ונראה דאף במערב שרי אם מחזיר אפיה לבי כנישתא בין לרש"י בין לר"י ולא נקט צפון ודרום אלא לרבותא וכ"ש מערב אם מהדר אפיה לבי כנישתא ודלא כמו שנמצאו בהגהות סמ"ק שכתב וז"ל אותן העומדים חוץ לב"ה למזרח או למערב בשמתפללין לא יחזיר פניו למזרח או למערב דא"כ לא הוה מהדר אפיה לגבי ציבורא לאחד מן הפירושים אלא יהפוך פניו לצד צפון או לצד דרום. ולא ידענא כשעומד במערב ומתפלל למזרח אמאי אסור לכן נראה מה שכתבתי:

ובסמ"ג דמהאי טעמא בני הישובים יתפללו שחרית וערבית בזמן שהציבור מתפללין:

ומ"כ בהגהות אלפסי החדשים דאותן ת"ה שעוסקים בתורה בב"ה בי"כ בשעה שהצבור מתפללין ומשמיטין עצמן מלהתפלל אותן תחינות ובקשות וסליחות לאו שפיר עבדי:

ובמדרכי ריש כל הצלמים ע"ד וא' תשובת ר' אפרים לרבי יואל על צורות עופות וסוסים המצויירים בב"ה אם מותר להתפלל שם והשיב דאין כאן בית מיחוש ור' אליקים צוה להסירם בעיר קלוניא ור"מ כתב אלו המציירין צורות במחזורים לא יפה עושין שמתוך כך שמסתכלים בהם אינם מכוונים לבם אבל משום לא תעשה לך פסל ליכא כו'. ובתשובת הרא"ש סימן ב' כתב כלל ה' בגדים המצויירים עליהם דבר ע"ג או איזה דבר תפלות אסור לישב עליהן בב"ה וכ"ש להניחן בצדי ב"ה עכ"ל:

ומדברי הטור לא משמע כן אלא כל רחוק ד"א כרשות בפני עצמו הוא ובכל ענין שרי: