Commentary on Sefer Hamitzvot of Rasag, Negative Commandments
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
המגרש ליא ימכר. כתיב (בפרשת בהר) ואשר יגאל מן הלוים וגו' ושדה מגרש עריהם לא ימכר וגו'. וענין אזהרה זו מבואר (בפרק בתרא דערכין ל"ג ע"ב) דתנן התם אין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה לא מגרש עיר ולא עיר מגרש. אמר ר"א בד"א בערי הלוים וכו'. ואמרינן עלה בגמרא שם דכ"ע מיהת בדלוים לא משנינן מנא ה"מ. אר"א דאמר קרא ושדה מגרש עריהם לא ימכר. מאי לא ימכר אילימא לא ימכר כלל והא מדכתיב גאולת עולם תהי' ללוים מכלל דמזדבני. אלא מאי לא ימכר לא ישנה עיי"ש. וא"כ הרי זה אזהרה שלא לשנות בערי הלוים לא מגרש עיר ולא עיר מגרש ולא שדה מגרש ולא מגרש שדה. וכן כתב הרמב"ם (בסה"מ לאוין רכ"ח.) ואמנם מלשון רבינו הגאון ז"ל משמע דס"ל דאזהרה זו כוללת גם ערי ישראל ולא ערי הלוים בלבד. והכי משמע מסוגיא דהתם דהכי ס"ל לרבנן. ור"א הוא דפליג עלייהו בהכי ואמר בד"א בערי הלוים וכו'. ואנן כרבנן קיי"ל עיי"ש. וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל (בפי"ג מהלכות שמיטה ה"ה) עיי"ש ובביאורי מהר"י קורקוס ז"ל שם. כן הי' נראה לכאורה בכוונת רבינו הגאון ז"ל. אלא שאינו נראה כן מלשון רבינו הגאון. דא"כ לא הי' לו לכתוב סתם לא ימכר דמשמע מכירה ממש. אלא הו"ל לכתוב לא ישנה. וכדרכו ז"ל לרמז על ענין האזהרה בכל מקום שאינו כפשוטו. כמו שביארנו בהרבה מקומות כיו"ב. ולכן נראה דכוונתו כמו שפירש"י (בפרשת בהר) ע"פ הספרא. וז"ל ושדה מגרש עריהם לא ימכר מכר גזבר. שאם הקדיש בן לוי שדהו ולא גאלה ומכרה הגזבר לאחר אינה יוצאה לכהנים ביובל כמו שנאמר בישראל וכו' עכ"ל עיי"ש. וכתב הרא"ם ז"ל שם וז"ל אבל מה שפירש לא ימכר מכר גזבר כדתניא בתורת כהנים. ולא בשינוי שאין עושין שדה מגרש וכו' כדתנן סוף ערכין. צריך לומר שבחר מה ששנו בת"כ משום שהוא יותר קרוב לפשוטו של מקרא עכ"ל עיי"ש. וכבר עמד בזה בסמ"ג (לאוין רע"ח) וז"ל שם ושדה מגרש עריהם לא ימכר וגו' ותניא בת"כ לא ימכר מכר גזבר שאם הקדיש בן לוי את שדהו וכו'. כך פירש"י בפי' החומש. אבל בסוף ערכין שנינו אין עושין שדה מגרש וכו' אלא מאי לא ימכר לא ישונה עכ"ל עיי"ש. הרי שכבר עמד בזה על פירש"י שם. ומשום זה דחה פירש"י. וס"ל דהעיקר כדמפרש ענין אזהרה זו בתלמודין שם. וכן כתב בקיצור מנין המצות שלו שבראש ספרו ענין אזהרה זו כדאמרינן בערכין שם עיי"ש. אבל תמיהני דבסמ"ג הקצר חזר וכתב ענין אזהרה זו כדפירש"י ע"פ הספרא עיי"ש. ומאחר שדחה פירש"י משום דזהו נגד המבואר בתלמודין שם. אמאי חזר בו שם ונקט כפירש"י שהוא נסתר מסוגיא דגמרא:
ואמנם בעיקר דברי הסמ"ג והרא"ם ז"ל תמיהני במה שמתבאר מדבריהם דס"ל דתלמודא דידן פליגא על הספרא בזה. ולזה דתו דברי הספרא מקמי תלמודין. וזה תמוה דהרי בספרא גופי' שם הנך תרתי דרשות איתנייהו. דמעיקרא דריש התם מהך קרא דאין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה וכו'. ובתר הכי דריש נמי אידך דרשא שהביא בפירש"י שם. דאמרינן התם מנין שאין עושין שדה מגרש וכו' ת"ל ושדה מגרש עריהם וכו'. לא ימכר מכר גזבר או לא ימכר מכר עולם ת"ל כי אחוזת עולם היא להם. הא מה אני מקיים לא ימכר מכר גזבר עיי"ש. וכתב שם בפי' הר"ש משאנץ ז"ל הא מה אני מקיים לא ימכר וכו'. וא"ת הא אפיקתי' לא ימכר לא ישתנה. וי"ל א"כ לימא לא ימכרו. מאי ימכר משמע נמי הא דלא ימכר ע"י גזבר עכ"ל עיי"ש. וכ"כ הראב"ד ז"ל בפירושו שם עיי"ש. וא"כ מבואר דאין שום פלוגתא כלל בין תלמודין והספרא. ותרתי ש"מ ורש"י חדא מינייהו נקט:
ואפשר קצת לומר בדעת הסמ"ג ע"פ מה שראיתי בפסיקתא זוטרתא (בפרשת בהר) שם שכתב וז"ל כי בתי ערי הלוים היא אחוזתם שלא לשנות. מכאן אמרו אין עושין שדה מגרש וכו' ושדה מגרש עריהם לא ימכר ממכר עולם עכ"ל עיי"ש. והנה מש"כ ממכר עולם ודאי ט"ס הוא. וצ"ל ממכר גזבר ולא ממכר עולם. וכדאי' בספרא שם. ונשמט בטעות מן ממכר ראשון עד ממכר השני. אלא דעיקר דבריו תמוהין שנראה כדורש דרשא מעצמו לא כתלמודין ולא כהספרא. אבל נראה ברור שהוא מפרש כן ברייתא דספרא שם. דהא דאין עושין שדה מגרש וכו'. לא דריש אלא מקרא דשדה מגרש עריהם בלבד. וכלשון הספרא שם דלא מייתי בהך דרשא אלא הך קרא בלבד. וסיפא דקרא לא מייתי התם עיי"ש. ומפרש בעל הפסיקתא דיליף לה מדסמיך למקרא שלפניו דכתיב כי בתי ערי הלוים היא אחוזתם. וקרא יתירה הוא להך דרשא. אבל קרא דלא ימכר לא מוקי לי' אלא להזהיר על מכר גזבר בלבד. כדריש התם בתר הכי. וריהטא דלישנא דברייתא ודאי הכי משמע. ואין צורך למש"כ הראב"ד והר"ש משאנץ ז"ל דתרתי ש"מ. ולפ"ז ודאי עכצ"ל דתלמודין פליגא על ברייתא דספרא. וא"כ נראה דגם הסמ"ג ס"ל לפרש ברייתא דספרא כדפירש בפסיקתא זוטרתא ולא כפי' הראב"ד והר"ש. ולזה דחה פירש"י שהוא ע"פ הספרא. ותלמודין לא ס"ל הכי:
אמנם נראה דמ"מ דברי הראב"ד והר"ש ז"ל מוכרחין מדאמרינן (בסוף ערכין ל"ד ע"א) ת"ר כשדה החרם לכהן תהי' אחוזתו מה ת"ל. מנין לכהן שהקדיש שדה חרמו שלא יאמר הואיל ויוצאה לכהנים והרי היא תחת ידי הרי היא שלי. ודין הוא בשל אחרים אני זוכה בשל עצמי לא כ"ש. תלמוד לומר והיה השדה וכו'. ופרכינן עלה מי דמי וכו'. ומסקינן אלא אמר רב נחמן איצטריך סד"א הואיל וכתיב כי אחוזת עולם היא להם. הא נמי אחוזתו היא. קמ"ל אחוזתו. אחוזתו אין חרמו לא. ופירש"י וז"ל והאי נמי אחוזתו היא. ואם הקדישה ולא גאלה לא תצא לכהנים ביובל. אלא יהא לו רשות לגאלה לעולם קמ"ל וכו' עכ"ל עיי"ש. הרי מבואר מזה דהא דהכהנים והלוים שהקדישו מאחוזותיהם אין מתחלקת לכהנים ביובל כשל ישראל. לא נפק"ל אלא מקרא דכי אחוזת עולם היא להם. והנה הך קרא הוא סיפא דקרא דשדה מגרש עריהם לא ימכר. דכתיב ושדה מגרש עריהם לא ימכר כי אחוזת עולם הוא להם. ואינו בא אלא לנתינת טעם ללאו דלא ימכר. מה טעם לא ימכר כי אחוזת עולם הוא להם. וכדתניא בהדיא בספרא שם. כי אחוזת עולם הוא להם להגיד מה גרם עיי"ש. וא"כ עיקר הך דרשא לא נפק"ל אלא מרישא דהך קרא דכתיב לא ימכר. ולא מייתי סיפא דקרא אלא משום דבעי למימר דסד"א מדקיהיב טעמא כי אחוזת עולם הוא להם הא נמי אחוזתו היא. אבל ודאי עיקר הך מילתא מרישא דההיא קרא דכתיב לא ימכר הוא דשמעינן לה. וכדדריש בספרא. ועוד דמקרא דכי אחוזת עולם הוא להם לחוד ליכא למשמע מיני'. משום דאיכא למימר דלא אתי למעוטי אלא מכר עולם. כמבואר בספרא שם כפי' הראב"ד והר"ש שם עיי"ש. וע"כ אקרא דלא ימכר סמיך. ואפי' את"ל דלתלמודין ס"ל דמכר גזבר נמי שמעינן מקרא דכי אחוזת עולם הוא להם לחוד. ובדוקא נקט הך קרא. אבל קרא דלא ימכר לא אתי אלא לומר שאין עושין שדה מגרש וכו'. מ"מ כיון דהך קרא דכי אחוזת עולם הוא להם הוא נתינת טעם ללאו דלא ימכר שלפניו. א"כ ודאי עכ"פ גם לאו דלא ימכר בהכי נמי מיירי. וא"כ עכ"פ מוכרח מזה כדעת הראב"ד והר"ש ז"ל דתרתי ש"מ. וכן יש להכריח ממתניתין (דפ"ח דערכין כ"ח ע"א) עיי"ש היטב. וממילא מבואר לפ"ז ג"כ דעיקר קרא דלא ימכר לאזהרת מכר גזבר הוא דאתי. מדסיים קרא כי אחוזת עולם הוא להם. דהך טעמא לא שייך אלא לאזהרת מכר גזבר. וההיא דאין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה. ע"כ לא נפק"ל אלא מדרשא בעלמא מדיוקא דקרא דכתיב לא ימכר. ולא כתיב לא ימכרו. וכמש"כ הראב"ד והר"ש ז"ל. אבל גופי' דקרא לא מיירי בהכי. ועפ"ז מדוקדקים היטב דברי רש"י ז"ל (בפרשת בהר). ולק"מ קושית הסמ"ג ואחריו הרא"ם ז"ל. ואין צריך למה שנדחק הרא"ם ז"ל בזה. דרש"י ז"ל הוכרח למינקט הך דרשא משום דעיקר קרא מיירי לענין זה גם לתלמודא דידן. ומה"ט נמי נראה דהסמ"ג גופי' בקיצור סמ"ג שלו נקט ענין אזהרה דלא ימכר כדפירש"י ז"ל. ומשמע מזה שחזר בו ממה שכתב בסמ"ג שהאריך לדחות פירש"י ע"פ סוגיא דגמרא (פרק בתרא דערכין) והיינו כדכתיבנא דאין שום סתירה מתלמודא דידן לברייתא דספרא כלל. ואדרבה גם מתלמודין מוכרח כההיא דרשא. והשתא א"כ גם דברי רבינו הגאון ז"ל כאן נכונים ומדוקדקים. דשפיר נקט אזהרה זו כלישנא דקרא. משום דעיקר קרא ודאי בא להזהיר על מכירה ממש. אע"ג דדרשינן מיני' ג"כ אזהרה לענין שאין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה. דתרוייהו ש"מ. כמש"כ הר"ש והראב"ד ז"ל:
והנה באזהרותיו שע"פ עשרת הדברות לא מצאתי לאו זה בפירוש. ולכאורה הי' נראה שנמשך רבינו הגאון ז"ל שם אחר הבה"ג שגם הוא לא מנה לאו זה. וכן באזהרות הר"א הזקן והר"י אלברגלוני ז"ל לא מנו לאי זה. ונמשכו בזה אחר הבה"ג כדרכם אבל בה"ג כת"י רומי איתא לאו לא ימכר במנין הלאוין עיי"ש. ואולי כוונתו ללאו זה. וכן באזהרות הר"ש בן גבירול ז"ל מנה בפירוש לאו זה. והוא ג"כ נמשך תמיד אחר הבה"ג. ובודאי כן הי' גם בה"ג שלפניו. ובאמת הדבר תמוה לומר שאין זה לאו נמנה. וראיתי באזהרותיו שם (בדבור לא תגנוב) שכתב רבינו הגאון ז"ל שם וז"ל שדרך היא טבור ערי הלוים למדוה אף בגולה אל תגרשוה. וכו' עכ"ל עיי"ש. והדברים חתומים וסתומים לכאורה כדברי הספר החתום. ואמנם נראה שכוונתו שם ללאו זה. ודרך אגב השמיענו דגם בזמן הזה נוהג איסור זה. משום דקדושת עזרא קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא. ואפי' למ"ד לא קידשה לעתיד לבוא. מ"מ מדרבנן מיהת אסור אפי' בזה"ז. כדמוכח בפ"ב דבב"ב (כ"ד ע"ב). דתנן מרחיקין את האילן מן העיר וכו'. ואמרינן עלה מ"ט אמר עולא משום נויי העיר. ופרכינן עלה ותיפוק לי' דאין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה וכו' עיי"ש. וברמב"ן שם כתב דאמתניתין לא פריך משום דאיכא למימר דקמ"ל דמשים היזק צריך להרחיק ואפי' בחו"ל. אע"ג דבחו"ל עושין שדה מגרש ומגרש שדה. אבל כיון דעולא מפרש טעמא משום נויי העיר א"כ ודאי תנא בא"י קאי. דבחו"ל אין לחוש לנויי העיר. ולזה פריך ותיפוק לי' דבא"י אין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה עיי"ש. והשתא קשה דאכתי מאי פריך. ודילמא קמ"ל תנא בזה"ז דעושין שדה מגרש ומגרש שדה. ואפי' הכי משום נויי העיר צריך להרחיק בארץ ישראל אפי' בזה"ז. אלא ודאי מוכרח דגם בזה"ז ג"כ נוהג איסור זה. וזהו שכתב שדרך היא טבור ערי הלוים (העיר היא כטבור באמצע השדות המגרשים) למדוה (כלומר עליך לבנותה ולהחזק בדקיה. והוא מלשון המשנה (פ"ה דכלים מ"ט) תנור שעשה בו למודים. ועי' ברמב"ם ור"ש שם. ובערוך (ערך למד השני) שכתב שענינו שיפוץ. ועי' ערך שפץ ובפירש"י (מגילה ד' ע"א) בד"ה שפצינהו עיי"ש). אף בגולה אל תגרשוה. כלומר שאפי' בזה"ז שישראל בגולה המצוה להגן על העיירות ולחזק את בדקיהן ולבנות הנהרסות ולא לעשותן מגרש. דגם בזה"ז אין עושין עיר מגרש וזהו שסיים שם וכתב כי אלקים יושיע ציון וכו' עיי"ש. ומש"כ האזהרה רק בערי הלוים. אפשר דהיינו משום דעיקר קרא בערי הלוים הוא דכתיב. וכן הרמב"ם והחינוך כתבו האזהרה בערי הלוים כמשכ"ל. וגם בזה ס"ל שם כדעת הרמב"ם ז"ל וסייעתו דעיקר אזהרה זו אינו אלא לענין שאין עושין מגרש שדה או עיר. ולא עיר שדה או מגרש. אבל כאן חזר בו וס"ל דעיקר אזהרה זו לענין מכירה ממש היא וכמו שנתבאר: