ומ"ש בספרים אפילו לא נשאה בגליל נראה שהוא טעות אלא יש להיות אפילו לא נשאת ביהודה וכן מבואר בדברי מוהר"ם במקומות הנזכרים ועוד משמע בדברי מהר"ם שאם נשאת בגליל אינו יכול להוציאה משם ופליג אסברא הראשונה שכתב הטור שהיא סברת הרמב"ם והרי"ף דס"ל דאם הוא ביהודה אע"ג דנשאה בגליל מוציאה משם ולכן יש לתמוה אדברי רבינו שכתב הדברים כאילו לא היה מחלוקת בדבר וצ"ע:

וע"ל בסמוך אי שקלה נ"מ ונצ"ב ובהגהות מיימון פי"ג דאישות ר"ת היה אומר פעמים שאין מוציאין אפילו מעיר לעיר או מכרך לכרך כגון שבזו העיר אין המושל כל כך צורר כמו באותו שרוצה לילך שם עכ"ל וכתב מוהר"ם בתשובה סי' קי"ז אין נקרא חילוק ארצות אלא אותן שנפרדו בלשונן דא"ת שלעזי"א וריינו"ס ופרנקו"ן מיקרי חילוק הארצות אם כן איך יתכן שא"י שהיה בו ת' פרסה על ת' פרסה ולא היה בו רק ג' ארצות עכ"ל ועיין שם:

וע"ל סי' זה מדין זה ובתשובות מיימון סוף סדר נשים סימן כ"ח האריך מוהר"ם בא' שאירס אשה על ידי שליח במקום אחר ונתן אמתלאות למה לא רצה לכנוס במקום ארוסה ופסק דהדין עם הארוס או אשתו תבא אחריו או תשב עד שתלבין ראשה וע"ש שהאריך בתשובה:

וסיים שם אע"פ שאומרת דניחא לה להיות בדוחק מזונות קודם שתלך למקום אחר אין הולכין אחר דעתה עכ"ל:

ובתשובת ריב"ש סי' פ"א משמע כדברי ב"י:

וכן במרדכי סוף כתובות תשובות מוהר"ם דאית לה נ"מ ונצ"ב הקיימין ואם אינן קיימין כתב דאם הוא הפסיד נצ"ב א"צ לשלם ונ"מ צריך לשלם ואם נגנבו או נאבדו נ"מ לית לה זנצ"ב אית לה וצריך לשלם לה עכ"ל וע"ש שהאריך מוהר"ם בדבר וכתב עוד שם הא דאבדה כתובתה ה"מ אם ילך לא"י ולא יחזור להתיישב בחוץ לארץ אבל אם יחזור להתיישב בחוץ לארץ אפילו לאחר כמה שנים אם היא בבחייה תגבה ממנו כתובתה ואם מתה צריך ליתן כל כתובתה ליורשיה ובסוף הגהות מרדכי כתיב בשם ר"ח כהן דה"מ שאם אין רצונה לעלות אבדה כתובתה דוקא בימיהם שהיה שלום בדרכים אבל עכשיו שהדרכים משובשים אינו יכול לכופה דה"ל כמו שחפץ להוליכה למקום גדודי ליסטים ואפי' אם יעמיד ערבות מספיק מגוף וממון ערבוך ערבא צריך עכ"ל וכ"כ ב"י בשם הרשב"ץ דאם הדרכים בסכנה א"צ ללכת עמו וכ"כ התוס' פ"ב דכתובות וכתבו עוד ואומר רבינו חיים דליכא בזמן הזה מצוה לדור בארץ ישראל כי הרבה מצות תלוין בארץ ואין יכולים ליזהר בהם ונענשים עליהם כו':

ואין דבריו נראין כי איך לא נחוש מאחר שחשש מוהר"ם לדבריו: