Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Eruvin Chapter 8
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כשם שאסור לצאת חוץ לתחום בשבת כך אסור לצאת ביו"ט וביוה"כ. וכשם שהמוציא מרשות לרשות בשבת חייב כך המוציא מרשות לרשות ביוה"כ חייב. אבל ביו"ט מותר להוציא מרשות לרשות לפיכך מערבין עירובי חצירות ומשתתפין במבואות ליוה"כ כשבת ומערבין ערובי תחומין ליוה"כ וליו"ט כדרך שמערבין לשבת. ברי"ף במס' ביצה י"ב בסוגיא דמתוך הביא להלכה דעירוב והוצאה ליו"כ ודרפרם בדותא והביא ראיה ממס' עירובין דף ל' ע"א בית שמאי אומרים אין מערבין לנזיר ביין וכו' א"ל בית הלל לב"ש אי אתם מודים שמערבין לגדול ביו"כ וכו' נראה מזה דעירוב ביו"כ ובב"י בסי' תרי"א [כתב] להקשות דילמא בתחומין מיירי ועי' בשאגת אריה בסי' ע' ובס' בינה לעתים הל' יו"ט לבעל כרתי ופלתי בפ"א ה"ו מ"ש בזה וכתב דהו"ל להרי"ף להוכיח מביצה שם דרק ביו"ט משום מתוך א"צ עירוב משא"כ ביו"כ וכתב דעיקר ראית הרי"ף מביצה שם אלא שהביא האי דמס' עירובין דשייך עירוב אף דלא חזי לאכול ביו"כ עיי"ש. ועיין בס' זכרון יוסף חלק או"ח סי' ז' אות כ"ג שכתב לתרץ עם מ"ש בב"י בסי' ת"ד בשם תשובת רבינו דלא שייך י"ב מילין בנהרות ובכרמלית דבמקום דשרי הוצאה וטלטול לא שייך תחומין ומזה אם לא נאמר עירוב והוצאה לא שייך עירוב תחומין ג"כ עיי"ש: ועי' בנמוקי יוסף במס' יבמות בפי"ב דף ק"ב ע"ב בשם הרא"ה דהא דאי' שם אבל מטייל הוא באנפליא של בגד בתוך ביתו אתי למעט חצר שאינה מעורבת דקיי"ל עירוב והוצאה ליו"כ עיי"ש ובמס' יומא ע"ח ע"ב בר"ן שם בשם הרמב"ן להקשות במידי דלאו מנעל היכי נפקי משום משוי דיש עירוב והוצאה כדאי' במס' כריתות ועי' מ"ש ע"ז. הנה מלשון בביתו אין הכרע דהוי מדאורייתא וכמ"ש הר"ן ביו"כ הוי מלבוש גם בכה"ג א"כ [ליכא] למידק כלל מלשון בבית. ובס' שאגת אריה בסי' ע' הנ"ל הביא ראיה ממס' ר"ה כ"ט דאיתא ביו"כ תעבירו שופר מלמד שכל יחיד ויחיד חייב לתקוע ואמר רב הונא ועם בי"ד וכו' ומשמע שלא בזמן בי"ד משום שמא יעבירנו וש"מ דיש עירוב והוצאה ביו"כ מדאורייתא דאי מדרבנן לא שייך שמא יעברנו דא"כ לבית שמאי דלית להו מתוך אפי' בר"ה שבחול לא לתקע משום שמא יעברנו ועל כרחך דוקא בשבת גזרינן ולא ביו"ט דליכא רק בלאו ומכ"ש אם יהיה ביו"כ מדרבנן דלא שייך שמא יעברנו עיי"ש. והנה מאי שהוכיח מכ"ש דלא שייך שמא יעבירנו ביו"ט י"ל על זה למ"ש במג"א בסי' תקפ"ח ס"ק ד' בשם מהר"ם פדוואה דלא שייך לגזור משום תיקון כלי שיר דנמצא תעקר מצות עשה מהתורה עיי"ש: ובס' בינה לעתים הנ"ל שם פ"א ה"ו כתב דד' אמות דמהלכה למשה מסיני גמירי בשבת לא הוי ביו"כ דאין למדין מהלמ"מ עיי"ש. וא"כ לפי זה בלא"ה לא שייך שמא יעבירנו ביו"כ ויקשה למה תוקעין בבי"ד דוקא. גם עיין בריטב"א במס' יומא דף ס"ו וא"ת לגבי שעיר דיו"כ מאי מלאכת הוצאה איכא וי"ל דמעביר ד' אמות ברה"ר מהוצאה גמר לה וכדפי' בפ' הזורק והא דאמרינן עירוב והוצאה לאו דוקא אלא איסור הוצאה קאמרינן ונקטינן לישנא דרבנן דתיקון ערובי חצירות עכ"ל. ונראה דעתו שלא כדעת הבינה לעתים הנ"ל וכנראה מכל הראשונים ז"ל דד' אמות בכלל הוצאה אחרי גלוי דהלמ"מ עי' בדברי רבינו וברשב"א וכיו"ב בזה. וקושית הריטב"א בלתי מובן למה לא יהיה שייך הוצאה בשעיר של יו"כ שעומד בעזרה ואפי' יהיה מבחוץ עכ"פ שייך עתי לרבות כשהוא ברה"י להתיר להוציאו בחלה. ועי' ברש"י יבמות ל"ד ע"א בד"ה אם היה דאין עירוב והוצאה ביו"כ אבל קיי"ל כרבינו והרבו ז"ל להביא ראיות לדעתו ודעת הרי"ף ועי' מ"ש לעיל בה"ד עיי"ש. ועי' בבינה לעתים פ"ב ה"ב מהל' יו"ט שכתב דתחומין ביו"ט מדרבנן עיי"ש:
יו"ט שחל וכו'. עיין בראב"ד ובמרכבת משנה תמה על השגת הראב"ד שרבינו כ"כ להלן הי"א וכמו כן במגדל עוז עמד ע"ז עיי"ש:
המערב לשני ימים טובים של ר"ה וכו' צריך שיהיה וכו'. ובראב"ד השיג עליו וכתב דגם בשני יו"ט של ר"ה אע"פ שהן קדושה אחת זה לחומרא ולא לקולא משום ספיקו עיי"ש ובהמ"מ ועיין בשעה"מ שעמד על דברי רבינו וההמ"מ דהרי נראה דמשום ספק עשהו כחדא קדושה עיי"ש מ"ש ליישב ובס' מרכבת המשנה עיי"ש: והנראה לומר במ"ש במס' ביצה ה' ע"ב לפרש הסוגיא דשם דאי' רב אדא ורב שלמן וכו' אף מתקנת ר' יוחנן בן זכאי ואילך ביצה אסורה מ"ט מהרה יבנה בהמ"ק ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו וכו': ובתוספות במס' מנחות ס"ח בד"ה והא הקשו על מאי דאי' שם משחרב בהמ"ק התקין ריב"ז שיהיה (אור) יום הנף כולו אסור משום מהרה יבנה וכו' ויאמרו אשתקד וכו' ומקשינן ואי ס"ד למצוה משום מצוה נוקום ונגזר וכו' והקשו דשם דהוי מצוה דאורייתא ובמס' ביצה גזרינן כן משום דרבנן עיי"ש: וי"ל דבלא"ה י"ל למה נגזר על הלא שכיח דהרי ברוב פעמים אלול מעובר ונראה דהנה דעת רבינו בפ"ב מהל' ממרים ה"ב דאפי' בטל הטעם אין בי"ד יכול לבטל דברי בי"ד חבירו אא"כ גדול בחכמה ומנין ובראב"ד השיג עליו מריב"ז שביטל עיטור שוקי ירושלים עיי"ש ובכ"מ שם אם ריב"ז היה קטן מהם עיי"ש מ"ש בזה בענין תרי יומא דאי לאו משום מנהגא היו עוקרין עיי"ש: ונראה לומר דרב יוסף אמר דמריב"ז וכו' משום דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו ומקשינן וכ"ת ביצה נמי אמנו עליה ריב"ז ושריא כי אמנו אעדות אביצה לא אמנו וא"ל אביי אטו ביצה במנין מי הוה ביצה בעדות תלי וכו' אשתרי עדות אשתרי ביצה וכו' וא"כ לאביי לא שייך כלל לומר דבר שבמנין בביצה אבל י"ל דהנה בבטל הטעם דצריך מנין אחר ולא גדול ממנו כמ"ש הראב"ד נראה דזה כשבטל כל הטעם וגם בזה צריך למנין אבל בכה"ג שהטעם לא בטל לגמרי שהרי נפק"מ לענין ביצה במהרה יבנה וכו' וא"כ כשלא בטל לגמרי אף במנין אחר לא יהני אלא בגדול בחכמה ומנין לכו"ע וכמ"ש הראב"ד לא היה ריב"ז גדול מהראשונים וי"ל מהאי טעמא כי אמנו אעדות אביצה לא אמנו משום דעל ביצה שייך עוד הטעם לאסור וזה דעת רב אדא ורב שלמן משום אשתקד וכו' וא"כ כשביטל התקנה לענין עדות הניחו לענין ביצה דאל"כ לא היה יוכל לבטלו לענין עדות ג"כ ומקשינן על עדות גופא שייך אשתקד וכו' ומשני לבי"ד מסורה ומיושב לפ"ז קושית התוס' במס' מנחות הנ"ל דכאן לא גזרו משום דרבנן אלא משום דרבנן לא יהני ביטול דריב"ז דאין בי"ד יוכל לבטל וכו' בכה"ג דאין עוד טעם לאיסור אבל שם במס' מנחות דגזר ריב"ז לכתחילה מקשינן לכתחילה ניקום ונגזור: ויש להבין במ"ש סוגיא הגמ' שם רבא אמר אף מתקנת ריב"ז וכו' מי לא מודה ריב"ז שאם באו עדים מהמנחה ולמעלה שנוהגין אותו היום קודש ולמחר קודש וכו' ועי' ברש"י ובתוס' שם בד"ה מי שהקשו מאוד דמנ"ל ומה יכריחנו לומר דריב"ז לעדות ביטל ולענין ביצה וכיו"ב לא ביטל התקנה עיי"ש ובס' פנ"י מ"ש בזה וגם הלשון מי לא מודה וכו' יפלא מאוד ולמ"ש י"ל דרבא הוכיח ואמר מי לא מודה ריב"ז וכו' דעל כרחך מדביטל התקנה שלא לקבל העדים מזה יש להוכיח דבשאר הדברים הניחו כבראשונה שיהיה היום קודש ומחר קודש דאל"כ לא היה יכול לבטל גם לענין העדות דאין בי"ד יוכל וכו' דלפ"ז יש טעם שלא לבטל העדות ג"כ דכיון דנפק"מ לענין ביצה וכיו"ב ומדביטל להעדות מזה דלשאר דברים לא ביטל ומשו"ה הי' בכחו לבטל שלא לקבל עדים דע"ז לא נשאר עוד טעם עתה ואמר שפיר מי לא מודה זה שביטל לענין עדים מכריח שהניח היום קודש ומחר קודש לשאר דברים והנה לדעת רבינו דאפי' בטל הטעם צריך גדול וכו' מקשינן ומי לא וכו' בכה"ג דלא בטל ודאי נאמר כן ועי' בהל' קידוש החודש פ"א ה"ו דנראה דעת רבינו דלאחר ריב"ז תקנה הראשונה לא זזה ממקומה כמ"ש בשעה"מ הנ"ל עיי"ש ולמ"ש יסוד לזה מסוגיא הנ"ל ועי' עוד במג"א בסי' תט"ז ובמחצית השקל שם עיי"ש ועי' מ"ש לעיל בה"ו:
יוה"כ שחל להיות ערב שבת או לאחר שבת בזמן שמקדשין ע"פ הראייה יראה לי שהן כיום אחד וקדושה אחת הם. נראה משום דשוין בקדושתן ודוקא ביו"ט דקיל משבת באוכל נפש ולמאן דס"ל מתוך בשאר דברים ג"כ ולפ"ז אם נאמר אין עירוב והוצאה ביו"כ כמ"ש לעיל עי' לעיל ה"ד דדעת רש"י כן וא"כ גם יו"כ קיל משבת ועיין בשאגת אריה בסי' ע"ב אם מחמר בשבת עיי"ש ועי' במס' שבת קי"ד בחלבי שבת שקריבין ביו"כ וחלבי יו"כ אין קרבין בשבת לר' ישמעאל עיי"ש ודעת רבינו דעירוב והוצאה ליו"כ וא"כ קדושה אחת היא והנה לענין מערבין לשניהם כאחת לא נפק"מ דממ"נ דאם עירוב והוצאה א"צ עירוב אלא די"ל דאם מדרבנן צריך לעירוב ביו"כ י"ל דקיל משום דמדאורייתא אין אסור בהוצאה ובשבת מדאורייתא וצ"ע בזה די"ל דמדאורייתא א"צ לעירוב ומדרבנן שוים ועי' בהל' תמידין ומוספין פ"א ה"ז שכתב רבינו חלבי שבת קריבין בלילי יו"ט וכו' אבל אין קריבין בלילי יו"כ שנאמר עולת שבת בשבתו ולא עולת שבת זו בשבת אחרת ועי' במס' שבת קי"ד ע"ב ומס' סוכה נ"ד ע"ב יו"כ שחל להיות ערב שבת לא היו תוקעין ובמוצאי שבת לא היו מבדילין ותליא שם במחלוקת דר' ישמעאל ור' עקיבא אם חלבי שבת קריבין ביו"כ ועי' ברש"י שם וא"כ דמדרכו של רבינו כמ"ש ז"ל לכתוב יראה לי אלא בדבר שאין מפורש והרי כיון לדעתו שבת שוה ליו"כ לענין הקטרת חלבים ג"כ ולא שנא הבדלה ותקיעה דלא שנא בין קודש לקודש כמ"ש ברש"י ותוס' שם וא"כ לכאורה מפורש כן דהוי קדושה אחת ואם נאמר דבאיסור מחמר וד' אמות ברה"ר אין ברור כ"כ ונראה עכ"פ לדעת דכיון דקיי"ל אין מבדילין ואין תוקעין נראה דאין בין יו"כ ושבת גם לענין מחמר ג"כ וכיו"ב ועי' בתוס' שבת קי"ד ע"ב בד"ה ולתקע וברשב"א שם עיי"ש ובענין חילוק מלאכות ביו"כ עי' שעה"מ פ"א ה"א משמיטה ויובל ובטעם המלך שם בשם ירושלמי פ"ג דשבועת ובשאגת אריה הנ"ל עיי"ש ובטורי אבן מגילה בזה עיי"ש:
יו"ט שחל להיות בערב שבת אין עושין עירוב ביו"ט לא עירובי חצירות ולא עירובי תחומין אלא מערב הוא ביום ה' שהוא ערב יו"ט ואם חלו ב' ימים טובים של גליות בחמישי וערב שבת מערב מיום ד' עירובי תחומין ועירובי חצירות. ואם שכח ולא עירב הרי זה מערב עירובי חצירות בחמישי ובערב שבת ומתנה אבל לא עירובי תחומין. במס' ביצה ט"ז ע"ב ת"ר יו"ט שחל להיות בע"ש אין מערבין לא עירובי תחומין ולא עירובי חצירות. רבי אומר מערבין ערובי חצירות אבל לא עירובי תחומין מפני שאתה אוסרו בדבר האסור לו ואי אתה אוסרו בדבר המותר לו. וברש"י איתא כח יש בידך לאסור עליו מלעשות צורך מחר דבר שהוא אסור בו ביום והיינו תחומין שאף ביו"ט אסור לצאת מן התחום עכ"ל. ובד"ה לא עירובי חצירות לטלטל למחר דנראה כמתקן עכ"ל: ובלתי מובן כיון דבכל גונא התיקון על מחר לשבת וא"כ מאי שנא דלא הוי אסור היום מ"מ כמו כל נראה כמתקן ומתקן על לאחריו דיותר אסור מלהשתא דלא שייך בכה"ג מתוך. ובתוס' בד"ה רבי נראה מפורש היטב האי דאסרו בדבר המותר שכתבו דטעמא דרבי דס"ל קדושה אחת ומשו"ה לא שנא עירובי חצירות אלא דלא שייך קדושה אחת אלא במה ששוים שבת ויו"ט באיסור אבל לא מה שביו"ט מותר ובשבת אסור דלא שייך קדושה אחת לענין זה וא"כ הפי' בדבר דאסור ביו"ט דשייך קדושה אחת לא מהני ובדבר המותר ביו"ט דלא שייך קדושה אחת מהני. וכיו"ב דעת רש"י משונה מדעת התוס' במס' פסחים מ"ז דדעת רש"י דמאן דס"ל צרכי שבת נעשית ביו"ט משום דקדושה אחת היא ובתוס' שם בד"ה ואי חלקו על רש"י שם מקושיא שהביא שם. ולכאורה ממ"ש כאן לא שייך מאופה ליו"ט לשבת קדושה אחת דביו"ט מותר. והנה זה שסיימו בתוס' כאן דבר שמותר לעשות ביו"ט עצמו לטלטל בחצירו לעשות עירוב בשביל שבת עכ"ל. והרי לדעת התוס' לעיל צריך צורך קצת לצורך יו"ט וא"כ העירובי חצירות דהוי לצורך שבת לא שייך מותר ביו"ט ג"כ. וראיתי בצל"ח שהקשה דהו"ל לחלק בין ערובי חצירות לצורך יו"ט ושלא לצורך יו"ט עיי"ש. נראה מדבריו דיש בערובי חצירות ג"כ לצורך יו"ט. והנה הרי בלא"ה הערובי חצירות על לצורך שבת ושלא לצורך יו"ט. והנה למ"ש בתוס' קדושה אחת לא שייך אלא בדבר שאסור בשבת כמו ביו"ט וא"כ בהאי דערובי חצירות די"ל דשלא לצורך ביו"ט ג"כ אסור יהיה מהאי טעמא קדושה אחת וא"כ לא יהני ג"כ. ואם נאמר דמהני כיון דלצורך מותר וא"כ לאו קדושה אחת היא הרי לפ"ז אזלינן בתר הצורך דמותר והוי כב' קדושות וא"כ הוי הערובי חצירות ביו"ט שלא לצורך ואסור דלא שייך מתוך. ואם נאמר דמותר ביו"ט דשייך מתוך משום דשלא לצורך אסור וא"כ הערובי חצירות לצורך ולפ"ז לא הוי כב' קדושות דהרי ביו"ט ג"כ אסור כמו בשבת: אמנם כנראה בתוס' במס' פסחים הנ"ל דלא פליגי על רש"י דאם נאמר קדושה אחת מותר לבשל ולעשות מיו"ט לשבת אלא שכתבו דזה בלתי מספיק עיי"ש. וא"כ לפ"ז נאמר אם נאמר משום דשניהם אסורין שלא לצורך וא"כ קדושה אחת ומותר מיו"ט לשבת אף דהוי שלא לצורך יו"ט וא"כ לא מהני דהרי צריך הערובי חצירות קודם שחל קדושת יו"ט לפ"ז. ואם דמשום דלצורך מותר ביו"ט הוי ב' קדושות ממילא אסור שלא לצורך יו"ט אף דהוי לצורך שבת. ולרש"י י"ל דודאי לרש"י צ"ל ג"כ לרבי קדושה אחת ומ"ש ברש"י משום קדושה אחת מותר מיו"ט לשבת זה למאן דס"ל צרכי שבת נעשין ביו"ט אבל מאן דס"ל אין נעשין ביו"ט לא ס"ל כן אלא כמ"ש בתוס' דמאי דמותר לזה אסור לזה לא שייך קדושה אחת ולרש"י שלא לצורך יו"ט כלל ג"כ מותר. ומ"ש ברש"י משום מתקן זה למאן דאמר צרכי שבת נעשין ביו"ט דס"ל משום קדושה אחת מותר מיו"ט לשבת ועל כרחך לא שייך לדידיה לומר כמ"ש בתוס' דבזה דאין שוין הוי ב' קדושות צ"ל לדידיה משום דמחזי כמתקן דודאי רבה ור"ח לא יחלקו בפלוגתא דתנאי אלא דפליגי בפי' קדושה אחת וב' קדושות אם הוי אף במאי שאינם שוים באיסורא. ולזה דס"ל לרבי בשאין שוים ג"כ קדושה אחת צריכין לומר לרבי משום מחזי כמתקן: