החלק הראשון כו'. כי השם לא יגדר לפי שאין לו סבות קודמות והדבר נגדר בסבותיו הקודמות. אמר החכם חלקי הגדר קודמים על המוגדר או מאוחרים ממנו, ומי שחלקיו קודמים על המוגדר הם המודיעים עצם הדבר מפורק מזולתו בדברים הם מציאות אותו הנגדר בעצם ואם יש דבר מן הנמצאים שאי אפשר שימצא דבר קודם לו אי אפשר לגדרו אלא בדברים המאוחרים ממנו והדברים המאוחרים הם כמו תנועת הגלגל המורה על מציאותו או שאר פעולותיו המורים עליו על דרך שאמר שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה:

והחלק השני כו' וזה ענינו החיוב. רוצה בו חיוב התואר למתואר.

והחלק השלישי כו' וכל תואר שיתואר לעצם אחד. פי' הנה כבר ידעת כי התואר יהיה על איכיות ארבע ואפילו הענין המקיים לעצם שהם סבת המהות אין אנו יכולים ליחס אל השם יתברך שאין לו סבות קודמות כמו שביארתי א"כ איך ייחסו לו תואר וישללו ממנו האיכיות ויאמרו שאינו בעל איכות:

והחלק הרביעי כו' כי הזמן מקרה נמשך לתנועה כשיביטו בה ענין הקדימה והאיחור ותהיה נספרת. ירצה בו כי התנועה מקרה במתנועע שהוא הגלגל והזמן מקרה נמשך לתנועה והוא ספירת הקודם והמתאחר אשר בתנועה כי כשתתנועע השמש בגלגלו שיעור מה נספור אותה התנועה ונאמר כבר עברו ב' שעות או ג' מן היום ועדין יש לו להתנועע שיעור מה ואותו השיעור נשערהו בזמן מתאחר שנאמר עדין יש מן הזמן או מן היום חמש שעות או ו' תראה בזה שהיא ספירת הקודם והמתאחר אשר בתנועה:

כי מסגולות שני המצטרפים ההתהפך בשווי. רוצה בו זה המשל והוא כעבד ואדון מצד שהוא עבד מחוייב שיש לו אדון ומצד שהוא אדון מחוייב שיש לו עבר ואין לאחד קדימה על חברו מצד ההצטרפות, והשם יתברך אין הצטרפות בינו ובין זולתו כי הוא מחוייב מציאות וכל מה שזולתו אפשר ואין הצטרפות בין המחוייב ובין האפשר:

מפני שלא יחייב רבוי הקדמון. אמר הר"ם מפני שלא יחייב רבוי הקדמון. זאת המלה עיינתי בה והפכתי בענינה ולא יכולתי לישבה על אופן שלמות התקנה באיזה פירוש שיעשה בה בדרך שלא יקשה בה דבר ואין מלה בספר המורה שלא מיושבת על הסדר הטוב מבלתי שנוכל לעשות תלונה במלה ההיא מצדה, והייתי סבור בתחלת העיון כי יהיה זה פירושו והוא שזה המין מן התארים לא יחייב רבוי בקדמות שהוא הבורא יתברך ולא יזכר בכאן קדמון מצד יחסו אל הזמן, וראיתי במורה רבי יהודה חריזי שאמר כי זה התואר לא יחייב רבוי הקדמות והיה הנראה לי שזה מסכים לפירושי ואם כן הקושיא הוא עליו בזה הצד כי איך אמר הקדמות היה ראוי לחיות בקדמות. ועוד קושיא אחרת הקדמות מאן דכר שמה היה ראוי לומר שלא יחייב רבוי בבורא ית' *), ויש מפרשים שאמרו שהוא הפוך והוא כאלו אמר שהקדמות לא יחייב רבוי, ואין זה דרך הלשון להשיב הנשוא אל הנושא שכבר התבאר בספר המליצה כי כמו שנאמר האדם ימצא צדיק אם הומר הסדר ואמר צדיק ימצא האדם לא נחוש לזה ובלבד שישאר הנושא נושא והנשוא נשוא, ולפי הענין יראה שהקדמון הוא הנשוא וללשון חריזי היה ראוי שיאמר כי זה התואר שהוא יחסו אל הזמן לא יחייב רבוי בבורא בשנאמר בו שהוא קדמון, וכן רבי שמואל תבון היה ראוי שיאמר מפני שלא יחייב רבוי בבורא יתברך באמרנו שהוא קדמון, כי האמת שהרב מורה צדק מצד מה שעשה משל המיוחס אל הזמן הזכיר הנמשל והוא הקדמות והנמשלים מהמשלים האחרים הזכיר בכלל ובסתם והוא אמרו שלא יחייב שנוי בעצמו ית' בהשתנות המוחשים אמנם זאת המלה והוא הקדמון לא נתישבה בסדר ראוי בדרך שלא יבא בה ספק:

והחלק החמישי כו' וזה המין מן התארים רחוק מעצם המיוחס. פי' ותוכל לתאר בהם הבורא יתברך, משל זה שתאמר שהוא ברא העולם וברא הגלגלים והשכלים והארץ או פועל עושה כאמרו מי פעל ועשה קורא הדורות מראש ואמר כל פעל ה' למענהו ואמר בדבר ה' שמים נעשו, שאלו הפעולות ייוחסו אליו לא מצד תכונות כמו שאמר במשלו: