בהגהת אלפסי פ' החולץ דאלו ג' חדשים הם צ' יום כל חדש ל' יום:

לעיל סי' ו' מדין יצא קול גירושין:

וא"ז כתב דאם נאנסה תחת בעלה צריכה להמתין ודוקא שלא נבעלה תחלה לבעל אבל אם נבעלה תחלה לבעל תלינן שמבעלה נתעברה ואינה צריכה להמתין:

וכתב באור זרוע דגר וגיורת שנתגיירו מותרין לעמוד ביחד דלא כי"א שאסרו לעמוד ביחד שלא יחזרו לסורם:

אמנם מהרי"א ומהרי"ב וא"ז פסקו דכופין אותו לגרש וכן הוא בת"ה סי' רי"ו דכן פסקו הרבה גדולים וכתב מהרי"ו מי' ע"ג דוקא כשעבר וקדשה במזיד אבל בשוגג די בהפרשה ודוקא ששניהם שוגגין אבל כשהיא מזידה צריכה גט וכשמפרישים אותן אין צריכין הרחקה כמו בברח אלא די בברח לעיר אחרת מהלך ב' או ג' ימים וגם יעשה שבועה שלא ישוב אל המקום שהיה שם עד תום כ"ד חדש וכתב בת"ה סי' רי"ו הא דמחלק בין שוגג למזיד הם דברי א"ז ודוקא שוגג לגמרי כגון ע"ה שלא ידע שהיא אסורה אבל אם יודע שהיא אסורה לו אלא שמורה לו איזה היתר מיקרי מזיד והאריך שם בזו וכתב לבסוף דלא נהיגין להך דא"ז וע"ש וכתב בנימין זאב סימן קכ"ט דאין לסמוך על זה אלא בכהן שאם יגרשנה אסורה לו להחזירה אבל בישראל צריך לגרשה עכ"ל וכן משמע בת"ה סי' רי"ו דבכהן יש להקל עכ"ל ול"נ דבכהן יש לסמוך אדברי הרמב"ם והר"ן ומיימון וב"י ובישראל יש לסמוך אדברי מהרי"ו כנ"ל הלכה למעשה כתב הריב"ש סי' ש"ס דאם גרשה אסור לדור עמה במבוי אמנם רשב"א כתב דבדבר שהוא דרבנן אינה אסורה אלא לדור עמו בחצר אבל במבוי שרי וא"כ ה"ה כאן עכ"ל ולעיל ס"ס י"א כתבתי בשם הרא"ש דאסור לדור עמה במבוי ובמרדכי פ' החולץ ע"ד מצאתי הגהה בשם מוהר"ם דאם לא כפו אותו עד שעברו ג"ח שוב לא כייפינן ליה להוציא דכיון שעברה עברה עכ"ל נ"ל דלדברי הרמב"ם שכתבתי לעיל דס"ל דאף תוך ג"ח אין מנדין להוציא רק מנדין אותו על שעבר על תקנת חכמים א"כ אף לאחר ג' ראוי לנדותו על כך אלא שאין כופין אותו להוציא אף למאן דאמר דס"ל דתוך נ' כופין להוציא כנ"ל ע"כ שם במרדכי שאם קידש תוך ג' והיתה נדה ולא יכולה לטהר עד אחר ג' א"ה כופין אותו להוציא עכ"ל וע' תשובת מוהד"ם אלו בתשובות השייכים לח' גדה וע"ל סוף סימן זה אם גירשה אי צריך ליתן לה כתובה עוד למטה ס"ס זה דין אשה מעוברת אם צריכה להמתין ג"ח.

אבל בא"ז כתב דדוקא אם ברח מעצמו אבל לא סגי דאנו כופין אותו לברוח מה שהיה בדעתו לכנוס.

דלא כהגהת מרדכי פרק החולץ דף תס"ח ע"ב דפסק דסגי בהכי:

ודברי הרשב"א הן בהר"ן פ' אע"פ דף תצ"ה עמוד א' ובתשובת ריב"ש סי' תס"ג וסי' י"ג משמע דאף גרושה שילדה לאחר שנתגרשה ולא הניקה את בנה מעולם אפ"ה אסורה:

וכדברי האוסרים כתב נמוקי יוסף פרק החולץ דף תי"ח וכן הוא בהגהת מרדכי דכתובות דף קמ"ט ע"ב וכן פסק מהר"י בתשובותיו סי' ה' והתיר לאשה אלמנה מזנה לאחר שמת אבי הילד לינשא תוך כ"ד חדש והאריך שם בטעמים ועיקר טעמו כי היתה מופקרת ונכשלים בה רבים לכן התירו לינשא ובעלה משמרה וכתב כי הסכימו עמו חביריו וצ"ע בתשובת מהר"י ע"ל הלכות כתובות סי' ק':

וכן הוא בנ"י פ' החולץ דף תי"ח ע"ב ובהגהת מרדכי דכתובות דף תקע"ט ע"א דבעינן דפסקה מלהניק בחיי בעלה ג"ח וכ"כ הרי"ו בתשובה סי' ק"ב ובסי' ק"ך וכן הוא בתשובת מוהר"ם פדו"א סי' ל':

וכן הוא בתשובת מהרי"ו סי' ק"ב ק"ך ובתשובת מוהר"ם פדוא סימן ל"ב דאין חילוק בין התחילה להניק בין לא התחילה:

וע"ל ריש סי' זה מה שכתבתי לענין הל':

וכתב הריב"ש בתשובה סי' ש"ס דבמקום שכופין להוציא בגט אסור לדור עמה במבוי דומיא דכהן שגירש:

ומשמע בתשובת הרא"ש כלל נ"ז סימן ס"ה דה"ה אם קידש תוך ג"ח צריך ליתן לה ג"כ כתובה.

וכן הוא במרדכי ריש החולץ ובתשובת מיימוני השייכים לספר נשים והרא"ש:

וכן כתב הרמב"ם פי"א מה"ג דלא כר"י דף תי"ד ביבמות דכתב דמעוברת ומניקה לא מהני בריחה: