ובתשובת ריב"ש סימן תפ"ב דהרבה גאונים מתירין אפילו נשאת אם חלץ לה היבם אח"כ אפי' למאן דמחמיר אם אין היבם ברור אלא שיצא קול שיש לה יבם לא תצא וכ"כ מהר"י מינין בסדר חליצה שלו.

וכ"פ מהר"י מינץ סימן ב' ומשמע שם דאפילו לא חלץ לה המומר בדיעבד לא תצא מבעלה אמנם בסדר מהר"י מינין כתב דתצא אפי' נשאת בשוגג אם לא שיחלוץ לה המומר לבסוף דאזלא תצא וכ"כ בנימין זאב סי' ע"א וע"ג:

ומשמע דמיירי דלא חלץ לה היבם ואפ"ה אין מוציאין אותה.

וכתב בנמ"י פרק האשה דף תל"ה ע"א מיהו אסורה לבועל משום קנסא.

וכתב בסדר מהר"י מינץ בשם ר' יהודה מפרי"ש שכפה יבם אחד פנוי שלא לישא אשה עד שיחלוץ עכ"ל והטעם משום דהוי כנושא ב' נשים ועובר חרם ר"ג אמנם בהגהות מרדכי דכתובות דף תקמ"ט ע"ג וע"ד כתב באחד שהיתה לו משודכת ובתוך כך נפלה לו יבמה והתירו לו לכנוס משודכתו ואין לחוש בזה לחרם ר"ג וע"ש שהאריך בתשובה בזה.

והמרדכי ריש פרק כיצד אבל נ"י כתב שם דאין דעת האחרונים כן

ואפשר דה"ה לא חליץ נמי: