ויאמר ה'... בא אל־פרעה, ועוד אומר לו ה"'ואמרת אליו כה אמר ה" וגו"' כאמור בפסוק ג. במכות הקודמות תמיד נמסר ציווי ה' אל משה על פרטיו, ואלו קיומו המדוקדק של הציווי מונח מראש כדבר המובן מאליו. כאן, לעומת זאת, מקוצר תיאורו של הציווי, ובמקום הציווי מתואר קיומו, והוא מפני שצריך להראות, כיצד השפיעה בשורת המכה החדשה על עבדי פרעה -עד כדי שיעצו למלכם לוותר.

כי אני וגו' בא לנמק את המכה החדשה ולהצדיקה. ה' אומר שהוא פעל, שפרעה ועבדיו יישארו קשוחי לב, כדי שיהיה מקום לעשות את כל האותות במצרים, למען ידעו ישראל את גדולתו ויוכלו לספר עליה לבניהם ולבני־בניהם אחריהם.

ואת־לב פרעה, השוה ט, לד. ואולם ההודעה על המכה החדשה הפחידה את עבדי פרעה. מתוך פחד, פן תאבד מצרים, הם נכונים לוותר, אבל גם על דעתם כלל לא עולה שיש לקיים הבטחה שניתנה.

בקרבו, כלומר בקרב ציבורו ובקרב ארצו של פרעה.

התעללתי, עשיתי מעשים גדולים⁹⁸, וגם הראיתי עצמי פועל בזריזות⁹⁹.

footnotes: ⁹⁸ השוה תהלים עז, יב והתרגום הארמי שם (המ'). ⁹⁹ (Ewald (124a.

וידעתם וגו', כמו למעלה ו, ז.

לענות, כמו להיענות, תוך השמטת ה"א־הנפעל, וכמו "לראות" (להלן לד, כד).

הנני מביא... ארבה בגבולך. במכת הערוב נאמר "משליח בך"¹⁰⁰, משום שהערוב פגע בעיקר בבני־אדם. הארבה, לעומת זאת, עתיד היה להשחית את הצומח, ועל כן נאמר בקשר אליו "בגבולך".

footnotes: ¹⁰⁰ למעלה ח, יז (המ').

עין הארץ, מראה הארץ, וכמו בבמדבר כב, ה.

יתר הפליטה, כמו חיטה וכוסמת, השוה למעלה (ט, לב), ובוודאי צמחים נוספים שלא הבשילו בזמן הברד, ועל כן לא הושמדו בה.

העץ הצמח. למעלה (ט, כה) מתואר "ואת כל עץ השדה שיבר", אבל אין לקבל את פירושו של יפת, כמובא אצל ראב"ע ע"א, "כי ימים רבים בין מכת הברד ומכת הארבה, בעבור "הצמח לכם מן השדה"¹⁰¹, כלומר, הארבה ישחית את אשר הספיק לצמוח מאז הברד, שהרי במפורש נאמר להלן (פסוק טו) "ואת כל פרי העץ אשר הותיר הברד". אבל צריך לומר, כי תיאור הברד רק מוסר שכל העצים ניזוקו, ושענפים רבים שוברו, בלי לומר בכך, שלא נותרו ענפים נושאי פרי כלל ועיקר. פירושו של "העץ הצמח לכם" הוא אפוא - מה שיונק כח מן הארץ חרף נזקי הברד, כלומר אותם העצים שלא שוברו כליל בעת הברד.

footnotes: ¹⁰¹ וכן Dillmann אשר אמנם מייחס את פסוק נו למקור C, ואלו את מחציתו השניה של פסוק טו הוא מייחס למקור B.

ומלאו בתיך וגו', כמו "ומלאו בתי מצרים את הערב" (ח, יז), אלא שכאן יש להשלים את המושא - את הארבה.

אשר, כלומר כפי ש... השוה להלן יד, ד; לד, יח¹⁰².

footnotes: ¹⁰² (Ewald (333a.

ויפן. פניה כזאת היתה אחרי כל הודעה לפרעה על מכה שעתידה להתרחש, אלא שכאן צריך להדגישה על שום המסופר בפסוק ח - "ויושב את משה ואת אהרן אל פרעה", וכמובן צריך להשלים את הנושא "משה", שעליו מוסבת המלה "זה" בפסוק ז. ומכיוון שאהרן היה דוברו של משה, אין צריך לומר שגם הוא פנה משם.

אחרי שבע מכות מבינים עבדי פרעה שאבדון מאיים על מצרים, ואין להם עוד אומץ להתנגדות נוספת לדרישת משה. אין להסיק מדבריהם שעתה הם יראים את ה'. אין זה כי אם מבינים הם, שמצרים עתידה לאבוד, אם ימשיכו למנוע מן העברים לעבוד את אלקיהם. עובדי אלילים אלה האמינו, כי לכל עם אלילים משלו, שלהם הוא חייב לעבוד, וכי אין רשות לעכבו בזה.

עבדי פרעה מניעים את מלכם להניח לבני ישראל ללכת־לצאת, ברם, הוא רוצה להחזיק בנשים, בילדים ובמקנה - כערבון לשובם.

ויושב, השיבו אותם, ומכאן - יחסת־ה"את".

מי ומי וגו' מי הם אלה ההולכים¹⁰³.

footnotes: ¹⁰³ שם, (104a, 313d).

בנערינו, השוה "בעם כבד" (במדבר כ, כ).

נלך, אנחנו, כלומר בני ישראל, רוצים ללכת בבנינו וגו' גם האנשים וגם הנשים.

כי חג ה'. בחג ה' מתכנסים הכל, גם האנשים והנשים, כל העם כולו. אמנם מאוחר יותר הנשים היו פטורות מעליה לרגל, אבל מצוות הקהל (דברים לא, יב) אכן חלה גם עליהן ועל הטף, וגם כאן מדובר בחג חשוב ביותר. יהי כן וגו'. דברי פרעה אלה נאמרים באירוניה.

טף, ראה להלן יב, לז.

כי רעה נגד פניכם, דהיינו אתם זוממים דבר רע, הנכם רוצים ללכת ללא־שוב, לברוח; השוה תהלים קא, ד. אך לא כן מפרש רמב"ן, וראה גם תרגום אונקלוס.

כי אותה, חוזר אל "ועבדו".

ויגרש, בנושא בלתי־מודע, אך מובן מאליו, שהדבר נעשה על פי צו פרעה.

בארבה. יונתן בן עוזיאל מתרגם "בדיל גובא", ואילו אונקלוס עוקף את הקושי שבבי"ת זו ומתרגם "וית גובא"; והשוה תרגום השבעים. ואולי הכוונה להטות את המטה בכיוון הארבה¹⁰⁴. במכות האחרות היה צריך להטות את המטה לכיוון בוא המכה. כאן היתה זו הרוח אשר הביאה את המכה, ומכיוון שברוח באה כתוצאה מזרמי אוויר בכל הארץ, היה צריך להטות את המטה "על ארץ מצרים", ועם זאת היה צריך להטותו לכיוון בוא הארבה.

footnotes: ¹⁰⁴ ומעין דברי ר"ע ספורנו, וראה גם רש"י, ראב"ע ו'אור החיים הק', שכולם נדרשים לקושי זה (המ').

את כל אשר וגו', כמו. ובכלל את כל אשר השאיר הברד.

נהג רוח קדים. גם נוסעים היו עדים למכת ארבה במצרים, אף כי זו כנראה נדירה שם, וכבר העיר רבנו חננאל¹⁰⁵, "כי זה כבר דבר ידוע לכל" שאין הארבה גורם נזקים במצרים.

footnotes: ¹⁰⁵ מובא לרמב"ן לפסוקנו (המ').

לפניו וגו' יש לבאר כדברי רמב"ן, "...ובגודלו ידעו, כי מכת אלהים היא, שאין רגילים לבוא כן באחד הזמנים; וגם אותו של יואל מכה מאת האלהים".

ויעל, לשון זה על שום שמרחוק נראה הארבה כאלו סמוך לקרקע, וכשהוא מתקרב, כאלו הולך ועולה, ובהגיעו הוא מעל הארץ.

ותחשך הארץ, השוה חשך השמש בצאתו (ישעיה יג, י), כלומר, פני הארץ לא נראו מפניו.

ולכם, משום שציווה לגרשם מפניו. פרעה חשב, שהעונש פוגע בו משום שהעליב את שלוחי המקום ב"ה.

את־המות הזה. מסתבר, שהכוונה למיתה ברעב, שצפוי בעקבות מכת הארבה ¹⁰⁶.

footnotes: ¹⁰⁶ Gesenius,Thesaurus 779, מביא דוגמאות מן הספרות הערבית, לפיהן המלה "מות" עשויה להתפרש גם כמכה קשה.

ויעתר. הפעם משה אפילו לא ביקש הבטחה מאת פרעה והתפלל בעדו מיד, כי צפה שפרעה שוב יכביד את לבו.

ויהפך ה' רוח־ים, רוח מכיוון הים התיכון, דהיינו ה' הפך את רוח הקדים שהביא את הארבה, לכיוון הנגדי, ולכן "ויהפך". בעצם היתה זו רוח צפון־מערבית אשר דחפה את הארבה לכיוון דרום־מזרח, אל המפרץ הערבי.

ויחזק. בגלל הרעב הצפוי פג אומץ־לבו ועל כן צריך היה ה' לחזק את לבו, כדי שיצפה באומץ לקראת העתיד. פסוקים כא־כנ:

ויאמר ה'. גם הפעם לא קיים פרעה את הבטחתו, ומה שאמר "אך הפעם" (יז) כלל לא היה חשוב לו עוד¹⁰⁷.

footnotes: ¹⁰⁷ ולא כמו Dillmann אשר מייחס את הפסוק יז למקור C ומסיק מתוך הסתמכות על "אך־הפעם" שבבראשית יח, לב, שבמקור זה אין מסופר על מכת החושך. ואולם מכיוון שהמכה המכריעה - מכת הבכורות - המתוארת בפרק יב אינה יכולה להיות חסרה גם היא במקור C, הרי ששילוח העם עד לדי פרעה לא יכול היה להתרחש אחר אומר "אך הפעם".

וימש, מלשון "משש" או "מוש", כלומר בשל אדים ואבק יתעבה החושך עד כדי כך, שאפשר יהא למששו¹⁰⁸, השוה בראשית כז, יב; שופטים טז, כו; תהלים קטו, ז. ויש להעדיף פירוש זה על האחרים¹⁰⁹, שקשה ליישבם עם כללי הדקדוק משום האמור להלן (כג) "ולא קמו־איש מתחתיו שלשת ימים".

footnotes: ¹⁰⁸ כך תרגום השבעים, התרגום הרומי, שמות רבה, יד, א, ראב"ע, רד"ק ועוד. ¹⁰⁹ ראה רש"י, רשב"ם, יפת (מובא בראב"ע) ור"ע ספורנו (המ').

ויט... ידו. אין המטה מוזכר כאן, והיה אפשר לפקפק, אם אמנם נעשה הנס בהטיית היד בלבד, או על ידי הטיית המטה. ואולם מסתבר, שאכן היה זה על ידי הטיית המטה; השוה פסוקים יב־יג למעלה¹¹⁰.

footnotes: ¹¹⁰ וראה גם דברי אור החיים ע"ט (המ').

חשך־אפלה. חיבורם יחד של שני שמות נרדפים בא לחזק את המושג¹¹¹. הפרשנים החדשים מסכימים, שלנס הזה היה יסוד טבעי. והרי זה השרב, רוח החמסין (=חמישים) הנושבת במצרים מדי שנה במשך כחמישים יום, בין החודשים מרס ומאי. ואין רוח זו נושבת ברציפות אלא בתקופות של יומיים־שלשה, שביניהן יש הפסקות. והנה הפך ה' רוח זו ל"חשך־אפלה", ועם זאת קרה הנס, שלבני ישראל היה אור במושבותם. לפי תיאוריהם של נוסעים הרי זו רוח חזקה, חמה מאוד, ומחמת הכמויות הגדולות של אבק דק שהיא מביאה עמה, היא מחשיכה את האוויר, חודרת אפילו דרך חלונות סגורים, כך שאדם ובהמה בורחים מפניה למקומות מבטחים.

footnotes: ¹¹¹ (Ewald (313c.

אפלה, חושף כבד, כמו "אפל" (איוב ג, ו; י, כב).

במושבתם. אם נאמר שבני ישראל התגוררו בנפרד מן המצרים, כי אז אפשר לומר ש"במושבתם" פירושו באזור מגוריהם, וכך משמע לכאורה מן האמור למעלה (ט, כו). "רק בארץ גשן אשר־שם בני ישראל לא היה ברד", ואם נניח, שגרו במעורב בין המצרים¹¹², צריך לומר שבבתיהם היה להם אור, בעוד שאצל שכניהם המצרים היה חושך, ו"במושבתם" פירושו "בתיהם".

footnotes: ¹¹² וכמשתמע להלן יב, יג, וראה גם רש"י שם ד"ה ופסחתי; וראה רשב"ם ע"א (המ').

כיוון שפרעה חש, שאין מכת החושך אלא מבשרה של מכה נוראה עוד יותר, הרי הוא נכון לוויתורים נוספים. אפילו הנשים והטף יורשו לצאת.

רק צאנכם יצג, כערבון לשוב העם.

יצג, יישאר עומד.

גם־אתה... וגם־מקננו. אין זו דרישה בלתי־סבירה שגם המלך יתרום להאדרת חגיגתם של עבדיו. הן מצינו שגם קיסרי רומי ביקשו להקריב קרבנות בשביל עצמם בבית־המקדש.

זבחים ועלת באים לעתים קרובות כצמד; השוה להלן יח, יב; לב, ו; ויקרא יז, ח ועוד. אבל אין הכתוב מוסר לנו, אם אמנם נתן פרעה בהמות משלו להקריבן לה'. ואולם רש"י מוצא רמז שאכן כן היה, בפסוק "גם צאנכם" וגו' (יב, לב).

פרסה, כלומר אפילו חלק קטן ביותר לא יישאר במצרים.

מה־נעבד, במה נעבוד¹¹³; השוה ישעיה יט, כא.

footnotes: ¹¹³ 283b) Ewald).

ויחזק ה', והנה ה' חיזק את לב פרעה למען יצפה באומץ לקראת העונש המאיים עליו, עד כדי כך שהוא יכול להשיב למשה "לך מעלי" וגו'.

אל־תסף ראות פני, אין פירושו אלא - אתה לא תוסיף עוד להופיע בפני, ואין זה אומר שפרעה לא יוכל לבוא אל משה, ואין אפוא סתירה בין האמור כאן והאמור להלן יב, לא, שכן שם אכן הלך פרעה אל משה ואהרן.

כן, כמו בבמדבר כז, ז; לו, ה. משה מדבר כאן בביטחון רב, שכן הדיבור שבפסוקים יא, א־ב כבר נמסר לו קודם¹¹⁴, וכפי שיבואר להלן. פרק יא, פסוקים א־נ:

footnotes: ¹¹⁴ למעלה ג, כא־כה (המ').