הללויה הללו עבדי ה׳ הללו את שם ה׳. היה די שיאמר הללו עבדי ה׳ את שם ה׳. אלא שר״ל מצד שהם עבדי ה׳ ראוי להם להלל. כמו העבד אשר הוא מהלל לאדון שלו במה שמיטיב עמו. ועוד יוסיף בהלל להלל את שם ה׳. כלומר בהילול המיוחד לשמו יתברך ולפיכך חלק אותו לשנים:

יהי שם ה׳ מבורך מעתה ועד עולם. התחיל אחר כך לספר שבח הקב״ה בכל שלש עולמות. יהי שם ה׳ מבורך מעתה ועד עולם. הוא עולם העליון כי לכך כתב מעתה ועד עולם. כלומר עד עולם שהוא עולם הבא. וראוי להבין לשון יהי שהוא לשון עתיד והוא רמז על עולם הבא. ואח״כ עד עולם השני אמר ממזרח שמש עד מבואו מהלל שם ה׳. כי מצד התנועה הזאת שהיא התנועה ממזרח עד מערב מורה על המגיע בכחו הנותן התנועה למתנועע. לפיכך ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה׳. כי אחר שיש כאן מתנועע אין מתנועע בלא מניע. ומצד זה הוא מהולל בעולם השני. השלישי זכר הלול שלו במה שהוא רם על כל גוים. שאע״פ שהם אומות מחולקות הוא יתברך רם על כלם והכל הוא עושה בהם כרצונו. הנה זכר באלו שלשה עולמות כל שבח ושבח לפי הראוי לו. על השמים כבודו. פירושו שלא תאמר מאחר שכבודו למטה. מצד השפלות שיש בתחתונים הנה כבודו ח״ו אינו שלם. לכך אמר על השמים כבודו. שאין מצטרף כבודו אל התחתונים:

מי כה׳ אלהינו המגביהי לשבת וכו׳. הוסיף חמשה יודי״ן המגביהי המשפילי מקימי להושיבי מושיבי. ונראה כי מפני שהיו״ד בסוף הוא המשך המלה שצריך להמשיך האות. וכדי לחלק בין אלו חמשה דברים אשר בין מגביהי ובין משפילי ובין מקימי ובין להושיבי ובין מושיבי באו חמשה יודי״ן. כי בהמשך התיבה נעשה חלוק ביניהם בלשון. ובא לומר כי אלו הפעולות הן מחולקות. כי מגביהי לשבת הפך משפילי לראות. כי מגביהי לשבת ר״ל שכל הנמצאים הגבוהים והרמים בשמים הם תחת רשותו והוא מגביהי לשבת עליהם ולהשגיח עליהם. ועם כל זה אינו עוזב את הפחותים. וזהו משפילי לראות גם להנבראים השפלים אשר בארץ. אחר כך יאמר כי הוא יתברך מסדר מציאות שלהם על חלוקי הנהגות שהן חסד ודין ורחמים ולפיכך אמר מקימי מעפר דל שהקב״ה מקים מעפר דל. וזהו במשפט כי למה יהיה הדל כל כך שפל עד הארץ. ולפיכך כאשר מקים אותו הוא במשפט ובמדת הדין. אבל דבר זה מה שהוא מאשפות ירים אביון להושיבי עם נדיבים. הוא על צד החסד. כי מצד הדין די לו שאינו אביון והוא כמו שאר בני אדם. אבל מה שהוא מושיב אותו בין נדיבים זהו חסד גמור. ולפיכך המשך היו״ד מורה שיש חילוק ביניהם זה מצד הדין וזה מצד החסד. אמנם נגד הג׳ שהוא הרחמים אמר מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה. וזה אינו חסד ואינו דין. כי אינו חסד שהרי כל אשה נבראת להיות לה בנים בטבע. ואינו דין כי זו שאין לה בנים אין זה שפלות רק שאין לה הברכה מה שהיא לשאר נשים. והנהגה הזאת כלולה קצת ממדת הדין וקצת ממדת החסד והוא הרחמים. ובאלו שלש מדות הקב״ה מנהיג עולמו דכתיב אני ה׳ עושה חסד משפט וצדקה בארץ. לכן עושה חלוק ביניהם בהמשך היודי״ן לרמז שיש חמשה חלוקי דברים שבהם יושלם ההנהגה. האחד שהוא המגביהי לשבת שיושב בגבהי מרומים להנהיג כל הנמצאים העליונים. השני כי אינו עוזב את הפחותים והשפלים וזהו המשפילי לראות. ואת כל רואה כל אשר בשמים ובארץ. ואחר כך זכר שלש מדות שבהן הקב״ה מנהיג עולמו והוא החסד והדין והרחמים כמו שהתבאר. וחותם הללויה כדי לסיים בהלל. הלל בתחלה והלל בסוף מורה לך שאין בכל מעשיו רק הלל: