אל־פרעה. מוסב גם על "באו" וגם על "ויאמרו".

ויאמרו. אבל הזקנים לא באו עמהם, אף־על־פי שנצטוו על כך (ג, יח).

ה' אלהי ישראל. תחילה דיברו בלשון עמם, קוראים את שם ה' ומשתמשים בשם "ישראל", אף כי בפי המצרים נקראו ישראל בשם "עברים"¹⁶⁵. ישראל היה שם גאה, ציון לעם עצמאי, והדרישה היא שלח. כלומר שחרור מוחלט, ולפחות שילוח בלי קביעת מועד מסוים לשיבה. ועוד, הדברים נמסרים לפרעה בתור ציווי אלוהי. אין האחים מופיעים פה כמבקשים, אלא כשלוחי אלוהים ובידם ציוויו - כדי לבחון, כיצד יגיב פרעה על ציווי אלוהי כזה. והנה פרעה משיב "מי ה' אשר אשמע בקולו", אין אני מכיר את ה' ואין אני חש כל חובה לציית לדברו, ומה גם לדרישה לשלח את ישראל.

footnotes: ¹⁶⁵ השוה בראשית מא, יב; מג, לב; שמות א, טז; ב, ו (המ').

את־ישראל לא אשלח. בתור ישראל לא אשלח אותם אפילו אם יבקשו רק חופשה לזמן מוגבל. דומה שהשם ישראל עורר אצלו התנגדות, מפני ששם זה מזכיר לו לעם את עברו המפואר, והוא עשוי לעורר גאוה לאומית ושאיפה לחירות. ישראל, אומר פרעה, לא אשלח, שהרי ישראל לא ישובו.

ויאמרו וגו'. רק עתה, משסירב פרעה סירוב מוחלט להיענות לציווי האלוהי, רק עתה פותחים משה ואהרן בבקשה בשם העם. אין קוראים לו עוד בשם ישראל אלא בשם "העברים" השגור בפי המצרים, ובשם זה הם מקבלים עתה חופשה בת שלושה ימים למסע במדבר, כדי להקריב שם את הקרבנות שהם חבים לאלוהיהם, פן יענישם. קרבנות אלה היו צריכים לפייס את האל על חטאים שאולי חטאו, והסירוב להניח להם להקריבם יגרום אחריו את עונשו של האל אף לפי תפישתם של המצרים עובדי האלילים. ואולם יש לשאול, מדוע לא אמרו משה ואהרן מיד את הדברים שבפסוק ג, והרי לומר אותם נצטוו מפי ה' (למעלה ג, יח)? ונראה, שאלו אמנם באו יחד עם הזקנים, כי אז לא היה משה - כמי שעומד בראשה של משלחת העם - יכול לומר אלא דברים אלה. אך מכיוון שבא בלעדיהם, הרי הוא מופיע כנביא ה', ואהרן הוא דברו, הרי שעליו לקיים תחילה את שליחות ה', ורק משסירב פרעה להיענות לצו ה', הוא מגיש את בקשת העם, ושליחות זו אמנם הוטלה עליו כאמור למעלה ד, כג־כד.

ויאמר... ויאמר. מפסוק ד משתמע, שציבור גדול מבני ישראל נתלוה למשה ולאהרן בהליכתם לארמון המלך, ופרעה מדבר כאן לפני כל הנאספים. בשל כך היה צריך לקרוא את משה ואת אהרן בשמם. פסוק זה של דברי פרעה מופנה אל משה ואהרן בנוכחות הנלווים עליהם, ועל כן הוא אומר "למה משה ואהרן".

תפריעו. מלשון פר"ע, כלומר להתיר קשר. ותוכן דבריו - כבר עתה, על ידי עצם הופעתכם, השבתתם את העם מעבודתו.

לכו לסבלתיכם. הרי זו פנייה אל העם הנלווים על משה ואהרן, שלהם הוא מצוה "לכו לסבלתיכם", והללו אכן נחפזים לדרכם חפויי־ראש.

ויאמר פרעה. ועכשיו, כשהם לבדם, שוב פונה פרעה אל משה ואהרן. - הן. הוא מבקש להסביר להם את העוול שעשו - הן ראיתם בהופעת המון העם שנלוו עליכם, מה רב הוא מספר "עם־הארץ" שנמצא במצרים, ואת כל אלה אתם רוצים להשבית ממלאכתם על ידי חגיגת קרבנות במדבר.

והשבתם אתם. בעוד שבפסוק ד מדובר בהפרעה קצרה בעבודה עקב התלוות ציבור גדול אל משה ואהרן, מדובר כאן בהשבתה ממושכת של העבודה עקב היציאה למדבר כדי להקריב קרבנות¹⁶⁶, ובמקום תשובה לבקשה המוגשת באה גזירה חמורה.

footnotes: ¹⁶⁶ ביאורם של מבקרי־המקרא את כפל־הלשון "ויאמר... ויאמר" על ידי ייחוסם של שני הפסוקים לשני מקורות שונים אין בו ממש, שהרי יכול היה "העורך" לפתור בעיה זו על ידי השמטת "ויאמר" השני.

פרעה רואה בדברי משה "דברי שקר"¹⁶⁷, דברים שהעם מוכנים להאמין להם ברצון, מתוך נטייתם לעצלות, והוא רוצה למנוע זאת על ידי הכבדת עול העבודה.

footnotes: ¹⁶⁷ פסוק ט (המ').

הנגשים. אלה הם שרי המסים המוזכרים למעלה א, יא.

שטריו. משגיחים, סדרנים (שט"ר = סד"ר). הנוגשים היו ממונים על השוטרים אשר היו אחראים כלפיהם לביצוען המדויק של העבודות שנעשו על ידי העם. מובן מאליו, שלשוטרים של תקופת העצמאות¹⁶⁸ היו תפקידים אחרים.

footnotes: ¹⁶⁸ דברים א, טו; טז, יח ועוד (המ').

תבן. בתבן לא השתמשו לשריפת הלבנים כי אם לערבובו בחומר. מתערובת זו עשו את הלבנים שאותן ייבשו בשמש. כפי שמעידים שרידי מבנים עתיקים עוד היום, היה זה חומר הבנייה השכיח במצרים העתיקה. ואין תבן זה אלא גבעולי תבואה יבשים כשהם מקוצצים, השוה איוב כא, יח.

ללבן. פועל מלשון "לבנה".

וקששו. מלשון "קש" - ויאספו את קצוות הגבעולים הנשארים בשדה בשעת הקצירה.

מתכנת. מלשון "תכן" שבפסוק יח, ואונקלוס תרגם "סכום", כלומר הכמות אשר הם עשים בדרך כלל, כרגיל.

נרפים. כמו להלן יז, מתבטלים.

על־כן הם צעקים. מסתבר, שההמון שהתאסף ליד הארמון, אף עורר את אי־רצונו של פרעה בצעקותיו.

תכבד העבדה. זוהי הוראה מיוחדת־נפרדת, לעשות להם את העבודה כבדה ככל האפשר, כדי שלא יהיה להם פנאי לשעות ל"דברי שקר".

ויצאו וגו'. הם יוצאים מן הארמון אל העם.

כי אין נגרע. מסתבר, שלשון "כי" שבכאן הוא נימוק בשביל "מאשר תמצאו" - אל תרבו לחפש, אלא קחו את התבן בכל אשר תמצאוהו, שהרי לא נגרע ממתכונת הלבנים, מן הכמות שנקבעה לכם עוד קודם לכן, ורש"י מוסיף, "וצריכים אתם לילך בזריזות".

ויפץ. כאן פועל עומד, כמו שמואל א' ג, יח¹⁶⁹, ואלו בבראשית יא, ח - פועל יוצא.

footnotes: ¹⁶⁹ ראה 332 c) Ewald).

בכל־ארץ מצרים. אפילו עד קצה גבול הארץ היו צריכים ללכת כדי למצוא קש.

קש לתבן. קצוות הגבעולים שבשדה, כדי לקצצם לתבן.

כאשר בהיות התבן. אונקלוס מתרגם "כד אתיהב לכון תבנא", כלומר כאשר ניתן לכם התבן, והוא משלים בזה לפי הענין¹⁷⁰.

footnotes: ¹⁷⁰ ובדומה מתרגם גם יב"ע, ואין זה משום שהיתה לפניהם גרסה "בהיות ניתן לכם התבן", כפי שסובר Dillmann.

ויכו... לאמר. הוכו תוך שנאמר להם, והרי זה מבנה נדיר.

נגשי פרעה לאמר. טעמי־המקרא מחברים מלים אלה, אולי כדי לרמוז שהיו אלה הנוגשים אשר אמרו את הדברים. ברם, אם אכן כך, היה מתאים יותר לכתוב, "ויכו" בבנין קל.

חקכם ללבן. מחובר על ידי טעמי־המקרא.

גם־תמל וגו'. לדעת ראב"ע "תמול" הרי הוא היום שעשה משה את האותות לעיני העם ולא התעסקו בעבודתם.

גם־היום שבאו משה ואהרן אל פרעה¹⁷¹. ברם, לדעתנו מוטב לבאר שדבר זה התרחש רק למחרת היום.

footnotes: ¹⁷¹ ראב"ע ד"ה ויכו וכו' עליהם (המ').

ולבנים אמרים לנו עשו. כמו "ואומרים לנו - עשו לבנים". תיבת "ולבנים" המודגשת, הוקדמה.

וחטאת. כמו וחטאה, והשוה בראשית לג, יא; דברים לא, כט¹⁷².

footnotes: ¹⁷² ראב"ע פסוק טו ד"ה למה תעשה (המ').

וחטאת עמך. כאן בלשון נקבה, כמו שופטים יח, ז; ירמיה ח, ה¹⁷³. מכיוון שמן הנמנע הוא לעשות כמצווה, הרי העם נאלץ לעבור על מצוותך ולחטוא לה, וכיוון שיחטא פעם, בנקל יתפתה לחטאים חמורים יותר. ולפי ראב"ע¹⁷⁴ יש כאן משום לשון נקיה, כלומר שינוי משום כבוד המלכות - "וכנו דרך מוסר, כי החטא יהיה על עמו, וכמוהו 'והייתי אני ובני שלמה חטאים' (מלכים א' א, כו); 'ואויבינו ילעגו־למו' (תהלים פ, ז); 'וימירו את־כבודם' (שם קו, כ). ואונקלוס תרגם "וחטן עליהון עמך", כלומר "עמך יחטא להם", ויונתן בן עוזיאל - וחובתהון דעמך תקפא וסלקא", כלומר חטא עמך הולך וגדל, ומעין זה גם רש"י¹⁷⁵.

footnotes: ¹⁷³ שם (המ'). ¹⁷⁴ שם (המ'). ¹⁷⁵ והשוה גם שיר השירים רבה ב, יח (המ').

נרפים אתם. גם אתם, השוטרים, המעודדים את הבטלה.

נזבחה לה'. יונתן בן עוזיאל תירגם. "קדם אלהנא"¹⁷⁶. אמנם למעלה אמר פרעה, "לא ידעתי את־ה'¹⁷⁷ וגם אמר "הם צעקים לאמר נלכה נזבחה לאלהינו" (פסוק ח). ואולם ייתכן גם ייתכן, שאמנם דייק פרעה לאמר כאן "ה' ", כדי להדגיש שעצם העובדה שהם מבקשים לזבוח לה', לאלהים בלתי־ידוע לחלוטין, מוכיחה כי שאיפתם אינה אלא להיבטל ממלאכתם.

footnotes: ¹⁷⁶ וכן גם מתרגמים השבעים. ¹⁷⁷ פסוק ב (המ').

אתם. "כמו נפשם, עצמם, כמו 'וירעו הרועים אתם' (יחזקאל לד, ח); 'ויקבר אתו בגיא' (דברים לד, ו), כך ראב"ע¹⁷⁸, והשוה גם במדבר ו, יג¹⁷⁹.

footnotes: ¹⁷⁸ ד"ה ויראו (המ'). ¹⁷⁹ ראב"ע שם בשם יהודה בן בלעם (המ').

ברע. כמו "ברעה". השוטרים ראו עצמם בצרה, השוה תהלים קז, כו; משלי יז, כ; כד, טז.

לאמר. לפי ראב"ע¹⁸⁰ מוסב על פרעה, כלומר השוטרים ראו־חשו עצמם בצרה באמור פרעה להם "לא תגרעו" וגו', וכמו למעלה פסוק יד. אך דומה, שמוטב להסיבו על השוטרים, כלומר הם ראו עצמם במצב רע על שום שעליהם לומר וגו'.

footnotes: ¹⁸⁰ מסתבר שכוונת המחבר ז"ל לאמור למעלה, לפסוק יג (המ').

ויפגעו וגו'. חסר הנושא, ורש"י משלים נושא בלתי־מיודע - אנשים מישראל, והמלה "בצאתם" מוסבת על משה ואהרן, כלומר בצאת משה ואהרן מאת פרעה פגעו אותם אחדים מבני ישראל. ולפי המדרש¹⁸¹ היו אלה דתן ואבירם אשר התייצבו כנגד משה ואהרן, כאשר אלה יצאו מארמון פרעה. והם קבלו והתריעו, כאמור בפסוק הבא. ואולם לפי זה צריך לומר, שכבר בתחילת הענין, טרם יכריז פרעה על הגזירה החדשה, חשו אנשים אחדים שמעשה משה ואהרן יביא להרעת המצב של בני ישראל, ולא יובן, מדוע נמסר על אירוע זה רק עתה. מוטב אפוא לבאר שהמלים "ויפגעו" ו"בצאתם מאת פרעה" מוסבות על השוטרים ¹⁸². משה ואהרן הלכו לקראת השוטרים כאשר הללו יצאו מאת פרעה, כדי להיוודע על תוצאות שיחתם עם המלך. מסתבר, שההתרחשויות המסורות כאן אירעו תוך תקופה ממושכת, ורק כעבור זמן־מה הגישו השוטרים את קובלנתם אל פרעה. לפי המדרש¹⁸³ הביא משה בינתיים את אשתו ואת בניו חזרה למדין ועשה שם שישה חודשים, וכיוון שחזר, רבו עמו.

footnotes: ¹⁸¹ שמות רבה פרשה ה, כד (המ'). ¹⁸² וכן גם בשמות רבה שם (המ'). ¹⁸³ שם, שם, כג (המ').

הבאשתם את־ריחנו. כמו היפוכו - למצוא הן - בא גם ביטוי זה בצירוף "בעיני", ומשמעו - השנאתם אותנו, והשוה בראשית לד, ל.

לתת חרב. כלומר סיפקתם להם אמתלה להרע עמנו עוד יותר. בצערם על אי־הצלחתם השוטרים קוראים "ירא ה' עליכם וישפט", אף כי האמינו שמשה שליחו של ה' הוא, שהרי ראו את האותות שעשה. ואפשר שרק ביקרו את העובדה, שהעם נסחב אל תוך עניין זה. האחים צריכים היו לכלכל מעשיהם כך, שגם במקרה של אי־הצלחה לא תגדל צרת העם.

אם אמנם כבר עברו כמה חודשים מאז הופעתו הראשונה של משה לפני פרעה, כאמור, כי אז יובן נאום זה הרבה יותר. אין משה רואה כל סימן לגאולה המתקרבת, אבל הוא רואה הכבדת העול על העם.

וישב. לפי רשב"ם שב משה "אל המקום שהיה מדבר עמו". אין המדובר בהר סיני. גם במצרים נתגלתה למשה השכינה במקומות מסוימים, קבועים. ואולי בא הביטוי "וישב" במקום "ויפן", משום שבמלים אלה אמנם השיב משה תשובה על שליחותו, והיא - "מאז באתי" וגו', ואף כי ה' אמר לו למשה "ואני ידעתי כי לא־יתן אתכם מלך מצרים להלך"¹⁸⁴, ועוד פעם "ואני אחזק את־לבו ולא ישלח את־העם"¹⁸⁵ - אף־על־פי־כן "חשבתי שיחל פרעה להקל מעליהם ותחל להצילם"¹⁸⁶, ומכאן תמיהתו "הרע... והצל לא הצלת" וגו'.

footnotes: ¹⁸⁴ ג, יט (המ'). ¹⁸⁵ ד, כא (המ'). ¹⁸⁶ ראב"ע לפסוק כג.