המערה היא אם לכולן. דכולהו מינה ילפינן:
ומעתהעפ"ז נראה דזו היא כוונת רבינו הגאון ז"ל כאן במש"כ כי היא זמה. ורצה לומר דמה שאסרה תורה וענשה כרת בנדה על העראה כעל גמר ביאה. אין זה משום חומר טומאתה שהיא מטמאה את בועלה. כדהוה בעינן למימר מעיקרא בספרא שם ובסוגיא דיבמות שם. אלא מטעם כי היא זמה והוא עון פלילים (לשון הכתוב שם) ואין חילוק בזה בין נדה לשאר העריות. וזמה היא כמו שתרגם אונקלוס עצת חטאין. וכן פירש"י שם. שיצרך יועצך לחטוא עיי"ש. ועי' מש"כ הרמב"ן ז"ל (בפ' אחרי) בזה. ויונתן תרגום זנו. וכן נראה מדכתיב (קדושים י"ט כ"ט) ולא תזנה הארץ ומלאה הארץ זמה. מיהו בזה יש לפקפק מסוגיא דתמורה (כ"ט ע"ב) עייש"ה. ועכצ"ל כתרגום אונקלוס. וזה שייך בכל העריות כולן. וא"כ כולן נכללו בדין זה כנדה. ועל זה רמז במש"כ לקמן בסמוך **זמה מבוא האחות.**רצה לומר דגם זו ואחרות שאחריה בכלל זמה הן: