וכתב בה, המרדכי פ"ק דף צ"ו ע"ד דמצוה ליפות דמצוה מבחוץ למראה עינים וכ"ש מבפנים שהרי בבהמ"ק מפנימה זהב טהור:

כתב בכלבו דין תפילין שנקרעו כדין ספר תורה: שנקרע:

ובברוך שאמר מחמיר דלכתחלה עיקר העיבוד יעשה בישראל ואין נוהגין כן:

ומדברי המרדכי דלעיל נראה שאין סובר חילוק זה שהרי חילק בין אותיות פשוטות שבהן ניכר תקון של תינוק אבל בה"א וכיוצא בה יש לדון בדין אם נשתייר כמלא אות קטנה אבל דברי הטור מטין בדברי הר"ר מנחם שהרי הטור מחלק בין ניקב הה"א לנפסק האותיות וזה משמע כדבריו דאל"כ לא היה לו לכתוב סתם ואם נפסק אחת מהאותיות אלא היה לו לפרש דבאותיות פשוטות מיירי:

ובא"ח בשם ר"י משמע דבכל האותיות אין צריך לגרוד רק מן הטעות ולמטה:

ומלשון הרא"ש בהל' תפילין וס"ת נראה דס"ל דסגי במחשבה לענין קדושת האזכרות וכ"נ דעת רבינו בטור י"ד בהל' ס"ת אבל ב"י לא כ"כ:

כתוב בא"ז דכשרוצה לגמגם לא יכתוב משום דאינו מכוין לשמה:

ובבש"א כתב דבעינן הגליון מעט למעלה מראשו של למ"ד ולמטה אף בשיטה התחתונה כדי שיהא ג"כ מוקף גויל וכן כתב לעיל משם ב"י וכ"ה בתשובת מהרי"ל ושם בהגהות בשם הרוקח שיש להניח מעט חלק בין פסוק לפסוק וכ"ה שם בפנים גם כן גם יניח לכתחלה בין כל אות כמלא חוט השערה ובין תיבה לתיבת כמלא אות קטנה ובין שיטה לשיטה כמלא שיטה וכן כתב רבינו ביו"ד בהלכות ס"ת לענין ס"ת וה"ה לתפילין:

ובאגור כתב דנהגו הסופרים להניחו למצוה וכתב בבש"א דאם יש לו כ"כ קלף צריך ליזהר שיניח בסוף כדי לגול היקף:

ומהר"ם פדו"א כתב בתשובה סימן ע"ז בשם א"ח דאם עשה פרשה אחרונה פתוחה כשר. וכתב דנכון הוא ומ"מ ינהגו לכתחלה כהרמב"ם ואפשר דאף הרמב"ם לא פסל בדיעבד ומ"ש דאם שינה פסול אס"ת קאי עכ"ל וע"ש שדחק ליישב דעת הרמב"ם:

מ"כ בהגהות אלפס החדשים ולא יפסיק בפ' קדש בין בחודש האביב בין והיה כי יביאך שהכל פרשה א' הוא עכ"ל וכ"כ בהגהות מבש"א דלא יעשה שום הפסק פרשה אצל חדש האביב גם אין להפסיק גבי ויהי כי הקשה פרעה דלא כבעל בש"א עצמו שסדר לעשות בתפילין ב' פרשיות סתומות א' אצל בחודש האביב וא' אצל ויהי כי הקשה וכן הרמב"ם לא מנה בהל' ס"ת בתיקון פרשיות הפתוחות והסתומות שיהיו אלו הפרשיות סתומות ולכן אין להפסיק:

וכ"כ למעלה בא"ח להכשיר:

וכ"כ במרדכי ה"ק דף כ"ו ע"ב וכתב שגם הרצועות יכול לעשות מקלף רק שישחירם דהשחרת הרצועות הל"מ עכ"ל:

ובפרק שמונה שרצים איבעיא לן אי כותבין אעור דג ולא איפשיטא ונקטינן לחומרא:

ובדברי הרמב"ם משמע דלמצוה מן המובחר גם גובה הבתים יהיה כאורכן ולא ראיתי נוהגין כן:

כתוב בברוך שאמר בשם הרוקח ד' בתים צריך להיות בגודל אחד ולא יעשה הבית של שמע קטן מהאחרים:

ואני לא ראיתי מימי רק בצבוע שחור ומ"כ דאם השחיר הא"י עוד הבתים כשר דהא אין שחרותו מעכב אבל עדיף טפי בישראל עכ"ל:

וכ"כ בא"ז דאין לחוש בזו משום חק תוכות וז"ל הגהות בברוך שאמר בשם ר' שמחה ושי"ן אין לשנותה ממנהג זקנים שהי עושין בקמט של עור הבית ומיהו אם עשאה בדפוס או כתבה בדיו על בית לבן אין בידינו לפוסלה עכ"ל:

ובסמ"ג כתוב טעם לענין שי"ן של ד' ראשין וג' ראשין ע"ש ואף הרוקח כתב הרבה טעמים לזה והביאן הגהה מברוך שאמר וכתב בא"ז דלכתחלה צריך לעשות דחריץ השי"ן למטה נוגע בתפירה מיהו אם לא נגע לא מפסיל בהכי וכן משמע מדברי הרמב"ם אבל בברוך שאמר מחמיר לפוסלן וכתב שם דגם לא ימשוך למטה הרבה עד שתחתית השי"ן לא יהא ניכר דצריך שכל השי"ן יהא נראה עכ"ל:

ולי נראה דלא קשה כלום ואע"פ שלא חתכו למעלה כלל וגם אין ריוח ביניהם כלל יוכל למצוא כגון שלא כתב הפרשיות זו אצל זו אלא זו תחת זו וא"כ כשנתן בבתים צריך ליתנם דרך השכבה שזהו זקיפתן מאחר שהם נתונים בדרך זו וא"כ נותן כל פרשה בבית א' בקלות כמו למ"ד שאין לחוש לזקופות ועי' בזו במרדכי ה"ק דצ"ג ע"ג:

ובב"ש ומנהג לדבק בדבק כשר והוא עשוי מקלף מבושל מעור או משלחופית של שור:

וע"ל סימן מ"ב אימת מותר לעשות מתפילין של ראש תפילין של יד ואימת אסור. כתב בא"ז אם כתב תפילין שני דפין בעור אחד ואפילו בשני עורות ודבקם יחד כשר:

ולא ידעתי מאי צורך בעיגולין אלו כי יותר בקל יוכל למדוד במחוגה אם האלכסונן שוים וכן נוהגין כל הסופרים:

אבל מדברי הפוסקים הנזכרים לא משמע כן:

אבל אני לא ראיתי שום תפילין רק עם רצועה זו וא"ל סופרים שבמדינתו לא נהגו כן וז"ל ברוך שאמר ויכסה הפרשה של יד בב' קלפים קצרים זה להעביר על זה כמו שתי וערב כשיעור רוחב הפרשה ומעט וחד ויכרוך אותה במטלית ושיער ויעמדו מאליהן וישים הפרשה בבית של יד וישים על הבית רצועה שחורה הנקרא מעברתא כשיעור רוחב הבית לא פחות ולא יותר וישים הרצועה מימינו לשמאלו היינו לרוחב הזרוע עכ"ל: