את שני נעריו. שאם יצטרך האחד לנקביו ובפ' בלק פירש"י על ושני נעריו עמו גבי בלעם שיהיו חוזרין ומשמשין זא"ז. וקשה למה פירש כאן טעם אחר, ותו למה כתב כאן שאינו רשאי ושם פירש לשון לכתחילה אבל אין איסור בדבר, ותו דכאן אמר אתו ושם אמר עמו, וע"ק דאמר בב"ר א"ר אבהו שנים הלכו בדרך ארץ אברהם ושאול שכ"א היה לו שני נערים עמו ולא חשב גם בלעם. ותו למה נקט בד"א. נ"ל לתרץ הכל בדרך אחד כי אלו הטעמים נמצאו לפעמים זה בלא זה דהיינו טעם שמירה לפעמים אין שייכה כגון שיש בלא"ה שם אנשים אחרים חשובים, אלא שעדיין שייך טעם שאחד משמש לחבירו. ולפעמים טעם זה לא שייך כגון שהאדם חשוב מוחל על כבודו והרב שמחל על כבודו כבודו מחול והוא יחזור וישמש להאחד אם יצטרך בהכרח לכך מ"מ שייך טעם שמירה ועוד נקדים שלשון אתו משמעבדומה לו כדאיתא בסנהדרין ונשאו במשא העם אתך ודרשו אתך בדומה לך, ולשון עמך היינו במחיצתך כדאמרינן גבי שאול שאמר לו שמואל מחר אתה ובניך עמי ודרשינן, במחיצתי וע"כ אצל בלעם שהיו, שרי מואב עמו ונהג עצמו בנפש גבוהה ולא מחל על כבודו לחזור ולשמש את משרת שלו ע"כ אמר הטעם משום שיחזור וישמש את חבירו ובזה אין איסור אם יעבור על זה אבל אברהם היה בו נפש שפלה ורוח נמוכה ומחל על כבודו ואם היה צריך לשמש את שמש שלו היה עושה. והכתוב מעיד שהיו נעריו אתו פי' בדומה לו שהיה משפיל עצמו כאילו הוא כמותו וראיה שעשה בעצמו הכל מה שאפשר לעשות ע"י עבדו רק שהוצרך לשני נערים עבור שמירה וקמ"ל שאע"פ שת"ח תורתו משמרתו מ"מ אסור שיסמוך על זה כדאשכחן (פסחים קיב:) בר"ח בן דוסא שהיה יוצא יחידי ופגעו בו מלאכי חבלה ואמרו אי לאו דמכרזי עלך ברקיעא הזהרו בחנינא היינו מזיקים לך וזהו שאמר ב' הלכו בדרך ארץ פי' אע"פ שהיו ת"ח ותורתן משמרתן מ"מ התנהגו עצמן בדרך ארץ כאילו הם אנשים סתם והלכו בדרך העולם להצטרך שמירה משא"כ בבלעם דנהג עצמו ברוח גבוה אע"פ שהיה הדיוט באמת: ועפ"ז נראה לתרץ במה שנאמר בבלעם וילך עם שרי מואב ויחר אף אלהים כי הולך הוא ויתיצב מלאך ה' בדרך לשטן לו והוא רוכב על אתונו ושני נעריו עמו דקשה למה לא נזכר ושני נעריו עמו תחילה אחר וילך עם שרי מואב. וע"ק מה שלמדו רז"ל שאדם חשוב צריך, שני נערים מבלעם מנלן ללמוד ממנו דאדרבא נימא דמדה רעה היתה בו כמו שאר מדות רעות שהיו בו אלא נראה דה"ק שזה הרשע ראה רצון השי"ת שחרה אפו אפי' על ההליכה לחוד אפי' אם היה הולך ברגליו כאחד הרקים והוא כפל ברשעתו ורכב כאחד מהחשובים, ע"כ אמר הכתוב ויחר אף אלהים כי הולך הוא פי' אפי' על ההליכה לחוד חרה אפו והוא רוכב על אתונו ושני נעריו עמו פירש שהתנהג עצמו כאדם חשוב שדרכו לרכוב כדאיתא דב"מ ואי אדם חשוב היא קנה ברכיבה כי דרכו בכך נמצא דלאו מבלעם אנו למדין מדה טובה אלא מדגינה אותו הכתוב שהתנהג עצמו כאדם חשוב ש"מ שאדם חשוב בעלמא צריך ב' נערים לשמירה ע"כ אמר כאן באברהם ויחבוש את חמורו ואעפ"כ לא רכב אלא שני נעריו לקח אתו בדומה לו שכולם הלכו ברגליהם ויבקע עצי עולה שהעצים שם על החמור אבל הוא ויקם אל הר האלהים. ההפך מבלעם שאמרנו (כנ"ל לתרץ הכל על נכון בס"ד):

ויבקע. תרגומו וצלח לא בא רש"י בזה אלא שלא תטעה בלשון התרגום שפי' וצלח דהיינו לשון הצלחה אלא דגם וצלח לשון ביקוע:

אל תשלח וכו' ואוציא ממנו דם. בדרוש של עקידה מבואר זה יפה:

כי עתה ידעתי וגו'. עכשיו אתה אומר לי אל תשלח כו' קשה למה לא הקשה כלום כשאמר לו קח נא את בנך כו' וי"ל דשם לא היה רוצה להקשות כלום כדי שלא יהא נראה שקשה לו צווי של שחיטת בנו משא"כ עכשיו שאדרבה באת להקל עלי שלא אשחטנו אני מקשה קושייתי. וזהו שאמר אפרש לפניך שיחתי כלומר עד הנה היה לי קושיא בלבי אבל עכשיו אני מקשה בפירוש:

אחר אחרי שאמר לו המלאך כו' פירוש דל"ת האי אחר פירושו איל שני אלא אחר פירושו אחרי פי' אחר דברי המלאך. וכן התרגום מפרש כאן מלת אחר דפירושו בתר אלין דהיינו אחר זה. וא"כ המשך הכתוב הכי וירא והנה איל אימת היה זו אחר דברי המלאך ואח"כ מסיים מה ראה נאחז בסבך בקרניו. וא"ל לאיזה צורך נכתב הך אחר שבלאו הכי אנו יודעים שזה נעשה אחר דברי המלאך. נראה דקמ"ל דל"ת דהאיל בא לשם אחר דברי המלאך אלא כבר מוכן היה ובא שם אלא דהראייה של אברהם אותו היה אחר דברי המלאך:

בקרניו, שהיה רץ אצל אברהם בג"א מפיק ליה מדכתיב נאחז ולא אחוז ש"מ שע"י אחר נאחז דהיינו ע"י השטן ולא ידענא החילוק שבין נאחז לאחוז דגם אחוז פירושו שנעשה אחוז ע"י אחר שיאחזו. ונ"ל דקשה כיון שמוכח שהיה מוכן כבר לאברהם למה הכינוהו מן השמים כיון שהוא מסובך באילן לזה אמרו שהשטן עשה דבר זה ועוד יש לפרש דקשה נאחז הוא מיותר דהיה לו לומר נסבך בקרניו כלשון רש"י סובכו ומערבבו. אלא דקמ"ל דהיה בענין שאין דהך האיל להיות נסבך כן מעצמו אלא נאחז בכוונה כן ע"י שטן שאחזו לזה:

סובכו ומערבבו בין האילנות יש לדקדק עירוב מאן דכר שמיה הא בפסוק לא נזכר אלא בסבך דהיינו סובכו, ותו למה נקט רש"י בין האילנות הא לא נזכר בפסוק אלא בסבך דהוא אילן אחד כמ"ש רש"י באילן ונראה דקשה במ"ש נאחז בסבך בקרניו ה"ל לומר נאחז בקרניו בסבך דנאחז ובקרניו היינו האיל ולמה הפסיק בינתים במלת בסבך אלא ששני דברים היו שם דגוף האיל היה מעורבב היינו בין אילנות וקרניו נסבכו באילן. וזה שכתב רש"י שסובכו היינו בקרניו ומערבבו בין האילנות היינו בגופו. וכ"ז עשה השטן שלא יוכל לעקור משם:

אחרי הדברים וגו' בשובו מהר המוריה כו' הוצרך לזה דאי תימא כפשוטו קשה דעכ"פ צריך שיהיה איזה שייכות במ"ש אחר זה להענין הקודם וכמו שזכרתי אצל אחר דבריושל שטן שזכר רש"י לעיל:

ובתואל ילד וגו' כל היחוסין הללו כו' דאם לא כן למה לא זכר מכל בני מלכה אלא בתואל: