אבל בהגהות מיימון פ"ב דגירושין דאינה נוטלת כתובה וכן משמע בתוספות סוף הכותב ובתשובת מהרי"ק שורש ע"ב האריך בזה ומשמע שם דמסקנתו שגובאת כתובתה וע"ש ובתוס' שילהי נדרים מדמי הא מילתא טענת ישען על ביתו ולא יעמוד וכן מדמין להו תשובה הנ"ל ולקמן סי' קנ"ד דבאותו טענה אין לה כתובתה וה"ה הכא וכן הוא בהדיא בתשובת הרא"ש כלל מ"ג סי' י"ב דלא מפקינן ממון מיניה בחזקה זו דאין אשה מעיזה בפני בעלה:

ובבנימין זאב סי' קנ"ו משמע דלא בעינן בפניו ממש אלא ?על שבעלה בעיר וסופו לידע ובתשובת מהרי"ק שורש ע"ב דיש חולקים בזה וע"ש שהאריך בחלוקים רבים בדינים אלו ובתשובת בר ששת סי' קכ"ד חולק בכל זה וס"ל דאינה נאמנת אלא אם אמרה בפעם ראשון לפני הבעל ממש אבל אם פרסמה תחלה הדבר לפני רבים אע"פ שבעלה בעיר ונודע לו הדבר ואחר כך כפרה ממש בפניו אינה נאמנת דמוחזקת שקרנא ועיין ריש סי' י"ז הארכתי בדינים אלו:

וכן הוא בהר"ן פ"ב דכתובות דף תע"ח ע"ב:

ובתא"ו נתיב כ"ג ח"ג כתב הרשב"א בתשובה שאם אמרו שהיו כולם במעמד אחד כשנתגרשה אותן שאמרו לא ראינו שנתגרשה הזה הכחשה דכולי האי לא עבדי בצינעא עכ"ל ועוד האריך בדינים אלו ע"ש:

אבל בהר"ן פרק האומר דף תרצ"א ע"ב משמע בדברי הרמ"ה וע"ש: