אמר הרב מורה צדק:

והמניע ההוא חייבהו להניע עצה על דרך משל. ואמרו קצת המפרשים כי עצה על דרך משל הרצון בה העץ שלה וזה דבר פלא עץ מאן דכר שמיה כי העץ לא נזכר כאן רק המקל שני פעמים לפי זה הצורך ועוד שאמרו והוא שיביא בהכות המקל הוא עד נאמן כאמרו להניע עצה הוא ענין זולת המקל ועוד איזה יחס יש לעץ עם האבן או עם היד שנקראהו עץ שלה איננו מחובר עם האבן או עם היד חבור עצמי ולא חבור מקרי שיתכן לומר העץ שלה ועוד החכם הפילוסוף מעתיק נכבד מאד ומדקדק בלשונו ולא יאמר דבר שהוא מותר ולא מה שאין צורך לו ודי לו באמרו להניע האבן בהכות המקל לה מצורף לפרש עצה במקום הזה עץ שלה זר הוא מאד. ועוד איך אמר על דרך משל הוא על דרך האמת שהיד הוא המניע לעץ והעץ הוא המניע לאבן. ובאמת מלת עצה במשמעה כמו עוצו עצה ואמרו שהוא חייבהו להניע עצה על דרך משל כאלו אמר שהחום הטבעי אשר הוא המתנועע הראשון בזאת התנועה בהתנועעו מן הצורה המניעה אשר היא הנפש והיא התעוררה להניעו מצד הנכסף. והוא סתימת החור יחשב כאלו הוא מצווה ממנה בעשיית העצה והמחשבה בהניע הכח אשר בעצבים בתנועה על דרך הנזכרת עד שישלם המבוקש והענין הנרצה. ומה שאמר הרב מורה צדק ואליה ישתלשל כל מניע ומכין בעולם התחתון, כבר ביאר הרב זה בפרק ע"ב מראשון, אמר כשיתנועע זה הגשם החמישי בסבוב תתחדש ביסודות תנועה הכרחית וכו' עורה לקראת אותו הפרק וראה מה שאמר בו:

יהיה א"כ מציאות אחד בפני עצמו על העדר החיוב. אמר אריסט"ו במאמר הל' במה שאחר הטבע הנח כבר מצא מה שיניע שלא יתנועע, ומפני שכבר מצא מתנועע שלא יניע וג"כ מניע ומתנועע הנה כבר ימצא דבר מניע ושלא יתנועע, וביאור זה כאשר נמצא הקצה האחרון פשוט והוא היותו מתנועע לבד הנה יחוייב שימצא הקצה המקבילו פשוט, ולפי שכל מורכב משני מקבילים ימצא אחד מהם נפרד מחבירו יחוייב שימצא האחד נפרד גם כן:

וזה מבואר באמצעות בהנעת כולם. רוצה בזה שהוא כאלו תאמר הגלגלים כלם מורכבים ממניע והוא הנפש אשר בה מתנועע והוא הגלגל והגלגל היומי והמקיף בכלם מורכב ממניע וממתנועע והוא הנפש אשר בו יחוייב א"כ שימצא מניע לא שיתנועע כלל לא בעצם ולא במקרה והוא התחלה הראשונה המניעה לגלגל, ואמרו ויתנועע מזולתם בעת שיניעו הרצון בזה שאותם המניעים אשר הם כמתנועעים יתנועעו מזולתם במקרה ואי אפשר מבלתי שינוחו אלא שממשיך להם התנועה המניע הנצחי אשר לא ישתנה. והפירוש האמתי באמרו באמצעות הנעת כלם שכל גלגל וגלגל מתנועע מזולתו עד הגלגל המקיף והוא המניע את כלם בתנועתו והוא המתנועע הראשון מפאת עצמו ואין גשם אחר חוצה לו יניעהו ויצטרך אל מניע מחוץ יניעהו לא גוף ולא כח בגוף ולא יתנועע לא בעצם ולא במקרה והוא השם יתברך:

והאפשר במין אי אפשר בהכרח מבלתי היותו. הרצון בזה שאם לא יצא האפשרות לפועל בעת מן העתים באחד מאישי המין לא יהיה אפשר אבל נמנע ואין זה דומה אל האפשרות והכח אשר באיש אחד לעשות פעולות מה או ללמוד חכמה מן החכמות כי הכח אשר בו הנה יתכן שלא יצא לפועל ולא יהיה בזה בטל טבע האפשר כי יתכן שיצא לפועל באיש אחד. במה שאמר הר"ם מורינו שאם היה כל נמצא פועל תחת ההויה וההפסד יהיו כל אחת מן הנמצאות אפשר ההפסד, יש לי ספק גדול לקוצר שכלי ומעוט הבנתי כי מי יוכל לבא לתכלית עומק אדוננו. וזה שהוא מבואר לפי דעת אריסט"ו שכל מה שהוא נופל תחת ההויה וההפסד הוא מחוייב ההפסד שכבר ביאר בפנים רבים שכל הווה נפסד וכל נפסד הווה והרב מודה לו וזה לא יזיק לאמונתנו שאנחנו נאמר בשמים שהם נבראים לא הווים ויכול השם להעמידם לנצח אם ירצה, אמר הרב מורינו והאפשר במין אי אפשר בהכרח בלתי היותו וראוי שיפסדו הנמצאות כלם. יש לאומרו שיאמר ומה הסבה המונעת שלא יתקיימו שני חלקי האפשר במין באישים מתחלפים וקצתם יפסדו וקצתם לא יפסדו כי כן טבע האפשר שאדם על דרך משל אפשר שיחלה קודם שימות ואפשר שלא יחלה ושני האפשריים מתקיימים כמו שמתים בלא חולי כמתי מלחמה הרוגי מלכות וטובעים בים ומיתה פתאומית וכן האדם אפשר שיהיה חכם ואפשר שלא יהיה או גבור או חלש או עני או עשיר והכל מתקיים באישים מתחלפים א"כ איך ראוי שיפסדו הנמצאות כלם אם ההפסד אפשרי והנה החוש יעיד בכל אישי המין ב"ח שההפסד אינו מכת האפשר אבל הוא מחוייב שהרכבתם הם סבת הפסדם. ולא יכולתי להבין עומק אדוננו למה קראו אפשר:

כי כל גשם אמנם הוא אחד מפני ענין נוסף בו על היותו גשם, פירוש שהמתדמים מצד שכלם שווים בצורת הגשמיות שהם הג' רחקים והם מתחלפים זה מזה שהגשם האחד אינו דומה לגשם האחר אם כן הוא בעל שני ענינים בהכרח: