וכן הוא במרדכי בהגהות דב"ב דף רס"ב ע"א וכן הוא במרדכי פרק מי שמת דף רנ"ה ע"ד שהאריך בתשובות מוהר"ם בזה וע"ש דלא כגאונים שכתבו דאין הכתובה ומזונות אשה והבנות נגבות ממתנת שכ"מ וכדעת הגאונים איתא תשובת ר"ג במרדכי פרק י"נ ע"ד ולא קיי"ל הכי:

וכ"כ ר"י נתיב ו' ח"ג ועיין באבן עזר סימן ק' וסימן נ"ב מדינים אלו:

ונראה לפרש דר"ל בין שבא ליד המקבל בחיי הנותן בין שבא לידו אחר מותו אלא שהיתומים נתנו לו אבל מ"מ המתנה באה לו מאבי היתומים אלא שהיתומים מסרו ליד המקבל ולכן אין הכתובה נגבית ממנו כנ"ל אבל ב"י הכין דבריהם כפשוטו ותמה עליהם למה אין הכתובה נגבית ממתנת יתומים והניחו בתימה א ונ"ל מה שפירשתי:

וכן נתבאר בסימן רנ"א שדינו כדין מתנת בריא:

וכ"כ המרדכי פרק מי שמת דף רנ"ו ע"א ובתשובות מוהר"ם דאע"פ שהיה בידו תחילה לא מהני אם אמר ליתנן לאחר מיתתו לאחרים דתן לאו כזכי במתנה ולא שייך בי ג"כ מצוה לקיים דברי המת הואיל ולא נתנו לידו לשם כך וע"ש שהאריך בזה וכתב עוד בפרק י"נ ד' רנ"ד ע"א באשה אחת שהפקידה מעות ביד אחד ואמרה לו אם אצטרך אקחנו ממך ואם תמות יתנו לבנה ופסק דזה לא מיקרי הושלש לכך שהרי עיקר המסירה לידו היה לצורך עצמה ולכן לא אמרינן בזה מצוה לקיים ד"ה ועיין מזה בתשובת מהרי"ל סימן ע"ח אמנם במרדכי ר"פ אלמנה נזונת בתשובות ראב"ן וכן הוא בפרק מי שמת דף רנ"ז ע"ב משמע דאף שהיה בידו תחילה אמרינן בזה מצוה לקיים ד"ה ומשמע שם בע"א דכל מתנת שכ"מ אפילו במקצת שייך ביה מצוה לקיים ד"ה וכופין ע"ז לקיים ובדף רנ"ו שם ע"ב פליג וס"ל דכ"מ דיוכל להקנות לא שייך ביה מצוה לקיים ד"ה ובהגהות מרדכי דב"ב דף רס"א ע"ד כתב תשובה ארוכה בשם ריצב"א בדינים אלו וכתב שם דכופין היורשים לקיים אבל לא השליש שהושלש בידו וכתב שם אם קדמו היורשים מכרו מה שציוה אביהן לתת לאחרים אין המקבל יכול להוציאו הואיל ולא זכה בו אלא מכח מצוה לקיים ד"ה אבל אי נתן דבר במתנת שכ"מ אף אם קדמו היורשים ומכרו ונתנו אין במעשיהם כלום

ע' בתשובת הרא"ש כלל מ"א סימן ג' ובתשובות מהרי"ל סימן ע"ה:

עיין בב"י ס"ס רנ"ג מתשובות ר"י בן הרא"ש על ראובן שמסר לשמעון כלים וחפצים וכו':

ועיין לקמן סימן רנ"ה