כתב הר"ן ס"ס אע"פ נראה הא דחייב לזון בניו ובנותיו דוקא כשאמן קיימת משום כיון דגררין אחריה עד בני שש אי אפשר להעמיד עצמה שלא תזון אותם ובכלל מזונותיה הוא אבל אין אמן קיימת אין חייב לזונן אבל לא ראיתי לראשונים ז"ל שאמרו כן עד כאן לשונו וע"ל ס"ס זה מתשובת רא"ש וריב"ש דמשמע דלא סבירא ליה כדעת הר"ן:

וכתב המרדכי פרק נערה ע"א פי' ר"י דוקא בשלא התחיל האב לזונן אחר ו' אבל אם התחיל לזונן בניו ובנותיו ניזונין מנכסיו דודאי בהכי ניחא ליה כיון שהתחיל לזונן:

וז"ל שם אף אם היא חולנית וגרע מבת שש אפ"ה לא כפינן ליה אא"כ אמוד לצדקה לפרנסה אלא מכלימין ודוקא במזונות וכן להשיאה לא כפינן ליה אפי' אם אמוד לצדקה לפרנסה אין כופין כמה ליתן ומ"מ כתב שם דמצוה ליתן לבתו הרבה נדוניא כו' וע"ש שהאריך בתשובה וכ"כ בתא"ו נתיב ב"ב ח"ד:

וכ"כ המ"מ פי"ב דאישות ובהר"ן פרק נערה דף תפ"ז ע"ב כתב דבנשתטה מפרנסים אותה אפילו בלא אמוד וכיוצא לדעת דוקא באמוד אף לאחר שש:

ומדברי הר"ן שכתבתי ריש סי' זה משמע דאינו חייב לזונם אלא אגב אמן שהיא אשתו: