ויחשוב בשעה שעושה איזה דבר שרוצה לעשות נחת רוח לבורא ולא לתועלת עצמו ח"ו להנאתו. [רק ‏שיהי' עוז לאלקים]. ותמיד יהי' מחשבתו דבוקה בעולם העליון בו ית' וזש"ה ברמז ומן המקדש ‏לא יצא וכשרוצה לדבר מעניני עוה"ז יהי' במחשבחו שהולך מעולם העליון למטה כאדם שהולך ‏מביתו לחוץ ודעתו לחזור תיכף ומיד כן יחשוב תמיד בעולם העליון ששם ביתו העקרי בבורא ית' ‏אף בעת שהוא מדבר בענין עוה"ז ויחזור תיכף מחשבתו לדיבוק הראשון בבורא יתברך וז"ש דוד ‏לשלמה בנו לאמר הנה אנכי הולך בדרך כל הארץ פי' כמו אדם שהולך ודעתו וחשקו בכל המהירות ‏לחזור לביתו (וז"ש חשבתי דרכי שהוא עולם הזה ותיכף ואשובה רגלי אל עדותיך ששם הוא עיקר ‏דירתי).