ובמנהגים של מהר"א טירנא מנהג לתקוע מר"ח אלול עד ער"ה שהוא זכור ברית ואז מפסיקין לתקוע וחוזרין ותוקעין בר"ה וזהו ל' יום וסמך לדבר תקעו בחדש שופר דמשמע חודש שלם שהוא ל' יום והכל כדי לערבב השטן שלא ידע מתי ימי ר"ח ולכן נמי אין מברכין חדש תשרי עכ"ל וכן המנהג רק שאין תוקעין רק בשחרית ובהגהות מהר"א שיש נוהגין להפסיק לתקוע ג' ימים קודם ר"ה אבל המנהג כדברי מהר"א טירנא:

כתב מהרא"י בפסקיו סימן ל"ג דאבל אסור לילך לסליחות אף על פי שהוא בלילה אפילו ביום הראשון של סליחות אמנם זכור ברית דהיינו ער"ה שהוא יום התענית לכל משמע דשרי וכתב בהג"א סוף תענית משום א"ז שת"ח שיש לו יראת שמים צריך להתפלל סליחות אלו שקודם ר"ח וכתב המרדכי דתענית דף ר"ז ע"א דנהגו לעבור לפני התיבה בר"ה וי"ה פרנסים המנהיגים המגינים על הדור שלהם וכ"ה ברוקח ומצאתי בהגהת מנהגים מי שאינו נשוי אשה לא יתפלל ר"ה וי"ה דומיא דכ"ג דהיו מתקינים לו אשה כדאיתא (ביומא ב.) אבל בשאר ימי סליחות שרי עכ"ל כתב מהרי"ו סימן מ"ז ששאלת אם אבל יכול להתפלל ימים נוראים זכורני כשהייתי במי"ץ היה שם א' אבל על אביו ומהר"י מולין לא רצה להתיר לו להתפלל בישוב א' ומהר"י מולין עצמו התפלל ימים נוראים בימי אבלו וכן מהר"ר געציל ואפשר שאני התם דלא הוי עדיף מינייהו והרי אבל אסור בת"ת ואם רבים צריכים לו מותר וה"נ הוי כרבים צריכין לו עכ"ל ובמהרי"ל ס"ה י"ט כתב בשם מהר"ש שהורה לאבל להתפל אחר ז' ימי אבלו ואע"פ שמת לו מת תוך ז' קודם ר"ה מ"מ י"ט מפסיק האבילות וא"כ כלים הז' קודם ר"ה ולכן מותר להתפלל כתב הכלבו יש מקומות שנוהגין מי שמתפלל שחרית באשמורת הבקר סליחות מתפלל אמש ערבית ושחרית תפלת יוצר ונהגו לחזור אחר הש"ץ ראוי והגון כו' ע"ש על כי התפלה נגד עבודה תקנוה וצריך לדקדק במספר שניו כמספר שני העובדים עבודה שהוא מבן כ"ה שנה ולמעלה והמצוה מן המובחר שיהא למעלה מן ל' שנים שאז לבו נשבר ונדכה ונהגו שאין מתפלל אלא מי שיש לו אשה דומיא דכ"ג שהיו מכינים לו אשה אחרת ושתהיה לו אשה לשומרו מן החטא עכ"ל בהגהת מנהגים ישנים ש"ץ שאינו מוציא אחד מן הקהל אפילו אחרים לא יצאו וכן המתפלל שלא ברשות אלא מחמת אלמות אין עונין אמן אחריו שנאמר בוצע ברך וגומר ע"כ מצאתי ועיין בח"מ סי' קס"ז אי בני העיר כופין זה את זה לשכור להם מנין להתפלל ימים נוראים.

והר"ן פ"ק דר"ה דף ס"ג ע"ב כתב דיש נוהגים לקום מר"ח אלול:

כתב מהרי"ל מנהג בכל תפוצות ישראל שאוכלין נערים ובתולות קודם עלות השחר של ער"ח עכ"ל ואני ראיתי הרבה מדקדקים שאכלו מעט כדי שיצאו ג"כ דברי הגהות דלעיל שכתב דיש נמנעים להתענות משום חוקות העו"ג לכן אוכלין מעט קודם עלות השחר ועוד נ"ל דאין צריך להתנות לאכול כמ"ש לעיל סימן תקס"ד דשאני תענית זה דהואיל והמנהג לאכול הוי כאילו התנה וכן נוהגים דלא כמהרי"ל שכתב שצריך להתנות כתב הכלבו בער"ה נוהגין להתענות ולתת צדקות גדולות ולטבול בנהר ואין מברכין על טבילה זו ומוהר"ם היה נוהג לשפוך על גופו ט' קבין מים חמין שהם רי"ו בצים במקום טבילה זו דאינה אלא משום טהרה ולא משום חובה עכ"ל. והמנהג הוא לטבול וע"ל סי' תר"ו כתב מהרי"ל דנוהגים בער"ה ועי"כ לילך על הקברות למען להכניע עצמו ליום הדין והמנהג בזמן הזה לומר על הקברות תחינות ובקשות כי בעוד לבו נכנע תפלתו רצויה ודעת המתים מהני כמו שמצינו בכלב שנשתטח על קברי אבות וע"ל סימן תר"ה אם נוהגים להביא כפרות בער"ה כמו שנוהגים בעי"כ עוד כתב מהרי"ל תענית ער"ה א"צ להשלים ואין קורין ויחל וכ"כ במנהגים דאינו ת"צ לכן א"ל בער"ה ברכת כהנים ולא אלהינו ואלהי אבותינו כו' ודין עננו ע"ל סימן תקס"ב.

כ"כ המרדכי ריש יומא וכ"ה המנהג שכל א' מתענה י' ימים לכל הפחות: