אמנם המנהג שלא לברך ברכת חתנים עד אחר שתכנס לחופה וכ"נ מדברי בה"ג עכ"ל ומבואר לפי דברי רא"ש דלעיל דס"ל דלא בעינן חופה ראויה לביאה אם כן ס"ל גם כאן דאין צריך לברך קודם הכניסה וכ"ש בזמן הזה דחופה אינה יחוד ולכן אין מברכין אלא תחת החופה וכן הוא המנהג:

וכן המנהג בברכת האירוסין וברכת נשואין שמברכין תחת החופה ודלא כדברי ראבי"ה שכתב המרדכי פ"ק דכתובות דבין ברכת אירוסין ובין ברכת נשואין מברכין על הגפן באחרונה מיהו לאחר הסעודה כשמברכין ברכת נשואין נוהגין כדברי ראבי"ה:

ובפ"י דה"א בהג"מ כתב דאין מברכין ברכה א' לב' חתנים משום עין הרע עד כאן לשונו וכן נוהגין דעושין לכל חתן חופה בפני עצמו מיהו סעודה א' עושין להרבה חתנים ואין מברכין אלא ברכה אחת וכן נראה מתשובת הרשב"א שכתב ב"י ועבי"ד סי' רס"ה דאע"פ ששני החתנים אינם בבית א' מ"מ אם כשבירך בראשונה היה דעתו על השני א"צ לבדך:

וכתב דב' נכריות אין לחוש וכן היה נוהג הר"י מפרי"ש שהיה עושה חתונת יתום ויתומה עם נשואי בתו או בנו עד כאן לשונו אמנם במרדכי פ"ק דמ"ק ע"א כתב דאפילו בב' נכריות נזהרים משום דאמרינן באבל רבתי אין מקלסין ב' כלות בבת א' משום איבה פירוש שמא הא' יפה ואחת כעורה איכא איבה ביניהם או אם מכבדין הא' יותר מחברתה עכ"ל וכן הוא בחידושי אגודה פרק קמא דמ"ק מיהו אין העולם נזהרים:

ע"ל סימן ל"ז מדין זה:

וכתב המרדכי פ"ק דכתובות ע"ב דמברכין על כל א' בפ"ה ויש נוהגין להפסיק בינייהו בקריאת הכתובה עכ"ל וכן כתבו התוספות והאשר"י דנוהגים להפסיק ביניהם בקריאת הכתובה:

וכ"כ מרדכי בהגהות דקדושין דף תרכ"ג ע"ג דאין הברכות מעכבות והא דאמרינן כלה בלא ברכה אסורה ר"ל בלא חופה ונקט ברכה משום דדרך הברכה לעשות תחת החופה אבל הברכות אינן מעכבות דאטו במקום דליכא עשרה לא יעשה נישואין ולכך אם קידש אשה בטעות וגם הנישואין היה בטעות ונמצא הברכות שבירך הכל היה בטעות אפ"ה א"צ לחזור ולברך שנית כי הברכות שבירך ראשונה סגי וכ"כ שם עוד בשם תשובת רש"י דאע"ג דצריך לחזור ולקדש מכל מקום אין צריך לחזור ולברך וכ"פ בתשובת מהרי"ו סימן ו' ובפסקי מהרא"י סי' ק"ס ובתשובת מיימוני סוף הלכות אישות סימן י"ח וי"ט האריך בזה וכן הוא בתוספות פ"ק דכתובות דאם נכנסו לחופה אין הברכה מעכב וע"ש דף ז' ע"א:

ואין דבריו נראין אלא אין הברכות מעכבות כמו שנתבאר לעיל בסמוך ומיהו לכתחילה יש ליזהר ולהדר אחר עשרה:

כתב הרא"ש בתשובה כלל כ"ו סי' ב' דז' ימי החופה מתחילין מיד לאחר ז' ברכות שבירך בראשונה עכ"ל:

ולענין מה שפירש רבינו דאותן שלא אכלו שם נקראים פנים חדשות המיימון פליג וכתב דדוקא אותם שלא שמעו הברכה נקראים פנים חדשות ובסמ"ג כתב דאותם המשהים שם מחמת החופה נקראים פנים חדשות אע"פ שהיו בשעת החופה וע"ש:

אמנם בזמן הזה אין נוהגין כן:

מצאתי במנהגים בהגהות סוף המנהגים במקום שכתוב המנהגים וקיצור כי הדרשה היא כפנים חדשות על כן נהגו לברך ז' ברכות בסעודה ג' של שבת כי נוהגים לדרוש:

ומצאתי כתוב במנהגים ישינים דלפי המנהג בני אשכנז אפילו לאשר ברא בעינן ב' כוסות עכ"ל ולא ראיתי נוהגין כן וטוב להחמיר:

וכן כתב הר"ן פרק קמא דכתובות דף תע"א וכתב שם דאפי' אשר ברא לחוד אין מברכין אלא במקום חופה:

וכתב הר"ן דף תע"א דאע"ג דלא צריך עשרה מכל מקום ג' מיהו בעי לכ"ע להשמחה במעונו לא בעי י':

והאידנא נוהגים בדברי הרמב"ן:

והאידנא אין מברכין שהשמחה במעונו אלא עד אחר החופה וכן כתב הכלבו וז"ל הא דאמרינן בני החופה מברכין שהשמחה במעונו משעה שמכינים כו' היינו דוקא לדידהו דמקדשי מעיקרא וכבר התחילה השמחה אבל אנן דלא מקדשי רובא דעלמא עד יום הנשואין לא מברכים שהשמחה במעונו אפילו בסעודת יום חמישי שעושה השושבין לחתן עד כאן לשונו וכן נוהגין:

כתב המרדכי דיש פרק קמא דכתובות דאין לברך שבעה ברכות אלא עד יום השבת דליכא נישואין בלא קטטה ודילמא הדרי בהו קודם הברכה שמברכים ביום הששי עכ"ל. ונראה דאיירי במקום שעושין החופה ביום ו' ולכן קאמר דאין לברך בסעודה שעושין קודם החופה אבל כשהחופה ביום ד' או ביום ה' פשיטא שמברכין בסעודה שאחר החופה וכן נוהגין כתב בהגהות מיימוני פ"ה דהלכות ברכות וז"ל מוהר"מ היה מנהיג לברך שהשמחה במעונו וברכת חתנים דהיינו אשר ברא בליל מ"ש יום אחר שלאחר הנישואין כשעושין משתה אצל חתן וכלה אע"פ שאין אוכלין במקום שאוכלין בנישואין אלא בבית החתן והכלה וכן עשה מוהר"ם מעשה בעצמו: