ומשמע דאם לא אמר לה מידי ולא היו עסוקין בענין קידושין אע"פ שבא עליה לא הויא מקודשת ובמרדכי פ' האומר דף תרס"ב ע"ד פנוי הבא על הפנויה וראו עדים מבחוץ צריכה גט ואם בא עליה אחר אח"כ צריכה גט משני והמיימוני פליג עכ"ל המרדכי ולקמן סימן קכ"ו יתבאר לך דברי הרמב"ם ותשובת הרא"ש שהאריך בזה וע"ש וע"ל סימן ט"ו נתברר מחלוקת הפוסקים בזה ומהרא"י בפסקיו סי' ל"ז כתב וז"ל ומה שכתבתי מן המרדכי דכתב פרק אלמנה לכ"ג דמי שנתפס עם האשה ואומרת שקדשה בביאה צריכה גט ואם אינו מודה לה נשבע שבועת התורה שלא הוזקק לה מעולם ואינה צריכה גט ודע לך דבמרדכי בני אוסטרייך ליתא להאי פסק ואי לא דמסתפינא אמרי' דפסק תמוה הוא וע"ש כי האריך וקצרתי דבריו ובת"ה סי' ר"ט כתב על אשה אחת שנתעברה מאיש אחד וכתב דאי איכא עדים שראו הבעילה חיישינן שמא בעל לשם קידושין אבל אי ליכא עדים לא חיישינן לכלום וכו' וע"ש כי האריך עוד בחילוקים וכתב דאם היה הבועל חשוד על הזנות או שהיה לו אשה אחרת ליכא למיחש לקידושין והאריך שם בטעמים: ועוד דינים אלו יתבארו לקמן סי' קי"ט בעז"ה:

ובתשובת מיימון סוף ספר נשים דף שי"ח דבר שסתמו כך הוא שבעל כמו דאיכא עידי יחוד דמי וע"ש:

כתב הר"ן דף תרכ"ו ע"א פ"ק דקידושין דאם קדשה תחלה ובא עליה אח"כ לשם נישואין קנאה דעדיף מחופה עכ"ל ובפרק המדיר דף תק"א ע"א הא דביאה אירוסין עושה היינו דבא עליה בבית חמיו אבל אם כנסה לתוך ביתו ובא עליה הוה נישואין: