ועכשיו נוהגין כמנהג הראשון במה שמכניסין הרצועה תוך המעברתא ומ"מ הקשר והיו"ד הם למטה מן התפלה כי מכניסין הרצועה מימין לשמאל במעברתא א"כ נשאר הקשר והיו"ד בימין סמוך ללב וזהו הנכון:

כתוב בא"ז גידם פטור מתפילין אע"פ שנשאר לו זרועו להניח שם אבל בתוספתא פרק הקומץ (מנחות דף ל"ז) משמע דהילכתא כמ"ד גידם חייב אם יש לו זרוע:

ול"נ דאף המניחן בענין זה יניחם בלא ברכה דהא הרשב"א בעצמו כתב שכתב דבריו להלכה ולא למעשה ולכן יברך על של יד להניח ולא על של ראש כלל דהא כתבתי לעיל שכמה גדולים כתבו לעשות כן אף בלא אונס כלל ואף שאין אנו נוהגין כן מ"מ בכה"ג יש לסמוך עליהן כן נ"ל:

ומסקנת המרדכי בהלכות תפילין פ"ד דף צ"ו כדעת ספר התרומות ז"ל ומ"מ נ"ל לנהוג בדברי הטור וסמ"ק דבתראי אינון:

ומנהג שלנו כדעת הרמב"ם לכרוך הרצועות ג' פעמים ולקשור:

כתב מהרי"ל דאין מקובל לו מנהג בני אסטרייך דכורכין נמי הרצועות על התיתורא שבזרוע להדוק בחוזק על הזרוע ואינו נכון רק יהא תלויין כעין של ראש עכ"ל:

כתב האגור בשם ספר הזהר דתפילין של יד יברך מיושב של ראש מעומד עכ"ל ולא נהגו כן אלא מניחן שתיהן מעומד וכבר כתבתי לעיל סי' ה' דכל ברכות המצות מברכין מעומד:

ונ"ל דדוקא כשמניחן כל היום אית ביה משום יוהרא הואיל ואין נוהגין כן אבל בשעת ק"ש ותפילה ליה ביה משום יוהרא כלל ואין לכסותן וכ"כ ב"י בשם בסה"ת וא"ח דאין לכפות תפילין של ראש אבל הב"'י הביא דברי המרדכי שאף בשעת ק"ש ותפלה קאמר ולא נהירא לי':

ול"נ דכל זה לא מיירי אלא כשמניחם כל היום אבל בשעת התפילה אין לחוש ותמיהני על ב"י שכתב דברים אלו סתם: