נתנו במגדל ונעל ואבד המפתח אם יכול להוציאו בלא עשית מלאכה ה"ז עירוב שאין אסור לעשות ביה"ש במקום מצוה אלא מלאכה נתנו בראש הקנה וכו' גזירה שמא יתלוש וכו'. עי' בהמ"מ כאן ובה"ח בשם הרשב"א דשבות קרובה למלאכה כמו פחות מד' אמות לא התירו וכאן בשם המפרשים דשמא יקטום הוי ג"כ משום דהוי שבות קרוב למלאכה וכתב דלדעת רבינו בפי' המשנה בשמא יקטום קרוב לטעות לתלוש וא"כ אין ראיה לפחות פחות מד' אמות עיי"ש. וכמ"ש בתוס' בפרק כל הכלים דאין כל השבותין שוין לענין אין שבות במקדש כמו כן נראה לענין אין שבות בביה"ש: ולכאורה למה במלאכה לא נאמר דהוי שבות דמותר ע"י אמירה לנכרי ביה"ש ועיין עירובין ל"ה בנפל עליו הגל בבעי מרא וחצינא אפילו לרבי לא הוי עירוב עיי"ש. והרי אפשר ע"י אמירה לנכרי והיה נראה דלא התירו באמירה לנכרי כמ"ש המ"מ דלאו כל השבותים התירו אבל עיין בשו"ע או"ח בסימן רס"א סעיף א' ומותר לומר לעכו"ם ביה"ש להדליק נר לצורך שבת ועיין במג"א ס"ק ז' שם עיי"ש. ודוחק לומר שגזרו ביש עכו"ם שיכול לומר לעשותו אטו שאין עכו"ם שם דאז לא הוי העירוב ראוי לו ביה"ש וצ"ע. וע"ע בסי' ש"ז סעיף כ"ב עיי"ש. גם הרי שבות דאמירה לעכו"ם קיל משאר שבות דלא מצינו להתיר בחולה שאין בו סכנה אלא אמירה לעכו"ם בלבד ולא שאר שבות. ובמסכת עירובין דף ל"ה ע"א דמצרכין צריכותא נתגלגל חוץ לתחום ונפל עליו גל ולמה לא אמרינן בנפל עליו גל אפשר לו ע"י עכו"ם ואם דגם בנתגלגל אפשר לו ע"י עכו"ם הרי כמ"ש בתוספות בד"ה נתגלגל אף דאפשר לו ליטלו ביה"ש כיון דאם קנה שביתה במקום שנתגלגל העירוב היה עומד עתה חוץ לתחום ואין לו אלא ד' אמות הילכך תיקנו רבנן שלא יהיה עירוב אלא כשהוא בתוך התחום עיי"ש דלא שייך בנפל עליו הגל וי"ל בזה בכונת הגמרא דאי תנא נתגלגל דליתא גביה אבל נפל עליו גל דאיתא גביה דמובן לפ"ז אבל יקשה למה באמת לא אמרינן כן בנפל הגל דאין שבות משום דאפשר ע"י עכו"ם. וצ"ל דלא שייך קנין שביתה אלא בדבר שיוכל בעצמו ליטלו דאין מדרך שביתה אלא בכה"ג וצ"ע. ועיין בריטב"א שהביא ג"כ להקשות דחוץ לד' אמות יוכל לייתי בפחות מד' דליכא אלא שבות ותירץ ע"ז ולא קושיא היא דאפ"ת דמצי לאתוי כל שהוא לתחום ביתו קונה לו עירוב אבל כ"ש חוץ לתחום ביתו שאינו יכול ללכת שם בהתר גמור אינו קונה לו עירוב עכ"ל ונראה מסכים למ"ש לעיל ודברי התוספות הנ"ל יש לפרש כמו כן כן. ועיין ברש"י ל"ה ע"א בד"ה הנותן הואיל וד' אמות מובלעין בתחומא וכו' והוי כנותן את עירוב בבית וכו' עיי"ש נראה שצריך במקום שילך בעצמו שם. ועיין ברש"י כ"ו ע"ב בד"ה לכהן בבית הפרס עיי"ש:

נתגלגל העירוב ויצא ב' אמות חוץ לתחום או אבד או נשרף או שהיה תרומה ונטמאת מבעוד יום אינו עירוב משחשיכה ה"ז עירוב שקנית העירוב ביה"ש שספק העירוב כשר לפיכך אם נאכל העירוב ביה"ש הרי זה עירוב. ועיין בהמ"מ שכתב שזה פשוט שאין חילוק בין נאכל לנשרף ולא כתבו רבינו אלא מפני מה שיזכיר בסמוך עיי"ש. בגמ' ל"ה ע"א למה תנא נשרף להודיעך כחו דר' יוסי תנא תרומה ונטמאת להודיעך כחו דר' מאיר וברש"י להודיעך כחו דר"י דאע"ג דאינו בעולם לא מיתסר להודיעך כחו דר"מ דאע"ג דישנה בעולם וי"ל העמידנה ביה"ש על חזקתה וקודם לכן טהורה היה אפ"ה לא אמרינן חזקה לקולא עכ"ל. והנה יש לפרש וי"ל, קאי בפ"ע אבל כנראה מרהיטא דלישנא בישנה בעולם שייך ביותר לאוקמי על חזקתו וטעמא בעי. וגם בלא"ה מאי שנא אם הוי בעולם או לא. ובירושלמי בסוגין בפ"ג ה"ד ממסכת עירובין בגמרא שם ר' ירמיה בעי עד כדון בקיים ואפילו נשרף ובקרבן העדה שם דבנשרף ואינו בעולם לדמותו טפי לנגע באחד בלילה עיי"ש ובלתי מובן [הרי] בנטמאת ג"כ בגדר וערך מת שנאמר כשעת מציאתן והנה איתא אח"ז בירושלמי א"ר יוסא קיימתיה כיי דמר ר' הושעיה הגיעוך סוף תחומי שבת שאין מחוורין מדבר תורה. וכנראה וכמו שנראה ג"כ מקרבן העדה דקאי בפ"ע וא"כ לא נפשוט בעי דר' ירמיה: ויש לפרש עם מ"ש בריטב"א שם לפרש דברי תוספות לדעת רש"י דליכא עדים אלימא חזקת העירוב מחזקת גברא שלא עירוב שבכל מקום אין אנו לדון אלא מדבר שהספק בא ממנו וכן גבי מקוה העמד מקוה על חזקתה ולא אמרינן העמד טהרות על חזקתן עיין שם. וכיו"ב כתב שם התם טעמא דר' יוסי העמד וכו' עיין שם. ועיין בשאלות ותשובות הרא"ם סימן כ"א ובספר שערי תורה ח"ב לאאמ"ו הגאון ז"ל כלל י' פרט ב' עיין שם. ויש מקום לומר דכל זה אם הדבר שיצא הספק ממנו לפנינו לדון עליו אבל כשאינה בעולם עוד ואין לדון עליו והספק נופל על דבר שהספק נופל עליו בכהאי גוונא אין לדון אלא על המסתעף ממנו וא"כ לפ"ז בנשרף י"ל דדנין על הגברא והוי בחזקת שלא עירב והנה בירושלמי לא נפשוט ובדרבנן לקולא ובבבלי דאיתא לר"י העמד טמא על חזקתו ברש"י שם דאיכא חזקה לקולא ולחומרא ולמ"ש בריטב"א לא הוי חזקת שלא עירב חזקה כלל כמ"ש לעיל בשמו וא"כ י"ל בנשרף דיש לדון גם על חזקתו הוי חזקה וא"כ הוי צריכותא לאשמעינן אפי' נשרף וכמ"ש ברש"י דהוי חזקה נגד חזקה ועכ"פ לדינא בכל גוונא לר"י אפי' בנשרף מותר בספקו והנה בין נאכל ואבד ונשרף אין לחלק בזה אלא בתרומה ונטמאת שייך לומר דדנין על התרומה ג"כ אלא דלכאורה בחולין מאי שנא אם נשרף או עומד קיים דמה לנו לדון על הדבר כשעומד קיים וספק נתגלגל ביה"ש וי"ל כשהדבר בעולם שייך בכל גוונא יותר לדון עליו אם נתגלגל קודם או אח"ז אף כי על הדבר בעצמו אין נפק"מ בזה מאם אינו בעולם כלל וצ"ע ועכ"פ דברי הירושלמי יש לפרש כמ"ש בספק בתרומה שנטמאת ונשרפה דשייך שפיר כמ"ש לעיל ולשון רש"י הנ"ל שכתב שנראה דמחלק בין ישנה בעולם לענין חזקה צ"ל דבכל גוונא מחלק כן ולירושלמי ספיקו לקולא קאי על תרומה ונטמאת בלבד:

אמרו לו שנים וכו' שביה"ש ספק הוא וספק העירוב כשר וכו'. עיין בהמ"מ ובשער המלך בהל' מקואות פ"י כלל א' וכלל ו' מ"ש בזה עיי"ש:

נפל על העירוב גל מבעו"י אם יכול להוציאו בלא עשית מלאכה כשר וכו'. עיין מ"ש לעיל בה"י:

נותן אדם מעה לבעה"ב כדי שיקח לו פת ויערב לו בה עירובי תחומין אבל אם נתן לחנוני או לנחתום ואמר לו זכה לי במעה זו אינו עירוב וכו'. ועיין בהמ"מ כדאיתא בגמרא משום חסרון משיכה וכדאיתא שם והא לא משך וכדמוקי בד' פרקים אלו בשזיכה לו ע"י אחר עיי"ש: והנה כמ"ש במק"א בשם בעה"ת בשער ס"ד דהיכא דשייך בהאי הנאה א"צ קנין ולא בלבד לענין שעבוד גם לקנות אמרינן כן וכמ"ש בנימוק"י בפ"ק דב"מ דהוי כמו שכתב עיי"ש והנה טעם זה שייך בדברים שנקנים בכסף ולמ"ש בתוספות בכורות י"ח ע"ב בד"ה אקנוי קא מקני ליה בחצירו ואפי' בלא קנין קא קני דגמר ומשעבד נפשי' עיי"ש ג"כ בקרקע דקונה בכסף והנה למ"ש ברש"י דאפי' זיכה לו ע"י אחר לא מהני שמא אין ניח"ל וא"כ לא שייך כלל בהאי הנאה ואומדנא כמו במצות אף דאין מערבין אלא לדבר מצוה שמא נוח לו בצד אחר אבל כמ"ש ברא"ש ומפורש כן בירושלמי ועי' בקרבן העדה שם בזיכה ע"י אחר מהני משום דגילה דעתו דניח"ל וא"כ שייך בהאי הנאה מצד הקונה אבל מצד המקנה צ"ע אם שייך בהאי הנאה משום דמסייע למצוה דהרי אפי' למצוה קלה עי' בשו"ע או"ח בסי' תט"ו ברוצה לטייל ביו"ט שיש בו שמחה מקרי דבר מצוה עיי"ש ויש ליישב במאי שנראה בכמה מהראשונים ז"ל דאפי' בקנין מטלטלין שייך בהאי הנאה וכמ"ש במקום אחר וגם שעבוד גופו עי' בפ' הנושא בדברים הנקנין באמירה לא שייך בכסף ואפ"ה אמרינן בהאי הנאה גמר ומשעבד נפשיה אף דלא שייך סברת הנימוק"י הנ"ל ולמ"ש יש ליישב בקצת וצ"ע ועי' מ"ש ז"ל על קושית המג"א בסי' שמ"ט למה לא הוי כמו בקידוש דהעמידו על ד"ת וכתבו לחלק דקידוש מצוה מדרבנן משא"כ עירוב דלא הוי אלא זהירות עיי"ש והנה כמו כן בערובי חצירות אבל בערובי תחומין ג"כ י"ל כמ"ש: ועוד שם בהמ"מ וז"ל אבל כשאומר ערב לי הרי עושהו [שלוחו] לערב עליו וקונה פת מאחר ומערב לו אבל בפת עצמו לא שאין שליח קונה ומקנה עכ"ל וטעמא דבעי שיבוא מרשות לרשות ובקונה מאחר הוי שלוחו כמותו לקבלו מהמוכר הוי מרשות לרשות משא"כ בשל עצמו במה בא לרשות אחר שיזכה בו המשלח ועיין בטוח"מ בסי' קפ"ה ושוב מצאתי שכתב הרשב"א בפ' אלמנה ניזונית מאן שם לך כלומר מי מכרו לך לפי שהוא שלוח למכור אבל לדידך מי מכרן ומכאן נראה שאין שליח יוכל לקנות לעצמו אפי' באותן דמים שהרשהו הבעלים למוכרו לפי שנעשה שליח להקנות הקרקע ללוקח אבל לעצמו אינו יכול לזכותו ולקנותו דאין אדם מקנה לעצמו דאין המכר אלא הוצאת דבר מרשות לרשות וזה לא יצא מרשותו שהוא במקום בעלים עומד עכ"ל עיי"ש ובשו"ע שם סעיף ב' ועי' בסמ"ע שם ובסי' קע"ה ס"ק כ"ו עיי"ש ובר"ן במס' כתובות צ"ח גבי אלמנה ששמה לעצמה ועיין בהגהות מל"מ בפ"א הל' ה' מהל' שלוחין ושותפין בסופו שם שהביא דברי טור חו"מ הנ"ל בשם הרשב"א וכתב דבס' בני חיי כתב דרמב"ם לא ס"ל כן אבל למ"ש כאן בהל' עירובין הנ"ל נראה דרמב"ם ס"ל ג"כ כן כרשב"א עיי"ש. ונראה אף דכנראה הרב המגיד כתב כן מדעת עצמו ולא מדעת רבינו אבל נראה שדייק כן בלשון רבינו שכתב "ואם אמר לו ערב לי במעה זו הרי זה לוקח בה פת או אוכל מן האוכלין ומערב עליו וכו'" נראה מפורש דעתו דצריך לקנות ולא משל עצמו דאל"כ למה הוסיף על לישנא דגמ' והוא הערה רבה כמה ראה רבינו לכוין על סברה ישרה ולהודיע בלשונו הזהב: ויש לעיין למ"ש בתוס' במס' ב"מ ע"א ע"ב בד"ה בשלמא סיפא לחומרא דזכוי ע"י אחר הוי שלוחו של מקנה ושל קונה וכיו"ב בנימוק"י בפ"ק דב"מ בסוגיא דראה אותן רצין ועי' בס' מחנה אפרים הל' זכיה ומתנה סי' ל"ג עיי"ש וזה יהיה נגד דעת הרשב"א הנ"ל דא"כ איכא מרשות לרשות וע"ע בס' מחנה אפרים שם בסי' ו' מ"ש בדעת רש"י ורא"ש אם מהני בזיכה לו החנוני ע"י אחר בגילה דעת דניחא ליה עיי"ש:

מערב אדם ערובי תחומין ע"י בנו וכו' וע"י עבדו ושפחתו העברים וכו' אבל אין מערב לא ע"י בנו ובתו הגדולים ולא ע"י עבדו ושפחתו העברים וכו'. ועיין במרכבת המשנה דט"ס כאן או דרבינו מחלק בין עבדו ושפחתו העברים הקטנים וגדולים כמו בבנו ובתו ולא כמ"ש בכ"מ בפ"א מהל' עבדים דלא משכחת עבד קטן עברי אלא דסובר דיוכל למכור עצמו מעוני וע"פ בי"ד דטובה לו עיי"ש. ובס' מעשה רוקח כתב שט"ס ושכן מצא בשאר ספרים וכתיבת יד שאינו שם עיי"ש:

אחד וכו' האומר לחבירו ערב לי בתמרים וכו'. עיין בהמ"מ ובמרכבת המשנה כתב דבנוסחא לפנינו איתא רבה ופשוט דהלכה כרבה נגד רב יוסף וברשב"א היה הנוסחא רבא ובזה תליא הפלוגתא בינו לרבינו עיי"ש: