Derashat Shabbat HaGadol Chapter 7
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
"וידבר ה' אל משה לאמר זאת תורת העולה" (ויקרא ו, ב). בפרשיות אלו יש לשאול; האחד, מה שאמר (שם) "זאת תורת העולה היא העולה", כפל לשון, והוה ליה למכתב "זאת תורת העולה על מוקדה". הב', שכתב (שם) "היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה", והרי דין זה דליפינן (מגילה כא.) כי הקטרת אימורין כל הלילה אינו בעולה בלבד, רק בכל הקרבנות, ואם כן למה כתב בעולה. הג', כיון דכתיב (ויקרא ו, ב) "כל הלילה", למה* לכתוב (שם) "עד הבקר". הד', שאמר (שם) "ואש המזבח תוקד בו", גם דבר זה אינו שייך בעולה [בלבד], רק בכל הקרבנות, שהאש היה תמיד על המזבח, ואם כן למה הזכיר זה בעולה בלבד. הה', "ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו" (ויקרא ו, ג), הרי ד' בגדי כהונה הם, ולמה זכר שנים בלבד. הו', למה כתיב "מדו בד", ולא "כתונת", כאשר כתוב בפרשת אחרי מות (ויקרא טז, ד). הז', "והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה" (ויקרא ו, ג), והיה לו לכתוב "והסיר את הדשן", שהרי היה מסיר אותו מן המזבח. הח', "ושמו אצל המזבח" (שם), מה ענין זה שקצת הדשן היה מניח אצל המזבח, וקצת הוציא אל מחוץ למחנה. הט', "ולבש בגדים אחרים" (ויקרא ו, ד), הרי כבר לבש בגדי כהונה, כדכתיב (שם פסוק ג) "ולבש הכהן מדו בד". ומה שפירש רש"י ז"ל (שם פסוק ד) בגדים שבשל בהן* קדירה לרבו* אל ימזוג בהן כוס לרבו, והרי שתי העבודות היה בדשן, האחת היא הרמת הדשן, והשנית הוצאה חוץ למחנה, אם כן ענין אחד הוא.
היו"ד, בפרשה שלאחריה (ויקרא ו, ז-יא) "וזאת תורת המנחה", למה סמך המנחה אחר העולה, היה לו לסמוך אחר העולה או חטאת או שלמים, והרי מנחה אינו דומה כלל לעולה. הי"א, (שם פסוק ח) "והרים ממנו בקומצו", בכל הפרשה כתיב לשון נקבה, וכאן כתיב "והרים ממנו" לשון זכר. הי"ב, בפרשה שלאחריה בפרשת החטאת כתיב (ויקרא ו, יז) "וידבר" בתחלת הפרשה, וכאן כתיב "וזאת תורת המנחה", ולא כתיב "וידבר וגו'". הי"ג, בפרשה שלאחריה כתיב (ויקרא ו, יג) "זה קרבן אהרן ובניו", למה כתב לשון "זה" אצל קרבן אהרן, יותר מבשאר הקרבנות. הי"ד, מה שאמר בקרבן הזה מנחה (ויקרא ו, יג) "תמיד", איך הוא מנחה תמיד, הרי לא היתה רק (שם) "מחציתה בבקר ומחציתה בערב".
הט"ו, בפרשת החטאת (ויקרא ו, יז-כג), הרי החטאת היא מכפרת על כריתות, שהם העבירות החמורות, ולא היה הקרבן כולו כליל. ואילו העולה, שהיא מכפרת או על הרהור הלב, כמו שאמרו במדרש (ויק"ר ז, ג) אין העולה באה אלא על הרהור הלב, או שהיא מכפרת על עשה ועל לאו שניתק לעשה, והוא יותר קל, והיה הקרבן כולו כליל (ויקרא א, ט). והרמב"ן ז"ל הקשה קושיא זאת בפרשת ויקרא (ויקרא א, ד), ונדחק בקושיא זאת מאד. הט"ז, (ויקרא ז, יא-יב) "וזאת תורת זבח השלמים וגו' אם על תודה יקריבנו וגו'". הנה בכל מקום בכתוב הרחיקה התורה החמץ, כמו שאמר (ויקרא ו, י) "לא תאפה חמץ חלקם", וצוה על המנחה שתהיה מצה. ואילו במקום הזה אמרה תורה (ויקרא ז, יג) "על חלות לחם חמץ יקריב קרבנו". וכן בעצרת שני לחמי תודה היו של חמץ (ויקרא כג, יז). הי"ז, שאמרה תורה כי מין החמץ יהיו הלחם האחד גדול כמו שלשה מינים של מצה. הי"ח, בפרשת שלמים (ויקרא ז, כח-לד) "את חזה התנופה ואת שוק התרומה" (שם פסוק לד), למה קרא החזה "תנופה", ואילו השוק קרא "הרמה", והרי הם שניהם בשוה בהרמה ובהנפה, ואין אחד מחולק מן האחר. הי"ט, אהרן ולבניו נתנו החזה והשוק, ואילו בסוף הפרשה גבי איל המלואים, שהיה גם כן שלמים, לא כתיב רק (ויקרא ח, כט) "ויקח משה את החזה ויניפהו [וגו'] למשה היה למנה", לא היה למשה רק החזה. אלו שאלות יש לשאול.