עיין בתשובת מהרי"ק שורש כ"ב שהאריך שם בדין שטר מברחת איזה קונה המקבל ואיזה אינו קונה ושם אם העדים החתומים נאמנים לומר שהשטר הוא שטר הברחת ואם עד אחד מעיד על זה צריך המקבל לישבע נגדו וע"ש ובתשובת הרשב"א סימן אלף ע"ו מדין שטר מברחתא ועיין בתשובת מיי' שבסוף ספר קנין סימן כ"ה שהאריך בדין שטר מברחתא:

כתב הרא"ש בתשובה כלל פ"ד סימן א' על מי שכתב לאחד שיהא מושל בכל אשר לו דלאו לשון מתנה [הוא] אלא לשון אפוטרופסות:

ועיין בדינים אלו בא"ע סימן ק"ז וע"ל סימן רס"ד מי שעשה לחבירו טובה אי יכול לתבוע ממנו אח"כ שכר או אמרינן דבמתנה עשה לו:

בת"ה סימן שי"ז ראובן שאכל עם חמיו ב' שנים יותר על קצבתו שהיה לו לאכול עמו ואח"כ תבעו חמיו לשלם לו חייב לשלם לו וכ"פ מהרי"ח בשם הר"ר אפרים האומר לחבירו אכול עמי ואכל עמו חייב לשלם לו מיהו אינו חייב לשלם לו אלא מה שאכל הוא עצמו אבל לא מה שאכלה אשתו מיהו אם חמיו של ראובן הוא איש אמוד בנכסים ואומדנא הוא דאילו לא היה לו מריבה עם חתנו שלא היה תובע ממנו המזונות אלא שהמריבה שהיתה ביניהם גרמה התביעה פטור ראובן דמאחר שמחל לו בפעם הראשון שוב לא יכול לתבוע וע"ש ובמ"מ סוף פרק י"ג דאישות מדין המפרנס חבירו אי הוי מתנה ועיין בי"ד סי' רנ"ג מדינים אלו:

ועיין בי"ד סימן רי"ח דכל מה שכלל בלשון מתנה בכלל המתנה ולא אזלינן בזה בתר אומדנות אא"כ הוא אומדנא דמוכח: