וע"ל סי' ל"ט:

אבל הגהות מרדכי דא"נ ד' קס"ה ע"ב כ' דכל דבר דאמרינן בי' פטומי מילי בעלמא אע"ג דאתני כתנאי כפול לא מהני ע"ש כ' המרדכי סוף השוכר את הפועלים בשם מוהר"מ כל תנאי שבממון שהתנה עליו מתחלה בשעת מעשה התנאי קיים בלא קנין ומשתעבד ולא אמרינן אסמכתא לא קניא דשאני הכא דבתחלת המעשה על זה סמך והימנהו בזה ובההיא הנאה גמר ומשתעבד וכל תנאי ממון בזה קיים היכא דלא גזים וע"ש. ועיין בספר א"ע וע"ש בסי' ל"ה פירשתי שם כל דיני תנאי וגם שם סימן קמ"ד מדיני תנאי וכן יתבאר לקמן סימן   רמ"א ועיין בתשובת הרא"ש כלל מ"ב סימן ג' ובתשובת הריב"ש סי' קע"ה:

כתב הר"ן פרק מי שאחזו דף תק"צ ע"ב האומר לחבירו הרי אני נותן לך כך וכך על מנת שתעשה לי דבר פלוני על המקבל להביא ראיה שקיים תנאו אבל אמר ע"מ שלא תעשה דבר פלוני על הנותן להביא ראיה שביטל התנאי עכ"ל ועיין בא"ה סימן קמ"ד:

כתב הריב"ש בתשובה סימן ק"ה מי שהתנה עם חבירו בדבר ואחר כך עשה עמו שטר סתם ודאי על התנאי הראשון עשאו וע"ש. מצאתי כתוב בהגהות אלפס פ' אלמנה נזונית דף תקנ"ז ע"א בשם ר"י א"ז הא דאמרינן דברים שבלב אינן דברים דוקא במכר אבל במתנה אי אמרינן דעתיה דלהכי לא נתן מתנתו בטילה. ובתשובת הרא"ש כלל ק"ב סימן ו' דבדברים שהיה למוכר להתנות דברים שבלב הקונה הוי דברים וע"ש. וכתב עוד בתשובה כלל פ"ה דיש מקומות דאפילו גילוי דעת לא בעי כגון היכא דאיכא אומדנא דמוכח וכ"כ התוספות [כתובות צ"ז]:

כתב הרא"ש בתשובה כלל י"ב ראובן שמסר שטר שהיה לו על עכו"ם לשמעון לגבותו ושמעון גבאו מיד וא"ל לראובן שצריך ליתן זמן לעכו"ם ב' חדשים ואם רוצה יתן לו שטר אחר משלו על הזמן ההוא וכשנודע הדבר רצה ראובן לחזור ופסק הרא"ש מאחר שנתן לו השטר בכתיבה ומסירה בדרך קנין שטרות בלא תנאי לא יכול ראובן לחזור וב"י סי' ס"ו תמה עליו מאחר שידוע שהטעה לראובן אמאי לא יוכל לחזור ול"נ דברי הרא"ש אם לא שיש שם אומדנא דמוכח שבלא הטעהו שמעון לא היה ראובן מחליף:

במרדכי פרק שור שנגח ד' וה' ובהגהות מפרק ז"ב ע"ג דאסמכתא קניא מדאורייתא דהא ערב משתעבד אע"ג דהוי אסמכתא אמנם בסוף השוכר את הפועלים כתב דערב אין בו משום אסמכתא וכ"כ נ"י בשם הרמב"ן דליכא אסמכתא גמורה בערב:

כתב המרדכי ריש איזהו נשך ע"ד באחד שהקנה לחבירו והיה אסמכתא בדבר ופסק מוהר"ם דיוכל לחזור ואף אם כבר נתן צריך להחזיר לו דהנתינה בטעות היא דלא ידע דאסמכתא לא קניא או משום כיסופא נתן לו וצריך להחזיר וע"ש שהאריך בדיני אסמכתא ובדברי המרדכי באיזהו נשך דף צ"ו ע"א דמחילה בטעות לא הוי מחילה אמנם בתשובות הרא"ש סי' א' כלל ע"ב ובתשובות ריב"ש סי' של"ה כתב דאם נתן לו הדבר קנה ולא אמרי' בזה מחילה בטעות והא דאמרינן דצריך להחזיר לו הפירות שאכל היינו דוקא בהלואה ומשום רבית צריך להחזיר אבל לא מטעם אסמכתא ולכן במכירה א"צ להחזיר וע"ש בתשובות ריב"ש ובתשובות הרא"ש והגהות מרדכי פרק איזהו נשך דף קמ"ח ע"ג:

ועיין בנ"י פרק הזהב ובר"ן פרק כל שעה ובהגהות מרדכי פרק א"נ:

כתב בתשובת הרא"ש כלל (ט"ו סי' מ') [ס"ו סי' ח] מי שהרויח מחבירו אלף זהובים בשחוק ואח"כ הקנה לו בקנין (חליפין) שחייב לו אלף זהובים ואח"כ אינו רוצה לשלם כי אמר שהוא אסמכתא והמעות באו משחוק אם ניכר שהקנין בא משחוק יש לפטרו:

וכתב המרדכי פרק ז"ב דף רפ"א ע"א דאפי' אם מסר לו משכון קודם שהתחילו לשחוק אפ"ה לא קנה דמעות אין כאן משכון אין כאן אבל אם המעות בעין מותר לשחוק ולא היו אסמכתא ודלא כהגהות מרדכי פ' ז"ב ע"ג דמחמיר ואוסר לשחוק בקוביא ופסק דאפי' אם המעות בעין והרויח מוציאין אותו בדיינים וע"ש שהאריך בזה וכתב עוד שם דכל שחוק דין א' להם אפי' לשחוק באגוזים וכ"כ התוס' דכשמעות בעין לא הוי אסמכתא משום דהדף שהמעות עליו קונה לשניהם:

וצ"ע דלפי גירסת הספרים שבידינו שכתוב בהן וכ"כ א"א הרא"ש ז"ל שאם קנו ממנו בבית דין חשוב או מעכשיו קונה עכ"ל הספרים נראה בהדיא דדעת רבינו בעל הטור שזהו דעת הרמב"ם והרא"ש דאחד מהן מבטל דין אסמכתא ולפי גירסא זו מיושבים דברי הרמב"ם וקשים דברי הרא"ש דהרי בפרק א"נ כתב דמעכשיו לחוד לא מהני וצ"ע:

ולא ידעתי מי הכריחו לפרש דברי הרא"ש שסובר כדעת הרי"ף שמעכשיו לא מהני בשאר אסמכתא כי הרא"ש לא דיבר כלל מדין מעכשיו רק מדין אם קנה בב"ד חשוב ועל זה כ' דברי הרי"ף שכתב לא מהני רק במתפיס זכוותיה ולא בשאר אסמכתא ועל זה כ' התוס' פסקו כו' אבל אי אמר מעכשיו יכול להיות דמהני אף לדעת הרי"ף ולפי דברי הרא"ש וכדעת שאר המפרשים דעת הרי"ף דמעכשיו מהני בין דמתפיס זכוותא או בשאר אסמכתות וקנין בב"ד חשוב מהני דוקא במתפיס זכוותא אבל לא באסמכתא אחרת וכבר כתב הרא"ש דהתוס' חולקים וכב"י עוד דדעת הרמב"ם כדעת התוס' דבכל אסמכתא קנין בב"ד חשוב מהני והאריך בזה להוכיח דעת הרמב"ם זהו נ"ל להעלות מדברי הפוסקים ומדברי ב"י מדינים אלו אע"פ שהוא האריך בהן הרבה מאוד ובאמת שמקצת דבריו שם סתומים ומעורבבים ומגומגמים קצת והרוצה יעיין שם ובתשוב' הרא"ש כלל ע"ב סי' ח' שהאריך בדעת הרי"ף וכתב בהדיא דדעתו דמעכשיו לחוד מהני וע"ש כיצד דעת הרא"ש לפסוק הלכה למעשה ועיין בתשו' הרשב"א סי' תתקנ"ז:

ועיין בתשובת ריב"ש סי' של"ה ושמ"א ושפ"ז ובתשו' מיי' ס"ס קנין סי' ג':

ועיין במרדכי פ' א"נ:

ועיין בתשו' הריב"ש סי' קע"ה:

ועיין בי"ד סי' רפ"ח כתב אם הקדים דבר באסמכתא א"צ לקיים נדרו ועוד ע"ש אם שנים העמידו קנסות זה לזה לצדקה ומחלו אח"כ זה לזה אם הכח בידם למחול וע"ש וכתב מוהר"ם פדווה בתשובה סי' נ' אסמכתא עם שבועה קניא וכתב הא דכותבים בשטרות שקיבל קנין ושבועות בח"ח וש"ד יש לספק בהן אי מיקרי שבועה הואיל ואינו רק תיקון סופרים ובתשובת ריב"ש סי' שפ"ו כתב דאם לא כתב רק למטה בשטר לא מיקרי שבועה עכ"ל וקצת נראה דמיקרי שבועה כמו שכתבתי לעיל סימן זה מתשובות מוהר"ם לענין קנין ב"ד חשוב וע"ל סי' ע"ג מזה וכ"כ הריב"ש לענין נדר וכתב דבריו בי"ד סי' רפ"ח ובתשובות בר ששת סי' של"ה כתב דאסמכתא בשבועה אע"ג דלא קניא מ"מ צריך לקיים שבועתו ונ"מ דאם מת יורשיו פטורים וכן אם כבר עבר שבועתו שוב פטור מכח קנין וכ"כ שם סי' שמ"א ושפ"ז ועיין מדין אסמכתא בשבועה במרדכי פרק שור שנגח ד' וה' שכתב דאסמכתא בשבועה או בת"כ מהני וכ"פ הג"מ פי"א מה' מכירה וכתבו דה"ה דברי ש"מ מועיל אפי' באסמכתא וע"ש ובתשובת ריב"ש סי' של"ה דאפילו למ"ד אסמכתא אפי' בשבועה מ"מ אם היה שבועה מעכשיו קונה לכ"ע וע"ש:

כתב הרשב"א בתשובה סימן תתק"ע על ראובן שכתב בשטר לזון שמעון ואשתו ה' שנים וזנן ב' שנים ואח"כ מתה אשת שמעון פשיטא שפטור מלשלם לשמעון מזונות אשתו אלא אפי' אם פסק עליו סך מעות לצורך מזונותיהן ואם רצו הם היו יכולין להוציא אותו סך ביום אחד ואפי' לא קצב זמן לפרעון אותו החוב אלא שחייב עצמו בסך ליתן להם לצורך מזונותיהן אפ"ה פטור מלשלם לשמעון חלק אשתו דמאחר שמתחייב החוב לשניהם כל אחד זכה במחצית החוב והו"ל ראוי לאשתו ואין אדם יורש את אשתו בראוי ע"ש: