Derekh HaMelekh, Holidays, Simchat Torah
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שמחת תורה (תרצ"א)
שישו ושמחו בשמחת תורה כי היא לנו עוז ואורה.
ונבין הא גם בכל השנה אומרים ונשמח בדברי תלמוד תורתך ומה השמחה ביום הזה דוקא בתורה. פשוט היא השמחה על שמסיימין את התורה. אבל למה מסיימין דוקא ביום זה ולא בשבת. נקרא גם את פרשת וזאת הברכה כמו שקוראים כל הפרשיות בשבת. ולמה קבעו יום הזה לשמחת התורה ולסיים התורה.
אמנם איתא במ"מ על הזוה"ק בראשית דף ב' ע"א שלפעמים ספירת מלכות מלוה את מ"נ מבינה ע"ש. ובענין עבודה אפשר כי מ"נ בעבודה פשוט הוא הרצון שיש לאיש מישראל לקבל קדושה, והתשוקין אלו מעוררים רצון עליון בהעילה שלמעלה ממנו להאיר לו. והנה בענין הרצון אמרו חז"ל מי שיש לו מנה רוצה מאתים (קהלת רבה א), משמע שמי שיש לו נ' רוצה רק ק' ולמה זה רואים שגם עניים רוצים להתעשר בממון הרבה בהגורל (לאטריע) אבל כבר דברנו שיש חילוק ביו רצון חזק שהאיש עובד עליו הרבה עד שמוסר את נפשו לפעמים עליו, לבין רצון שהוא רק ברכה, שרוצה שיהיה גם מלך, לכן ברצון חזק יכולים לרצות רק אם הדבר נמצא בתוכנו ופעל עלינו, כלומר אם יש לו מנה, אז המנה פעל עליו ונעשה בקרבו מין מ"נ שירצה ברצון חזק, עד שכל עצמותו משתעבד לרצון הזה. ויעבוד לבא אל מאה אחרים שבס"ה הם מאתים, ואם יש לו נ' שטעם רק טעמו של נ' וממספר הזה נתפעל. אף שרוצה לזכות במאה אלף אבל מ"נ ורצון חזק שיפעל בו אין לו רק לחמשים אחרים שבס"ה הם מאה.
ולפי זה האיש ישראל היה יכול לרצות רק כפי הקדושה שיש לו, היינו ברצון של מין ברכה היה יכול לרצות שיעשה גם מש"ר. אבל אין זה מ"נ שיעורר רצון עליון להשפיע, ולא רצון שיתפעל הוא כולו ממנו וישעבד את כל עצמו לעבודה זו, רק ברצון של מי שיש לו מנה. שנתפעל כולו מן הרצון הזה ועובד לבוא אליו, וגם רצון העליון לעורר היה יכול רק כערך הקדושה שיש לו כלומר קדושה שנשפע על האיש יש שהוא בחי' מה רבו מעשיך ה'. האיש מרגיש בקרבו איזה רוח טהרה ומעט התפעלות של קדושה. ולפעמים כשנתוספת בו קדושה מרגיש יותר רוח טהרה ויותר התרגשות והתפעלות, והרי זה רק בחי' מה רבו, שהגדלות שלו היא רק בקרבו, משל למי שלמד דף אחד גמרא והוסיף עוד עשרה דפים. לא שהרגיש שום טעם יותר. רק שנתעשר מזה שהיה לו. ויש בחי' מאוד עמקו מחשבותיך. שנמשכה לו קדושה יותר עליונה. כמו למשל מי שלמד גמרא בפשטות ועתה למד ביתר עמקות. שאור חדש שלמעלה מן האור הראשון בא בקרבו. כי כמו שיש בלימוד בשכל פשט רמז דרוש סוד. כל פעם יותר למעלה. וגם בכל אחת מהן יש פרד"ס כן הרגשת הקדושה שאיש הישראל מרגיש באור של מעלה צריך הוא להרגיש גם כן בכל פעם יותר עמוק, לא בחי' מה רבו לבד רק גם "עמקו" שהרגשות שמרגיש עתה אינן מאותו המין שהרגיש אשתקד. כי כ"א יודע שהבעש"ט ושאר צדיקים ומכש"כ הנביאים, השגתם לא היתה בתוספת ריבוי לבד רק גם עמוק וגדול למעלה עד אין חקר מן הרגשתנו.
לכן להוסיף אור קדושה של בחי' מה רבו יכול האיש להתעורר ברצון של אתעדל"ת, שיעורר את העילה, כיון שיש לו כבר אור כזה. והוא בחי' מי שיש לו מנה רוצה מאתים, אבל לבחי' עמקו איך יתעורר ברצון הזה כיון שאין לו, וזה שמלכות שהיא המקבלת מלוה מ"נ מבינה, כי בלימוד בדעת יכול האיש ישראל להעמיק בכל פעם יותר והנה לעולם בשכל לבד הוא רק ראיה מרחוק לבד. כי יכולים להבין גם מה שיש במערב אבל מ"מ מ"נ ויאתדל"ת כבר יכולים להשיג. פשוט כשלומד בענינים גבוהים עולמות עליונים מתפעל מתבטל וחושק. אבל חוץ מזה האיש ישראל שלומד לא בשכל בלבד. רק מפני שחשקה נפשו להכיר את מי שאמר והיה העולם. ויודע שבענינים אלו הוא מתגלה יותר רץ לזה, ואף שבשכלו רק את השכל ואת הלבושין רואה, מ"מ השכל רואה הלבושין. ונפשו שמשתוקקת ורצה נוגעת בזה בעצם הארת המלך לא ב"רבו" לבד רק גם ב"עמקו", נגיעה זו שיכול עכ"פ לרצות באתעדל"ת שתעורר אתעדל"ע.
ואפשר זה הרמז טוב טעם ודעת למדני וכו', כי איתא בשל"ה הקדוש, החילוק בין טוב (בחולם) לטוב בחיריק, שטוב בחיריק טוביה גניז בגויה בהעלם. וזה טוב טעם ודעת למדני. הלמוד בדעת ושכל בגלוי הוא רק שכל, ויכול מי שהוא ללמוד ולא יתקרב למלך עי"ז, אבל כיון שבמצותיך האמנתי לכן אני לומד, לכן הטוב היינו הטוב שגנוז בהדעת ג"כ למדני.
לכן יש שאומרים ענין תורה ועבודה לפני אנשים וכמעט כולם חושבים שרק למענם אמרו. וכ"א יודע ומרגיש שיכול הוא להשתמש בענין הזה לעבודה, ויש לפעמים שרבים חושבים הלא זה למעלה ממצבנו. הענין הוא. אם אומרים להם עבודה שכבר עבד בה האומר, אז כיון שהיא עבודה שכבר היא בעוה"ז, כ"א רואה בה עבודה לעצמו, וכשאומרים להם דבר שלא עבד בה האומר. רק מין ראיה מרחוק. ראיה שע"י צריכים ויכולים לעלות, אז כיון שהוא דבר שלא עבד בה המדבר, רק ראיה שע"י יעבוד. לכן דומה להשומעים שאין זה למענם. משל למי שרואה כסא שלימה בחנות למכור, אף אם הוא צריך לאותה כסא או באופן אחרת. מ"מ כשרואה אותה נזכר גם בהכסא שלו. אפשר טובה כסא זו למעני או יותר טובה או פחותה מזו. הכסא זו מעוררת ומזכרת אותו שיקנה לו כסא החסרה לו. משא"כ אם רואה עצים פשוטים לעשות כסא לא יזכור ולא יתעורר בהכסא שלו הצריכה לו. כן הוא בהנ"ל. חוץ מן העצל שאינו רוצה לעשות מאומה, שגם אם אומרים לו שיכוין פירוש המלות בתפלה משיב שזה למעלה מן מצבו.
ואפשר זה רמז הפסוקים אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו ותתן לנו נחלת שדה וכרם העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה. מה ענין ניקור העינים לכאן. ורש"י פי' אפי' אחה שולח לנקר את העינים אם לא נעלה וכו', למה דוקא לנקר את העינים ולא להרוג ולא לשבור את רגליהם. וכן נחלת שדה וכו' ולא שדה וכו', כי פשט תיבת נחלה הוא שהיא שלו ונחלתו, והלא כשיתן תהיה נחלתם והי' די אף לא וכו' ותתן לנו שדה וכרם וכו'. אבל כבר דברנו שכל בעלי המחלוקת טענו על מש"ר שדרכו למעלה הרבה ממצבם, כי זה משה האיש לא ידענו וכו'. וגם קרח טען כל העדה כלם קדושים, פשוט זה מתפלל וזה לומד. וכל איש טוב הוא, ודרכו של משה למעלה הרבה ומדוע תתנשאו, וכשאומר להם מש"ר דרכים עליונים נראה לכל אחד שאינו טוב. כי אינו עולה במעלות אלו שאומר מש"ר. כל העדה כלם קדושים. רק שעוד נתן טעם בדבר ואמר שהדרכים הגבוהים שאומר מש"ר גם אצלו בחי' ראיה מרחוק הוא ולא עבד בה ח"ו. לכן למעלה ממצבם היא. כי קרח אף שדיבר מן שדה וכרם כונתו היתה גם בעניני קדושה כמו שאמר כל העדה כלם קדושים, אף וכו' ותתן לנו נחלת שדה וכו', גם הדברים שאתה נותן לנו בעבודה, אמרו שח"ו גם אצלך אין זה עוד נחלה רק ראיה מרחוק לעלות ע"י, העיני האנשים ההם תנקר כנודע שדבר שמצפים מרחוק נקרא כליון עינים, שמכלה את העינים מרוב צפיה מרחוק, לא נעלה עי"ז.
נחזור להנ"ל שיש מה רבו ויש מאוד עמקו. למה רבו יכול כל איש לעורר רצון של אתעדל"ת לעורר אתדל"ע. משא"כ למאד עמקו קשה לעורר מעצמו רק ע"י הלואה, אבל כעבור יו"ט נשאר ראיה של עמקו, והאיש מרגיש שבכלל היתה לו התפעלות של עמקו לא רבו בלבד. כי בכל השנה ע"פ רוב כל הרגשות אחת הן, התפעלות או של שמחה והתרחבות הנפש או שבירת הלב וכו', וכלם היו בחי' רבו יותר או פחות, ועתה היו עמקו, וכ"א הכיר הרגשה בפני עצמה, ולא אשר הרגיש בשופר ראה בדפני הסוכה והסכך. ולא אשר הרגיש בסוכה הרגיש בד' מינים ובשמחת תורה. מין ראיה מרחוק היה היו"ט על כל השנה.
וזה שישו ושמחו בשמחת תורה כי היא לנו עוז ואורה, בכל השנה תורתנו היא, מה שמשכנו אותה אלינו ועבדנו בה, והיא האורח שלנו והשמחה שלנו עם התורה. ועתה מצב התורה עלאה זו עודה במקומה, רק אנו הגענו אליה בראיה ועליה מעטה. ואנו אורחי התורה והיא שמחה בנו. ואנו בשמחתה שמחים. שישו וכו' כי היא עתה לנו רק עוז ואורה מרחוק, ושמחתה היא, ומשמחה זו של התורה אנו צריכים להמשיך לנו. ויתהוה מזה ונשמח בדברי תורתך שנעבוד בה את ה'.