ענין כוס ה׳ שהוא מסוגל לפרנסה בגמרא אמר ר׳ יוחנן למה נקרא שמו הלל הגדול. שהקב״ה יושב ברומו של עולם ומחלק מזון לכל בריה. וענין זה שהקב״ה יושב ברומו של עולם בא להודיע שהש״י הוא עלת כל הנמצאים לפי שכל הנמצאים מצד עצם מהותם הם חסרים. כי כל עלול הוא חסד וצריך הוא אל העילה המקיימת אותו בשביל החסרון שבו והש״י מקיים הנמצאים ע״י הפרנסה שנותן להם. ולפיכך הפרנסה שהוא מחלק לנמצאים מורה שכולם הם עלולים והם חסרים. והש״י הוא העילה שלהם ולכך צריכים לקיומו ית׳. וזה שהוא יושב ברומו של עולם. ר״ל שהעילה היא במדרגה על העלול כי כל הנבראים הם חסרים מצד עצמם וצריכין לו. ומזה ג״כ תדע כי המזון הוא יותר במדרגה מן הבריאה עצמה. כי עצם הבריאה מצד שהיא בריאה היא עלולה וחסרה וצריכה לקיום. ר״ל לפרנסה שהוא קיום הנברא ולפיכך מדרגת המזון היא יותר ממדרגת הבריאה. ולפיכך יש בהלל הגדול כ״ו כל״ח. כי שם בן ד׳ עולה במספרו כ״ו והוא המפרנס לכל והמחלק לכל בריה מזונות. כי זה השם הוא הנקרא השם הגדול והמיוחד שהוא שם העצם המקיים את כל הנמצאים וממנו באה הפרנסה כי הוא הקיום של כל נמצא. לפיכך יש בו כ״ו כל״ח נגד השם הגדול הזה. ואמר נותן לחם לכל בשר כל״ח. אחר הגאולה של ויפרקנו מצרינו כל״ח. לומר כי דבר זה שהוא נותן מזון לכל בשר הוא יותר עליון במעלה מכל והוא האחרון. ולפיכך איתא שם אמר ר׳ אלעזר קשים מזונותיו של אדם יותר מן הגאולה דאילו בגאולה כתיב המלאך הגואל. מלאך בעלמא. ואילו במזונות כתיב האלהים הרועה אותי. ובדבר הזה בא לתרץ למה נזכר נותן לחם לכל בשר אחרון לכל מעשה ה׳. ולפיכך אומר כי זה הוא בשביל שהמזונות הוא יותר עליון מכל הנסים. ודבר זה הוא עמוק מאד. ולכך נרמז באמצע התיבות של נותן לחם לכל בשר השם הקדוש חתך והוא השם המסוגל לפרנסה להמכוון בו. והראשי תיבות של *נותן *לחם *לכל *בשר עולים כמספר הג׳ שמות הקדושי׳ אהיה הויה אדני להורות שהשתלשלו׳ שפע הפרנסה היא מעולם היותר עליון. כלומר מן העולם ועד העולם. ואם חכם אתה בין תבין אלה הדברים. ולפיכך תקנו כוס ה׳ לומר עליו הלל הגדול לדעת ר׳ טרפון בשביל הזכרת נותן לחם לכל בשר כל״ח. ולדעת היש אומרים לומר עליו ה׳ רועי לא אחסר. והכל סובב והולך על כונה אחת. שאחר הד׳ כוסות שנתקנו על חסדי ה׳ של הגאולה תקנו עוד כוס ה׳ על חסדי ה׳ אשר הוא עושה עם בריותיו שהוא הקיום והפרנס׳ שמחלק לכל העולם שהוא יותר מן הגאולה. וכוס ה׳ הוא השלמת הגאולה כי אחר שגאל אותם היה מפרנסם בכל צרכיהם והביא אותם אל המנוחה ואל הנחלה לארץ זבת חלב ודבש. והכל בכלל הגאולה. וזה כונת הגאונים שכמו שסמכו הד׳ כוסות על ד׳ לשונות של גאולה והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי. כך סמכו כוס ה׳ על הפסוק והבאתי אתכם אל הארץ וגו׳. מפני שזה הפסוק מבשר בשורת הישועה של המזונות שיפרנסם בארץ הכנעני אחרי הגאולה. ולפיכך נראה לי שכוס ה׳ די שישתה אותו רק ראש הבית בלבדו. כי שפע הפרנסה נשפע לראש הבית המפרנס את בני ביתו. ובזה יובן ג״כ הטעם שנוהגים לעשות כוס ה׳ מן הכוס שהכינו מקודם לכבודו של אליהו הנביא. כי הוא המלאך של שפע הברכה. כמו שאמרו רז״ל פנחם זה אליהו ונאמר לו הנני נותן לו את בריתי שלום. ואמר ג״כ שלא מצא הקב״ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום. ולפיכך במקום שיש ענינו של אליהו היינו ברית השלום שם יש מקום לשפע הברכה. וכיון ששפע הברכה תלוי בשלום שהוא ענינו של אליהו לכך נוהגים ליקח זה הכוס שהכינו לכבודו של אליהו ולעשות אותו לכוס ה׳ הבא בשביל שפע הברכה בפרנסה. ועוד יתבאר לך ג״כ עפי״ז למה נקרא כוס ה׳ מצוה של רשות. כי משום שהוא בא בשביל שפע ברכה בהפרנסה וכיון שהמזונות מדרגיתן גבוה יותר ממדרגת הגאולה לפיכך אין שייך בזה מצוה של חיוב. כי ענין החיוב הוא בדברים הקרובים אצלנו לגרום בהם ענין איזה תקון ע״י עבודתנו. אבל מה שבא על המשכת הדברים הרחוקים מאתנו ביותר אין שייך בהם החיוב אבל הם רשות דהיינו ג״כ מצוה. ודברים אלו ברורים מאד למביני מדע. והתבאר לך ענין כוס ה׳ על נכון: