ויראה לי שאם באו עדי השטר והעידו הן בעצמן על כתב ידן גובין בו. ולפענ"ד הכוונה ע"פ מ"ש הר"ן בספ"ג דכתובות שם דאפי' העדים מעידים על כתב ידן כל שאינם זוכרין ההלואה לא מגבינן ביה דעבידי סהדי דטעו בהא ולפ"ז לשיטת הרמב"ם יש להבדיל בין אותם עדים לעדים אחרים דעדים אחרים אינם באים רק על הקיום ובודאי לא מהמני דיש לחוש לזיוף אבל העדים עצמם דעל מנה שבשטר הם מעידין ולשיטת הרמב"ם כל שאינם זוכרים גוף הלואה רק ע"י השטר מקרי מפי כתבם א"כ שוב מהראוי להאמין ולא ניחוש דשמא מ"מ השטר מזויף ולא הוה רק מלוה על פה דהרי כל שמעידין על הלואה לא חיישינן לזה כמ"ש הר"ן כן אמרתי בראשית ההשקפה בלמדי בשנת כת"ר ב' כסלו דברי הר"ן שם. ועיינתי בכ"מ וראיתי שהוא כפי פי' השני שלו דמיירי כשזוכרין ההלואה אבל לא ביאר ע"פ דברי הר"ן אלו דבאמת הר"ן כתב לפי דעת החולקים על הרמב"ם דא"צ להעיד על מנה שבשטר שפיר חשש לזיוף אבל כל שזוכרין ההלואה לשיטת הרמב"ם ודאי לא חיישינן לזיוף וכמ"ש. וראיתי בש"ך חו"מ סי' ס"ג שגם הוא נדחק בדברי הרמב"ם אלו והבין שהר"ן חולק על הרמב"ם ונפלאת היא בעיני שלפענ"ד הדבר ברור דהרמב"ם לשיטתו שפיר כתב ועי' מל"מ מ"ש בזה בשם בעה"ת ומ"ש הוא והנראה לפענ"ד כתבתי ועי' תומים סי' ס"ג שם: ועיין בשאילת יעב"ץ ח"א סי' קכ"ז שהקשה דאמאי פוסקי הלכות פוסקים בכל מקום לילך בתר רוב הפוסקים והא כיון שכתוב בספר הו"ל קבוע ובקבוע לא אזלינן בתר רוב וגם איך מבטלין דעת היחיד ברוב מנין והא דבר שבמנין אפי' באלף לא בטל ולא ידעתי מהו שח ואם ברוב סנהדרין כתב המרדכי דהדיבור הוה פירש מכל שכן מ"ש בספר וגם מ"ש דהוה דבר שבמנין במחילת כבוד תורתו דברים בטלים הם דשם הדבר שבמנין הוא חשוב ולא בטל בדברים שאינם במנין דלא חשיבי אבל כאן הרבים הם חשובים כהיחיד ולמה לא יתבטל דבר לחשוב בחשובים רבים ובלא"ה אין דבריו דברים כלל ודו"ק: