לא לנו ה׳ לא לנו. יש לפרש כי נגד מדת הדין יאמר שלא יהיה מדת הדין מקטרג למה יעשה לישראל דבר זה. לכך אמר נגד זה לא לנו ה׳ לא לנו שאין אנו מבקשים בשביל עצמנו כלל כי יודעין אנו שאין אנו ראוין. ורק תעשה בשביל כבוד שמך שיתגדל ויתקדש. כי שמו שהוא שם בן ד׳ אותיות הוא מצפ״ץ בא״ת ב״ש והוא בגימטריא ברחמי״ם. להודיע כי שם המיוחד מנהיג ברחמים. וכן ידוע לחכמים כי השם המיוחד שהוא שם בן ד׳ הוא מדת הרחמים. ואמר כי יתן כבוד לשמו המורה על מדת הרחמים. ועוד אמר שיעשה גם על חסדך ועל אמתך הן מדת החסד והאמת של הקב״ה שבשבילן ירחם על ישראל. ועוד אמר למה יאמרו הגוים איה נא אלהיהם הוא ענין רביעי שראוי לעשות בשביל שלא יאמרו הגוים איה נא אלהיהם. אלו האומות העובדי אלילים ולצבא השמים הכופרים במציאת השם ית׳ אשר יתקבצו על ישראל במלחמת גוג מגוג. ובשביל כל אלו הטעמים אנו מבקשים שלא יקטרג עלינו מדת הדין בימי גוג ומגוג או לימות המשיח ויעשה עמנו הקב״ה ברחמים למען שמו ויתן לנו חסד למען חסדו ואמתו. ואמר ואלהינו בשמים כל אשר חפץ עשה. כלומר שהם אומרים איה נא אלהיהם. כלומר שאין יכולת באלהיהם להושיע. ואין הדבר כך רק אלהינו בשמים כל אשר חפץ עשה:

ישראל בטח בה׳ וגו׳. זכר ג׳ כתות. ישראל. בית אהרן. יראי ה׳. פירוש כי ישראל מצד שהם בניו הרי הם דבקים בו בעצם כמו שיש דביקות הבן אל האב. ומפני כך ראוי להם לבטוח בו ית׳ מצד הדביקות הזאת. אמנם בית אהרן עובדים לו מאהבה והדביקות שלהם אל הקב״ה היא מצד אהבה. ויראי ה׳ היינו אלו העובדים השי״ת מיראה. ויש גם להם דביקות בו ית׳ מצד היראה. הנה לכל הג׳ כתות יש להם על מה לסמוך וראוי להם לבטוח בה׳. ומה שלא זכר גם בית הלוי כמו שזכר בהמזמור הללו עבדי ה׳. הוא מפני כי כל ההלל הוא על החסד והטוב שהקב״ה עושה עם ישראל. ומפני שהלוים דבקים במדת הדין ולא יבא מזאת המדה החסד והטוב. לכך בכל ההלל לא נזכר כלל בית הלוי. ומה שאמר עזרם ומגנם. פירוש עזרם שיהיו מתגברים על אויביהם כאשר יבאו על אויביהם להכניעם תחתיהם. ופירוש מגנם הוא שלא יהיו נזקים מאויביהם כאשר יבאו אויביהם עליהם להכניעם:

ה׳ זכרנו יברך. אחר שהזכיר כי הקב״ה עזרם ומגנם של ישראל שלא יוכלו להם אויביהם בא לומר על ענין הברכה שהקב״ה יברך את ישראל להוסיף עליהם. וזה לא נזכר בכל החסדים והטובות הראשונות. ואמר ה׳ זכרנו יברך ואין הפירוש שיברך הזכרים. שא״כ היה הרי״ש בצר״י זכרנו. רק פירושו הקב״ה שעולה זכרוננו לפניו והוא זוכר אותנו. הוא יברך את זכרוננו. וכך פי׳ המתרגם. ור״ל כי השם שהאדם נזכר בו הוא זכרון אדם עצמו. ולפיכך אמר ה׳ זכרנו יברך. כאלו אמר יברך את השם שלנו והשם הוא זכרון עצמיותינו. וזכר כל ג׳ כתות שהם דבקים בו ית׳ שכל אחת ואחת תקבל ברכה כפי הראוי לה עם הקטנים ועם הגדולים שלה. ואח״כ אמר שיוסיף עליהם על האבות ועל הבנים. ומה שאמר ברוכים אתם לה׳ עושה שמים וארץ. ר״ל כי הקב״ה אשר הוא עושה שמים וארץ בשתי ידיו ביד הימין וביד השמאל. שנאמר אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים. ובשתי ידיו אשר ברא שמים וארץ שהוא כח הרוחני וכה הגשמי יברך אתכם. וכאשר נתברך בשתי ידיו של הקב״ה נתברך בברכה כללית של רוחני וגשמי:

השמים שמים לה׳. אחר שזכר הענין שהוא ית׳ עושה שמים וארץ שהוא כח הרוחני וכח הגשמי יסביר לנו לבל נפול בטעות המינים האומרים שאין הבורא שוכן שחקים ורוכב שמים בלבד להיותו נבדל מן גשמיות הארץ וצאצאיה. רק שמיחסים אליו השתתפות והתלות בהנבראים הגשמים ח״ו. ועל זה יאמר שאינו כן רק שהשמים שמים לה׳ והארץ נתן לבני אדם. כלומר שמכון שבתו בשמים והוא נבדל בעצמיותו וקדושתו מעצמיות עולם הגשמי הנקרא ארץ אשר נתנו לבני אדם למכון שבתם. והבורא ית״ש אינו נתלה כלל בזה העולם. ולכך ביכלתו לשנות העולם ברצונו ולשדד כח דרך הטבעי שלו. נמצא שענין זה הכתוב כענין הכתוב ה׳ בשמים הכין כסאו ומלכותו בכל משלה. כלומר שמפני שהכין כסאו בשמים להיותו נבדל בקדושתו מהעולם הגשמי. לכך מלכותו בכל משלה אף בעולם הגשמי לשנותו מדרכו הטבעי:

לא המתים יהללו יה. אחרי שאמר שהבורא נבדל בעצמותו מעולם הגשמי יזהיר עוד לבל נפול ח״ו בטעות אותן המינים האומרים עזב ה׳ את הארץ ואינו משגיח כלל עליה. ועליהם אמרו רז״ל שהרשעים בחייהם קרואים מתים. כי המת הוא מפני שהנשמה עזבה את הגוף ונבדלה ונתרחקה ממנו לגמרי. ולכך נתבטל מן הגוף כל כח החיוני הרוחני שהיה לו. ומנו החכמים בזה ה׳ מדרגות שהן נפש. רוח. נשמה. חיה. יחידה. וכל זמן שנמצא בתוך הגוף עכ״פ כח אחד מאלו החמשה כחות אפילו הכח היותר תחתון שהוא כח הנפש ג״כ יוכל לחיות ככל האנשים. כי גם שאר הכחות אף שהם מחוץ לגוף מ״מ חופפים עליו ומשפיעים בו כחות החיוני שלהם ע״י אמצעות כח הנפש השוכן בתוך הגוף. וע״כ הכופרים בענין הנשמה והשארת הנפש ואומרים שחיות הגוף הוא רק ע״פ כח טבעי הגשמי ואין שום כח נבדל רוחני שולט עליו הם ראוים להקרא בחייהם מתים. כי הם יחשבו על מדרגת חיותם כמו מה שהוא באמת אחרי המיתה. וזאת ידוע שחז״ל ידמו מציאות השם ית׳ ושכינתו בזה העולם למשכן וקשר הנשמה אל הגוף. נמצא לפי דעת אלו הרשעים הנקראים בחייהם מתים לאמר שגם הארץ אין שום כח נבדל רוחני שולט עליה להשפיע בה. רק שהכל מתנהג מעצמו בכח דרך הטבע. אמנם יש עוד כת מינים הראוים להקרא בשם יורדי דומה. והם האומרים שהבורא אינו נבדל מן העולם רק שהוא מקושר ומשותף עם העולם והוא והעולם אחד הוא. ולכך נאה להם השם יורדי דומה. כי פי׳ דומה כמו לדום. ודום פירושו שתיקה שהוא היפוך כח הדבור. ומפני שכח הדבור מורה על כח החיוני שבמין אדם. כי על הכתוב ויהי האדם לנפש חיה. תרגומו לרוח ממללא. שזאת מורה על מדרגת כח החיוני שבאדם שגבוה הרבה ממדרגת כח החיוני של בהמה. לכך נשמע שהדממה והשתיקה היא ההיפוך ממדרגת כח החיוני הזה. ועפי״ז יתפרש יורדי דומה שהם יורדים למדרגה נמוכה של המעטת כח החיוני עפ״י שיטתם הפתיות. כי זאת נראה לכל שכח הטבע מתמעט והולך ודור אחר דור התולדות חלשים בטבעם יותר ויותר. נמצא לפי הדעה משובשת הזו שגם הבורא ית׳ שהוא מקור החיים של הכל שולט ח״ו גם בו המעטת והחלשת הכח בכל פעם יותר כיון שהוא משותף עם זה העולם. ולפיכך נאה להם לכת הזו להקרא בשם יורדי דומה. כי לפי דעתם יורדים הם בכל רגע ורגע למדרגה נמוכה של המעטת כח החיוני של כל העולם. אבל האמת הוא שרק כח הטבעי הגשמי בלבדו מתמעט ע״פ רצון הבורא ית׳. אבל בכח הבורא ית׳ שהוא מקור החיים המחיה את כלם אין שום השתנות לעולם. כמו שאין שנוי בשמש לעולם אף שבחורף אורו וחומו מועטים מבקיץ. וע״ז כתיב כי אני ה׳ לא שניתי:

העולה מכל זה שהמתים והיורדי דומה הם ב׳ מיני כופרים ועל שניהם יאמר כי לא יהללו יה. מפני שרז״ל אמרו שבשם יה נבראו שני עולמים עוה״ז ועה״ב שהם השמים והארץ. ונרמז בדבריהם ג״כ שכמו האות י׳ מהשם יה מוקדמת להאות ה׳. ותמיד העילה קודמת להעלול והסיבה להמסובב. כן גם השמים קודמים להארץ והתלות הארץ היא מן השמים ומושפעת מן הרוכב השמים כמסובב מסבתו ועלול מעילתו כמ״ש רוכב שמים בעזרך. ושתי כתות המינים האלו עפ״י שיטתם המשובשת לא יהללו את השם יה. כי אלו האומרים עזב ה׳ את הארץ וכמו שהרוכב שמים נבדל לגמרי מיושבי הארץ כן גם הארץ ומלואה איננה תולה כלל בהרוכב שמים. א״כ הם מפרידים בין ב׳ אותיות של השם הקדוש יה. ולפי שיטתם אין מציאות כלל לשם זה כי איך יוכללו ב׳ דברים נפרדים לגמרי בכח של שם אחד. וכן אלו האומרים שאין בנמצא כלל סבה ומסובב עילה ועלול וכופרים במציאות רוכב שמים המובדל מן הארץ. רק יחשבו שהכל מדרגה ומעלה אחת בהשתתפות ושאין לקרותם בשני עולמים. א״כ נמצא לפי שיטתם ג״כ אין מציאות להשם יה כיון שזה השם מורה על בריאת שני עולמים דוקא רוחני וגשמי. וגם שהארץ מושפעת מכח הרוכב שמים דוקא כמבואר לעיל. אבל ואנחנו ישראל מאמינים בני מאמינים נברך יה. כי אנחנו מאמינים שמציאות קדושה העצמיות של הבורא ית׳ היא בשמים במדרגה נבדלת מן הארץ. ואינו תולה כלל בזה העולם. וגם מאמינים אנחנו שהארץ תולה בו והוא מושל ומשגיח עליה בהשגחה פרטית ומשפיע בה חיות תמיד. וכתיב מבשרי אחזה אלוה. כי כמו הנשמה שמשפעת כחות רוחנים בגוף על ידי אמצעות הנפש אשר תשכון בגוף. כך הוא ית׳ משפיע תמיד כח החיים בארץ ע״י אמצעות שכינתו הקדושה אשר תשכון בארץ. כענין הכתוב ה׳ בשמים הכין כסאו ומלכותו בכל משלה. ואלו הדברים לא יובנו בהשקפה הראשונה כי הם דברים עמוקים מאד מאד. הפוך בה דכלא בה: