וכן הוא בהר"ן פרק האומר בקידושין דף תרמ"ז ע"א דאם קנאו במעות של משלח מוציאין ממנו בע"ב וכן פסק שם המרדכי דף תרס"ב ע"א וכ"כ המ"מ פ"ז מה' מכירה בשם הרמב"ן והרשב"א ונראה שם מדברי המ"מ דאם יש לשליח עדים ששלח בהן יד וקנה לעצמו או שאמר לפניהם שחוזר משליחותו וקונה באותן מעות נאמן הא בסתמא אינו נאמן וכן פסק המרדכי פרק הגוזל קמא אבל ר' ירוחם נכ"ז ח"א כתב ואם אמר לפני עדים לצורך עצמי אני קונה נעשה גזלן על המעות והוא שלו ודוקא כששינה דקנינהו בשינוי דאם לא שינה לא מהני תנאה אלא בפני ב"ד עכ"ל וב"י כתב סי' קע"ז תשובת הרשב"א כדעת המ"מ אלא שכתב שמדברי הרי"ף לא נראה כן וכתב הרשב"א עוד דאם שלח ידו במקצת ובנשאר קנה סתם הוא לבעל המעות ואפילו באותו מקצת עצמו ששולח בו יד אם החזירו וקנה בו אח"כ סתם הריוח לבעל המעות ועיין בזה במרדכי פרק הגוזל קמא דף מ"ח ע"א וסוף פרק המפקיד שהאריכו בזה ועיין שם:

ועיין בתשובות הרשב"א סימן אלף כ"ז:

וע"ל בהל' שומרין בדין המפקיד מעות אצל חבירו:

אבל הרמב"ן כתב בתשובה שדעת רש"י הוא נכון וכ"כ רב האי:

ונראה דבכה"ג אף הר"י והרא"ש מודה דהרי עסקו תרווייהו עם הסחורה כמשמעות עכ"ל: