Darkhei Moshe, Choshen Mishpat
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
וכתב המרדכי פרק י"נ דף רנ"ד ע"א על אחד שנתן ביתו לבנו והתנה שאחריו יהיה לבנותיו ופסק מוהר"ם דמאחר שהראשון הוא יורש אין לה הפסק ובניו יורשים כחו ואפילו אלמנתו גובה כתובתה מבית זה ואין לבנות כלום וע"ל בסימן זה הביא רבינו תשוב' מהר"ם וכתב דיש חולקים עליהם וע"ש ולקמן סימן רנ"ג מדין זה וכתב הרשב"א סימן אלף ל"א דכל זה לא מיירי אלא בשכ"מ אבל בבריא שנתן נכסיו ליורשיו ואמר אחריך לפ' קנו האחרים וכ"ה בתשובת הרמב"ן סימן מ"ה וכ"כ ב"י בשם הר"ן וכתב עוד בשמו שאם פירש ואמר לא משום ירושה אני נותן שאין לה הפסק אלא במתנה יש לה הפסק וכל זה כתב הרמב"ם פי"ב מה"ז והמ"מ האריך שם בזה ועיין בנ"י בפרק י"נ דף רט"ו ע"א:
כתב בתשובת ריב"ש סימן נ"ב אם נעשה הצוואה במקום שנהגו לדון בערכאות של עכו"ם והלך אחד מהן עם הצוואה למקום אחר לדונו בדין ישראל אין דנין שם שלא יהא הפסד לירושה עכ"ל וע"ש:
ועיין בדברי השגות הראב"ד והמ"מ פי"ג מה"ז נתן טעם לדברי הרמב"ם וע"ש:
וכן המרדכי פרק י"נ דף רנ"ד ע"א הביא דברי מוהר"ם בלא מחלוקת אמנם ה"ה פי"ב מה"ז ונ"י פי"נ דף רי"ט ע"ב כתבו שדברי הרמב"ם עיקר ושכן הסכימו הריטב"א ושאר אחרונים וכ"כ ב"י בשם הר"ן והרשב"א:
דס"ל דאחריך אינו כמעכשיו אבל אם אמר בהדיא מהיום או מעכשיו קנה וכבר נתבאר דיש חולקים בזה וס"ל דגם במעכשיו לא קנה שני ועיין בתשובת מיימוני ס"ס משפטים סימן ס"ט הכותב נכסיו לבנו דלא למיהדר ביה ואח"כ כתב לו שיוכל לעשות בהן רצונו כל ימי חייו אם יוכל למכרן או ליתנן לאחרים שזהו רצונו וע"ש:
ויגעתי ודקדקתי ולא מצאתי שם ולקמן סימן זה נראה מדברי רבינו שאין כוונתו אלא ליורשים שהיו לו בשעת המתנה וכ"כ לקמן דאם אמר אחריך ליורשי והיתה לו בת כו' עד אבל אם אין לה זרע אין שאר יורשים כו' עומדים במקומה עכ"ל ונ"ל הטעם משום דהואיל ובשעת המתנה לא הו"ל לשאר יורשים לירש ודאי לא כיון רק על הבת או. זרעה דהוי יורשים בשעת מתנה כנ"ל דעת רבינו ולא כב"י שתמה על רבינו וכתב יש לתמוה למה לא יירשו שאר יורשיו דהא אמר ואחריך ליורשי והרי אלו הם יורשי וצ"ע עכ"ל ומה שנ"ל כתבתי ועיין במרדכי בהגהות דף רס"א שהאריך בדין נכסי לך ואחריך לפלוני: .
דלא עדיפי הבן והאשה מראובן עצמו דאם יצא מן הבית זכו בו העניים ובאופן זה נתנו לו אבל אם נתנו לראובן סתמא ואחריו להקדש סתמא גם יורשיו היו זוכין בו סתמא כן נ"ל ודלא כב"י שכתב דלא ידע טעם הדבר והניחו בצ"ע ועיין בזה בתשובת ריב"ש סימן קס"ז וקס"ח שהאריך בהרבה חילוקים בדין זה:
ובנ"י פרק מ"ש דף רכ"ט ע"ב דלא קנה ואפילו אמר מקרקעי ומטלטלי אפ"ה אין עבדים בכלל עד דאמר נכסי כ"כ הריטב"א והרמ"ה:
אבל בנ"י פרק מ"ש דף רכ"ט ע"ב משמע קצת דאפילו בבריא קנה השטרות וע"ל סי' רנ"ג מדינים אלו:
וכתב ב"י סימן ר"ן בשם תשובת הרשב"א דבמקום דלא קנו השטר אפילו החוב שחייב המקבל עצמו חייב להחזיר הואיל ולא מחל לו דרך מחילה רק כיון להקנות דרך מתנה ומאחר שהמתנה אינה כלום צריך לשלם עכ"ל. ובתשובת מהרי"ל סימן ע"ה דאין חילוק בין שטרות של ישראל לשטרות של עכו"ם לענין קנין שטרות ובמקום שנקנה שט"ח של ישראל נקנה שט"ח של עכו"ם וע"ש:
וכן כתבתי לקמן ריש סימן ר"ן ועיין בתשובת הרא"ש כלל מ"א סימן ד' וכלל ע"ז סימן ג' מי שנתן לאחד חבית והיו בו מקצת אבנים וקורות שנפלו מן הבית אי הוה בכלל המתנה. כתב הר"ן בגיטין פ' השולח דף תקע"ו ע"ב בשם הרמב"ן הנותן חצי נכסיו לחבירו אינו נוטל חצי בכל כלי וכלי או בכל שדה ושדה אלא שמין הנכסים ונוטל הכחוש וכו'. כתב ב"י בסימן רמ"א תשובת הרשב"א על ראובן שהלוה לשמעון ולוי ויהודה בניו מנה ומשכנו לו בתים ואח"כ מת ראובן וקודם שיחלקו הירושה כתב שמעון ללוי שטר מתנה מכל מה שירש מאביו עמד לוי ותבע משמעון הנותן חוב זה וטען שמעון ואמר כיון שמת ראובן אבינו נמחל שיעבוד שטר זה מעלי והשיב שהדין עם שמעון מפני שעם גמר מיתת האב זכה במה שהיה חייב לאביו ונמחל שיעבודו אפילו קודם חלוקה והאריך בדבר זה עכ"ל ב"י וע"ל סימן ע"ז כתבתי מי שכתב מתנה לבניו ולאשתו שיגבו ביחד ומת אחד מהן מה דינו: