זכרון תרועה זכרון פסוקים כגון מלכיות ושופרות. כתב הרמב"ן כ"ז אסמכתא ומפורש אמרו בר"ה הולכין למקום שתוקעין ואין הולכים למקום שמברכים פשיטא הא דאורייתא הא דרבנן ל"צ אע"פ שזה ודאי וזה ספק. ולי נראה דודאי דאורייתא שצריך לזכור עכ"פ קצת מאלו אלא שחכמים סדרום וקבעו ברכה עליהם ושם בגמרא איירי לענין סידור הברכות שספק הוא אם יודעים אותם ומש"ה נקט רש"י כגון מלכיות כו':

וכל מלאכה כו' על מלאכות לילה כו'. מוכח שיש כאן. היפך וצ"ל דבור זה קודם דבור והאבדתי לפי שאחר זה כתיב כל מלאכה בלא וי"ו, והשתא ניחא מה שקשה מהיכא תיתי למעט לילה כאן, אלא קאי על פסוק וכל מלאכה דשם כתיב בעצם היום הזה שמביא רמב"ן, פירוש היינו גוף היום, ובאמת ממעטינן מזה תוספת מחול על הקודש שאין שם כרת וה"א דגם לילה אתמעט קמ"ל:

מקרא קדש, קדשהו בכסות נקייה גם דבור זה נכון שהוא מהופך ומקומו קודם פסוק והאבדתי דקאי על יוה"כ שכתוב בו מקרא קדש, והוא חלוק משאר מקרא קודש, ולכן לא פירש"י כלום על שאר מקרא קודש שקודם לזה בשאר יו"ט:

כפת תמרים, חסר וי"ו. רבינו בחיי הקשה לימא כף תומר והאריך בתירוץ. וא"צ כי בגמרא (דף ל"ב) איתא בהדיא דבעינן כפות שיהא כפות ולא נפרד: