כתב המרדכי ריש קידושין בשם ראבי"ה אע"ג דאשה לא מקניא בחליפין מ"מ אם נתן לה סודר בתורת ש"פ מקודשת. עד כאן לשונו: וכתב הרא"ש בתשובה כלל ל"ה סימן א' דה"ה אם האשה בעצמה נתנה לו מתנה ע"מ להחזיר לאחר ל' יום וקדשה בחפץ זה תוך ל' יום דהוי מקודשת ונמצא אשה מתקדשת לפעמים בחפץ שלה עכ"ל:

ודלא כהגהת אלפסי פ"ק דקדושין דף תרכ"ב דהוה קדושין מדרבנן אלא שצריך לחזור ולקדשה קדושין וודאין:

וז"ל וה"ה אם לא אמר לה התקדשי אלא היו עסוקים בענין קידושין והיא אומרת תן מנה לפלוני ואקדש אני לך ונתנו מקודשת אע"פ שלא חזר ואמר התקדשי לי במנה שנתתי:

ולא כהגהות אלפסי פ"ק דקידושין דף תרכ"ד דכתב דכה"ג מקודשת:

בנתיב כ"ב בח"א וז"ל מוכח פ"ק דקידושין דאם הקנה לה משכון שלו כגון שא"ל התקדשי לי בכך וכך מעות ותזכה בהן בגוף משכוני הרי זו מקודשת אפי' משכון שלו עכ"ל:

משמע דוקא בכה"ג מהני שתיקה הואיל וחזר ואמר התקדשי לי אבל אם לא חזר ואמר לה בשעה שנתן לה הרי את מקודשת רק כששאלה אם אתן לך כו' שתקה אינה מקודשת ולכך הצריכוה רבינו לעיל לומר הן וכן הוא לשון הרמב"ם ודלא כב"י שכתב דמשמע מדברי הרא"ש אלו דשתיקה מהני כי לא חזר ואמר לה בשעה שנתן לה ולכן תמה על דברי רבינו שהצריכה לעיל לומר הן:

והמרדכי דף תרכ"ד מסתפק בדבר: