Darkhei Moshe, Choshen Mishpat
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ובת"ה סימן ש"פ כתב דדוקא שנתן לו למחצית שכר שאין מתעסק אלא א' מהן אבל אם שניהם מתעסקים וכל א' מהן יתן לחבירו יכולין להקנות זה לזה וכ"ה בהגהות דב"ב דף ר"מ ע"ד דמהני תנאה אפילו בדבר שיש בו אסמכתא ודבר שלב"ל וע"ש וע"ל סימן קפ"ב האומר לא' שיקנה סחורה ויהיה שותף עמו אם יוכל לחזור ועיין בהגהת מרדכי דכתובות דף תק"ן ע"ב וסוף ב"ב דף ס"א ע"ב טופס שטר שותפות על תנאי כתב המרדכי פרק החובל שמעון היה חייב לראובן בהלוואה ואח"כ אמר ראובן לשמעון יהא מעותי אצלך למחצית שכר ובכך נתעסק בהן שמעון ונאנסו חייב באונסא כבתחילה וע"ל סימן קפ"ב מי שאומר שיקח סחורה ומשתתף עמו ואח"כ רוצה לחזור בו ועיין מדינים אלו לקמן סימן קפ"ג:
ואני תמה על ב"י כי למה לא שם זה חלק בקרן שהרי שליש הריוח מן החוב מיד זכה בו והוי קרן שלו ומ"מ נראה דאם לא קנה אח"כ הסחורה ביחד בתורת שותפין אלא זה סייע לבע"ה ודאי אין לו חלק בריוח הסחורה אלא משלם לו כפי מה שמסייעו לו אבל אם קנה הסחורה ביחד לצורך שניהן ודאי הוה כן כב' שהטילו לכיס דהרי גם כאן יש לכל אחד קרן באותן ז' זהובים שקנו הסחורה (עכ"ל) [עכ"פ] כתב דרשב"א בתשובה סי' אלף י"ד ששאלתם מי ששכר חבירו לישא וליתן בשלו והתנה שכל מציאות יהא לשוכר והיה בהן שטרות פרועין ונתפשר עם ב"ח מאותן שטרות הפרועין אי הוה מה שקיבל כמציאה או לא והשיב נראה דמה שקיבל מחמת הפרעון הוי כמציאה דשטר פרוע אין שוה אלא הנייר בלבד ולכן כתב ריצב"א דמחזיר שטר פרוע של חבירו לעכו"ם פטור ואפילו גרמא בנזקין לא הוי ומותר לכתחילה דהוי כמו שמחזר אחר המציאה ובא חבירו ומנעו מליטלה אלא שבנדון זה שנתן לו העכו"ם לשם בעל השטר אפשר דהוי כמגביה מציאה לחבירו ועדיף זה מיניה וריוח שיהיה באותו עסק יהיה שלו וע"ש:
כתוב בהגהות אלפס פרק חזקת דף רמ"ט ע"ב הא דנעשין שומרי שכר זה לזה היינו דהתנו מתחלה לכך אבל אם היה אחד שומר שותפים מנדבת לבו ולא התנה עם חבירו שישמור למהר אז אינו נעשה ש"ש זה לזה דאדרבא הוי עושה לו שט"ח עכ"ל:
כתב מהרא"י בפסקיו סימן קכ"ה על ראובן ושמעון שהיה להם חוב אצל עכו"ם ועלה עליו ריבית וזקף עם הקרן ונתן ראובן לשמעון י' זהובים על החוב ואח"כ צוה המלך שלא ליתן שום רבית ופסק דאם א"ל כשנתן לו על עיקר קרן אני נותן לך הפסיד שמעון הכל אבל אם לא א"ל שנותן לו על עיקר הקרן אלא א"ל על הקרן הואיל ונזקף הרבית הו"ל קרן שיכול שמעון למימר מה שקבלתי על הרבית הנזקף קבלתיו ועדיין הקרן קיימת עכ"ל וע"ש כתוב בתשובות מהרי"ק סימן ק' באחד שקיבל מעות מן העכו"ם וטעה וקבל פחות ממה שהיה לו לקבל חייב לשלם לחבירו אבל אם אמר לעצמי אני מציל לא הוה שלוחו של חבירו ופטור וע"ש:
כתב נ"י פרק מי שמת דף רכ"ו ע"א דסתם אחים שותפין הם עד ג' דורות וכ"ה שם בהגהת מרדכי ד' ר"ס ע"ד עוד כתב שם נ"י בשם הריטב"א דאם יש לכל א' מן האחים אומנות מה שהרויחו לאמצע אבל אם לא' אומנות ולאחרים אין להם הוי שלו לבד דומיא דמציאה עכ"ל:
ומבואר בדברי הרא"ש דהיינו שנתנו לו בתחילה למחצית שכר אבל אם נתנו לו בתחילה בתורת שכל ריוח יהיה למשלח גם כששינה כל הריוח למשלח וכל ההפסד לשליח וע"ל סימן קפ"ג:
ועיין בהגהת מרדכי דכתובות ד' תק"ג מדינים אלו:
תשובה זו בכלל פ"ט סימן י' וכתב שם דרואין בש"ח אם נתן לו בתורת עיסקא או לא דאם אין מפורש בו עיסקא אין ראובן יכול ליטול כלום מן הריוח כי ריבית הוא עכ"ל כתב המרדכי פרק מי שהיה נשוי ע"ד על ראובן ושמעון שהלוו על סוס ואח"כ בא שמעון ברשות ראובן ושיתף לוי עמהן ומת הסוס וראובן אומר לא שתפתי עם לוי ואין לו עלי כלום לאו כל כמיניה דראובן אלא שמעון שליחותו קעביד הואיל והוי במתא בתשובת הרא"ש כלל ק"ז סימן ו' ראובן ושמעון שקבלו עליהן בתורת עיסקא למחצית שכר חובות שהיה לשמעון על עכו"ם ועכשיו החובות מופסדים וראובן הודה שקבלן רק שטוען ראובן שנתן לשמעון חלקו מה שקיבל מן החובות אף ע"ג דאין להאמינו בזה וחייב לשלם לשמעון מ"מ א"צ לשלם לו רק כפי מה שהיה בשעה שקיבלו עליהם בעיסקא וע"ש בהג"מ פ"י מהל' מכירה בשם מוהר"ם והביאו מהרי"ו סימן ל"ט בתשובותיו על ראובן ושמעון שהיה להם חוב ביחד בשותפות אצל עכו"ם והעכו"ם טוען שראובן חייב לו וראובן טוען שאינו אמת ורוצה לישבע לו והעכו"ם אינו רוצה לקבל שבועתו ופסק דההפסד על שניהם בשוה דסתם עכו"ם אנסים הם ובודאי טוען על ראובן שלא כדין ואפילו שבועה א"צ לישבע ראובן עכ"ל וע"ש ול"נ דאפילו בישראל כה"ג אינו חייב ראובן אלא שבועה שאינו חייב לו כלום והלוה ישבע שחייב לו ואינו משלם והשותפין מפסידין:
ובמרדכי פרק הבית והעלייה וכן יש לפסוק בשותפות שיש להם ש"ח א' ביחד ורצה הא' שהשט"ח בידו להתרחק ממקומו להוליך הש"ח עמו חבירו יכול לעכב עליו מפני חלקו שאין רוצה להרחיק שט"ח ממקום קרוב שהוחזק בו עתה עכ"ל:
וע"ל ריש סימן זה כתבתי בשם המרדכי דלא מצי חזר ביה וכ"כ המרדכי פרק מי שהיה נשוי וא"כ ע"כ צריכין לחלק דהמקבל עיסקא יכול לחזור דהוי כפועל אבל ב' שותפים כל אחד נותן לחבירו הוי כנותן עיסקא דלא מצי הדר ביה וכדברי הרמב"ם וכן מוכח מדברי הטור דהרי כאן כתב דברי הרמב"ם לענין ב' שותפין בלא מחלוקת ולקמן בסימן זה כתב ההוא דמקבל עיסקא יכול לחזור ג"כ בלא מחלוקת ואם כן לפי דברי ב"י יהיה דברי הטור סתרי זה את זה אלא ע"כ צריכין לחלק בין עיסקא לשותפות כן נ"ל וע"ל בסימן זה כתב רבינו בעל הטור מחלוקת בזה וכתב המרדכי פרק מי שהיה נשוי דאם שינה השותף בתנאי יכול לסלקו קודם הזמן ואם שינה ישלם מה ששינה:
ועיין בנ"י פרק המפקיד:
ולא ידענא מה קאמר דהתם הפחת בא מכח השינוי ולכן כל הפחת עליו אבל בכאן מיירי שנפסדו הנכסים מחמת עצמן ולא מחמת החלוקה א"כ בודאי אין עליו לקבל כל הפחת אלא מכח שחבירו יוכל לומר אני לא אערער על החלוקה ולכן כתב הטור דלא נהירא כו' אבל שיקבל הפחת מכח שינוי שחלק בלא דעת חבירו זה לא עלה על דעת שההפסד לא בא מהחלוקה כן נ"ל:
ועיין בי"ד סימן קע"ז כתבתי כל דין קבלת עיסקא ואם מת המקבל אינו צריך להניחו ביד בניו ועיין בזה בתשובת הרשב"א סימן אלף קע"ז כתב ב"י בשם הרשב"ץ שותף שחלה או נאנס ולא נתעסק בשותפות אין מן הדין שהאחד ירויח ויתן אפילו קנו ממנו בשעת השיתוף אבל אם היה בעיר אחרת בשליחות השותפות ונתעכב באונס יש לו חלק עמהם ואם יש מנהג בזה בין השותפין יעשו כמנהג שותפין עכ"ל:
ובתשובות הרא"ש כלל פ"ח סימן ו' על ג' שותפים שקבלו ביחד מס הקהל כל אחד שליש בעיר שלו וקבלו עליהם למחצה שכר והפסד וב' מהם גבו חלקם והשלישי לא גבה ותובע מהאחרים חלקן להפסד והם טוענים שעדיין יש לגבות והוא משיב שיקיימו מיד תנאם ואם יש לגבות יגבו הן ופסק דהדין עמו וצריכין לקיים תנאן ואם יש מה לגבות יגבו וע"ש ועיין בתשובת הרא"ש כלל ס"ו סימן זה מדין שבין ב' שותפין ועיין בתשובת הריב"ש סימן תכ"ו על שותפין שקבלו עליהן ליתן לאחד מהן כל היזקות שיגיע לו מן היין שקנה ואח"כ הכריח המלך שכל מי שאינו קבוע מן העיר יצא מן העיר והגיע לו מזה הפסד אם חייבים ע"ש: