וכן הוא דעת הרמב"ם פ"י מהלכות אישות וכן כתב ר"י וכן כתב הר"ן מיהו כתב דיש חולקין וס"ל דבחור שנושא אלמנה שמה עמה ז' ימים וכן נוהגין עכ"ל וה"ה כתב ב' הסברות כתב ר"י נתיב כ"ב ח"ב דהאשה יכולה למחול על שמחתה:

וכתב הר"ן פ"ק דכתובות ע"א דף תע"א מיהו אם חל י"ט ע"ש יכול ליבעול ביום ה' דליכא למיחש שמא ישכים למלאכתו וישמח עמה ביום ו' בלא חיבת ביאה עכ"ל וכן הוא בגמרא עוד אמרינן בגמ' דתקנו ביום ה' משום שכתוב בו ברכה לדגים וכתבו הרמב"ן בתשובה סימן קפ"ה. וכתב הר"ן ס"פ ד' מיתות דנוהגים שלא לעשות נישואין אלא כשהחודש במלואה ואין בזה משום ניחוש עכ"ל:

וכתב המרדכי ריש כתובות אבל לא תקנו שתנשא ליל ה' שאין רגילות לעשות נשואין בלילה:

והמרדכי כתב פ"ק דכתובות דמשום תקנת עניים נהגו לכנוס בע"ש. והר"ן כתב שם דף תס"ט ע"א בדורות הללו שלא נהגו לקדש אלא עד זמן הנישואין ליכא למיחש לשמא זנתה תחתיו ולא חיישינן לטענת בתולים וכ"כ הכלבו ובהגהת אלפסי דף תס"ט כתב דאם נתייחדה עמו קודם החופה יכול לכנוס בכל יום דאין לו טענת בתולים אחר הייחוד ובריב"ש סי' קל"ה כתב דהואיל ובזמן הזה אין מייחדין עד אחר ז' ימי המשתה לכך נוהגים לכנוס בע"ש וכתב בהגהות מיימוני פ"י דאישות דאף אלמנה נהגו לכנוס ביום ו' אף ע"ג דליכא ג' ימים לשמוח עמה מ"מ ראו חכמי הדורות דבהא תקנתא ניחא לה טפי עכ"ל ראבי"ה: